זה כל מה שאת צריכה לדעת, פרסי ג'קסון. פרסבת'

אנדום: פרסי ג'קסון והאולימפיים.
דירוג: PG
שיפ: אנבת'/פרסי
ז'אנר: אנגסט ורומאנס
תקופה: לאחר הספר החמישי.
מילים: 657
הערה: עוד לא עבר ביטוא (אחרי הבגרות בהיסטוריה), לכן יש מלא שגיאות דקדוקיות ומעט בכתיב.


זה כל מה שאת צריכה לדעת

הכל בסדר אנבת', אל תדאגי. אני מיד חוזר. מבטיח
חיוך אחרון. נשיקה אחרונה והוא נעלם.

עכשיו את במרפאה, מביטה בו ישן כשגופו שלם ללא פגיעות חיצוניות, אך המראות שראה מוטטו אותו וגרמו לו לאבד את ההכרה.
הוא לא התעורר במשך שבוע וזה הזמן שאת לא ישנת. עיגולים שחורים הקיפו את עיניך ואת סירבת לעזוב את המיטה שלו אפילו לרגע. את דוחה את ההיגיון שבו אם תשני את תרגישי טוב יותר ותוכלי להיות לידו יותר רעננה. את מקבלת את ההרגשה שאם תעצמי את העיניים שלך לרגע אחד את תאבדי אותו.
את מרגישה את הרגש ההוא, כשידעת שכדי להציל את העולם לוק חייב למות. והפיגיון שלך הוא זה שיעשה את העבודה. את מפחדת שהוא יתעורר ויבקש ממך להרוג אותו, מפני שהמראות שיהיו סביבו החרידו גם אותך כשנגעת בו. ראית את הפחדים שלו מרצדים לנגד עינייך – המוות של כולם, ההרס של המחנה, כשהוא עומד באמצע עם החרב שלו מגואלת בדם.
את יודעת שהוא מפחד להרוג את כולם – שקללת האיכלס שעליו תגרום לו למסע מוות כמו במלחמה, שאף אחד לא הצליח להתנתק ממנה. במיוחד הוא.
את רוצה לקחת את כל הפחד שלו, הכאב שלו, התסכול שלו ולסגור בכד כמו פנדורה. לשמור על הכד היטב, שהוא לעולם לא יסבול יותר.
את מעבירה יד רועדת על מצחו, מסיטה את קצוות השיער השחורה שנפלה על עיניו העצומות. את יכולה לראות את גלגלי העיניים שלו זזים מתחת לעפעפיים. הנשימה שלו אחידה, אך זיעה מכסה את פניו החיוורות.
את רוצה להעיר אותו, לגרום לו להתעורר ולהגיד שהוא בסדר ושהוא יודע שהכל זה אשליה כדי לשחק בו.
את מעבירה את האצבע שלך על אף שלו, הלחיים, הלסת, הסנטר. משרטטת את שולי השפה התחתונה שלו ונוגעת בה, כשלפתע כל גופך רועד.
הוא נאנח בשנתו וממלמל משהו לא ברור.
את מצליחה להחזיק את הדמעות לעוד רגע אחד. אבל אז המלמול שלו נעשה ברור לחלוטין.
אנבת'.
הסכר נפרץ.
הדמעות שלך זולגות מעיניך, מותירות שבילים מלוחים על הלחיים, על האף ועל הסנטר. את עוצרת כל רעש אפשרי שרוצה להימלט מפיך. הנשימה שלך מקוטעת והגוף שלך רועד עוד יותר. כל מה שאת יכולה לעשות זה לקחת את ידו בידך וללחוץ חזק. את לא עוצמת את העיניים לרגע, אפילו שהדמעות חוסמות את הראייה שלך והוא נהפך לכתמים של לבנים שחורים.
פרסי...
את מלמלת את שמו באופן בלתי מודע. רק לאחר רגע את מבינה זאת. גופך קופא. השם שלו נפלט מפיך בצורה כל כך טבעית.
את מביטה בו, מצפה לכך שעיניו הירוקות ינבטו אלייך בניצוץ הקבוע שלהן. אך כלום.
העייפות מתחילה להכריע אותך ואת לוחצת את ידו בחוזקה, כנקודת האחיזה היחידה שיכולה להשאיר אותך ערה. חזקה. שפויה.
הוילון נפתח ורייצ'ל מביטה בשניכם במבט ירוק שבור, כשעיניה אדומות.
את יודעת בדיוק מה היא הולכת לומר כפיה נפתח.
אני כל כך מצטערת, אנבת'...
את לא רוצה לשמוע מילה. את לא רוצה להאמין בזה. הוא יקום. הוא ישאר. הוא יחיה. את לוחצת את ידו בחוזקה ונותנת לדמעות לזרום בחופשיות. לרגע את עוצמת את עיניך בחוזקה, נותנת לכל כד פנדורה לשטוף אותך, אך את לא משחררת מהתקווה. הוא לא שחרר, אז גם את לא.
כשאת פוקחת את עיניך, את מביטה בו שוב ומניחה את ידך את לחיו, אך את לא מרגישה את הנשימה שלו. חרדה תוקפת אותך ואת מנסה להרגיש את הנשימה, להקשיב ללב שלא פועם עוד יותר. את קוראת בשמו שוב ושוב, אך לא נשמעת תשובה. התסכול מציף אותך ואת מתחילה לטלטל אותו, מנסה להעיר אותו.
מחט ננעצת בזרועך ואת מתעלפת, כשהדבר האחרון שאת רואה זה זוג ידיים מכסות את פניו בסדין.



כשאת מתעוררת הדבר הראשון שאת רואה שאת יושבת על הכיסא שישבת עליו מקודם במרפאה וידיך אוחזת ביד נוספת. את משפשפת את עיניך ומביטה אל עבר הגוף ששם.
זוג עיניים ירוקות נבטות אלייך בחיוך והוא מאחל לך בוקר טוב.
חלום. אפשרות למה היה קורה.
את קמה ממקומך וממהרת לכרוך את עצמך סביבו, להרגיש אותו. כל פעימת לב, כל נשימה, כל צחוק. הוא ממלמל בצחוק על כך שאת חונקת אותו ולך לא אכפת.
דמעות של הקלה זולגות מעיניך.
הבטחתי שאני אחזור.
את מכה אותו בכתף וצוחקת מבעד למסך הדמעות שלא מרטיב את חולצתו.
הוא בסדר. הוא נושם. הוא חי.
וזה כל מה שאת צריכה לדעת כדי לחיות.

מהמם!!! מקסים ומרגש עד דמעות...

גם עם בטא וגם ללא, הכתיבה פשוט מדהימה!
העברת את אנבת' ופרסי בכל כך קאנוניות שזה לא יאומן. ואנבת' זאת דמות קשה באמת. אני אישית שונאת פרסבת' (אנבת' מעצבנת אותי) אבל הפיקצר היה כל כך חמוד, ועד שסוף סוף לא-נובים מפרסמים משהו על פרסי ג'קסון, שאני לא אקרא?
היו כמה טעויות פה ושם. נתחיל עם העניין של פנדורה, שזה בכלל היה תיבה, ולא כד. אני גם חושבת שזה היה מתאים יותר כאן. מה גם, נעלמו לך כמה אותיות בזמן הקלדה, לא משהו נורא, אבל רפרוף חוזר בהחלט יעזור לתקן.
וכמו שאמרתי בהתחלה, הכתיבה בהחלט מעולה והרגשות עוברות בצורה חדה ואמיתית וכנה.
פעם ראשונה שאני קוראת משהו שלך - והתרשמתי.

קודם כל תודה רבה לשתיכן =].

על-פי פרסי ג'קסון החמישי פרומתאוס (הטיטאן) נותן לפרסי את כד פנדורה, ואומר שמעולם לא הייתה תיבת פנדורה, לכן כתבתי כד. אני מתאימה את עצמי אל הפאנדום יותר מאשר אל הקטגוריות האמתיות.
זו הפעם הראשונה שאני כותבת גוף שני, אני שמחה שהצלחתי להעביר את הדמויות IC למרות שאני לא ממש רואה שהן ככה...
זה באמת ללא ביטוא, וזה משהו אני דיי מדגישה בכל מקום שאני מפרסמת את זה כרגע, כי יש לי את הבגרות בהיסטוריה בעוד יומיים. אחרי הבגרות (והמפגש סיכום בגרפיקה) אני אשב על זה ואתקן הכל.

אם תרצי לקרוא משהו אחר שלי שכתבתי (כי אני רואה שאת אובססיבית לילי/ג'יימס), חפשי בפורום "נשיקות סודיות".

יפה מאוד. ממש מקסים ומרגש!
אני מתה על פרסבת', אם היית הורגת את פרסי בפאנפיק נשבעת לך שהייתי בוכה.
כתבת את אנבת' בצורה ממש טובה.

נוגה, זוהי הקפצה. כיוון שאת חדשה אני לא אחמיר איתך, אך פעם הבאה תקבלי אזהרה.
להבא קראי את חוקי הפורום.
ננעל.