ללא שם || שחר, לאתגר החודשי - נובמבר

[Stark]

שם הפיקצר: ללא שם זמני ביותר >< למישהו יש רעיונות?
שם הכותבת: שחר
פאנדום: משחקי רעב
שיפ: ג'ן. דמות : קטניס
דירוג: PG
ז'אנר: אנגסט?
וויתור זכויות: כל הזכויות שמורות לסוזן קולינס וזה.
הערות: תודה לשחר-בעלת-השם-הטוב-ביותר-שאי-פעם-נשמע שבטאה לי (:


הכל ריק. פשוט צריך להמשיך ללכת, וללכת, ולהמשיך לחפש, למרות שאני יודעת מראש כבר מה יהיה. כבר כמעט יומיים הלכתי פה, משוכנעת שהקפתי לפחות רבע מהזירה, והכל רק חום, חול ויובש. אספקת המים נגמרה, והגרון שלי כבר יבש, ואני מתחילה לאבד תקווה שאמצא מים. אפילו חיות כמעט ואין פה, אולי בגלל שהן מבחינות במחסור במים. אז אם הן, עם חושי ההישרדות הכל כך מפותחים שלהן, לא הצליחו למצוא מים, מה הסיכויים שאני אמצא?
כמובן, האופציה הראשונה שמתקבלת על הדעת היא נותני החסות, ואני בספק אם יש לי בכלל כאלה. מה אם אף אחד מהם לא התרשם ממני, או אולי הם היו בטוחים שבגלל הדירוג שקיבלתי יחסלו אותי ראשונה? ובכלל, השאר יותר גדולים וחכמים ממני, למה שמישהו יבחר דווקא בי?
האפשרות השנייה, ואולי היחידה, היא גשם. אבל השמיים בהירים כל-כך והשמש מתאמצת במכוון לשרוף כל מה שעובר מתחתיה, כך שקשה לי להאמין שירד גשם. אבל אני צריכה אותו כל-כך. אני מרגישה את הגרון היבש שלי, שזועק למים, והשפתיים שמתקשות ומתייבשות מרגע לרגע. אבל אין לי בררה. אז אני ממשיכה ללכת, ומציצה אל השמיים מידי פעם, אולי ענני סערה יופיעו סתם ככה, משום מקום. אבל הם לא מופיעים, וזה נהיה קשה יותר מרגע לרגע. בלי מים, הראש שלי מסתחרר והחשיבה שלי מטשטשת. אני מסוגלת לעמוד מין עמידה מעוותת וכפופה כלשהי, ולגרור את הרגליים שלי בצעדים איטיים. אני כבר לא מצליחה להסיח את דעתי מהיובש המציק שבגרון שלי, ורק רוצה שהוא יסתלק. אבל בלי מים הוא יישאר שם - כנראה עד שאני אמות. אני לא מסוגלת לחשוב יותר; כל מה שאני מצליחה לחשוב זה מים, מים ומים.

וזהו, אני לא יכולה ללכת יותר. אני קורסת על הקרקע היבשה והלוהטת, מנסה נואשות לגרור את עצמי על ארבע עוד כמה צעדים מסכנים, מתחת לעץ או בתוך שיח, משהו שאולי יגן עליי מהחום הזה שאני כבר לא יכולה לסבול. הגרון שלי זועק למים, אבל אין. שום דבר לא ירד מהשמיים, לא מצנח כסוף ולא גשם. שום דבר. אבל הרי מה חשבתי? לקוות שלמישהו יהיה אכפת היה מטופש. כנראה שאין לי נותן חסות, ולקברניטי המשחק כמובן שלא אכפת. אני לבד לגמרי, בלי אף אחד שיעזור לי. ובשלב מסוים אני לא מצליחה אפילו לגרור את עצמי יותר, אז אני פשוט נופלת עם הפנים שלי לחול הרותח, ומקווה שהמשפחה שלי תלמד לחיות בלעדיי.
אני פוקחת את עיניי, מבולבלת, ותוהה איפה אני ומה אני עושה פה. לאחר שמחלחלת בי התודעה שאני מתחת לעץ כלשהו, אני מבינה שאני עדיין בחיים, ואני שואלת את עצמי למה. הרי היובש עדיין שם, ואני מניחה שלא יעבור הרבה זמן עד שאתעלף שוב.
אני מנסה לקום, אבל תוקפת אותי סחרחורת ואני חוזרת לשבת באיטיות. אני מבינה שאני לכודה. אני כל-כך מרוכזת בזה, שאני אפילו לא חושבת על ההתעלפות הזו שהייתה לי, כמה זמן הייתי חסרת הכרה ואיך זה שאף אחד לא תקף אותי. בנקודה זו, לא אכפת לי כבר כמה אנחנו, מי אנחנו ומי מת בינתיים - זה לא יעזור לי עכשיו, כי אני יודעת בוודאות שעוד זמן קצר גם אני אמות מהיובש שחונק אותי מבפנים. אני לא במצב של ללכת לחפש מים, והמים לא יכולים להגיע אליי. גשם הוא התקווה היחידה שלי.
ובדיוק כשאני חושבת על כך, טיפה קטנה צונחת על ראשי. ואחריה עוד אחת, ועוד אחת, עד שזה מתפתח לגשם של ממש.
מכיוון שאיבדתי כל יכולת לחשוב בהיגיון, אני מוציאה את לשוני החוצה בניסיון לתפוס את הטיפות בפי. לאחר שזה לא מצליח, אני פותחת את בקבוק המים הריק שלי, ומחכה שהוא יתמלא. בינתיים, הגשם מוריד ממני את כל הלכלוך והדם שהצטברו עליי במהלך המשחקים האלה, וכשהבקבוק מלא, אני שותה ממנו בלגימות קטנות, מתאפקת לא לשתות את כולו בבת אחת. לאחר שאני גומרת אותו, הגשם ממשיך לרדת, ואני ממשיכה למלא את הבקבוק ולשתות, והיובש מתחיל להעלם בהדרגה.

לאחר שאני גומרת לשתות ולמלא מים כדי שיהיה לי להמשך, אני ממשיכה לעמוד שם בגשם, ומשהו מתעורר אצלי. מין ניצוץ קטן של תקווה, שאומר שעכשיו, במצבי, אולי קיים סיכוי שאני אוכל לחזור למחוז שתיים–עשרה.

[Alex Udinov]

להיות בעלת שם מושלם מענג כל פעם מחדש

קטע מקסים.
לי, באופן אישי, קשה לכתוב קטע שכולו רווי במחשבות ותיאור של דברים הנלווים לכך - הרבה יותר קל לי להכניס כל מיני משפטים, או דו-שיח המתנהל בין כמה דמויות, כך שאני תמיד מעריכה כל קטע מסוג זה שאני קוראת.

כפי שאמרתי לך כבר קודם, אני חושבת שיכולת לוותר על הריבוי שבמילה 'מים' ומשפחתה, ולנסות לתת לקורא להבין לבד את תחושת המחסור הזאת :)

כמו במשפט הבא:
מכיוון שאיבדתי כל יכולת לחשוב בהיגיון, אני מוציאה את לשוני החוצה בניסיון לתפוס את הטיפות בפי. - אני חושבת שאת יכולה להוריד את חלקו הראשון של המשפט [עד הפסיק] - הוא אמנם לא קשור דווקא לגשם, אך אני חושבת שהקוראים הרי מסוגלים להבין לבד מדוע היא עושה זאת, כך שלדעתי תוספת זו דיי מיותרת (:

בקיצור, שם נעלה, את יודעת שאני תמיד נהנית לקרוא דברים שאת כותבת, כך שאני תמיד מצפה לקרוא יותר

[Stark]

תודה, שם מושלם כל כך שעוד מעט יצטרכו להמציא מילה חדשה שתתאר את מושלמותו עוד יותר D: