מאז שמצאתי את סרניטי \ Since I Found Serenity, || פאנפיק, רוי.

[Roland]

-הספינה סרניטי-

מאז שמצאתי את סרניטי - Since I Found Serenity

שם הכותב: רוי - MasterPiece
פאנדום: פיירפליי, הסדרה.
שיפ: מל, זואי, גרי הסוחר ועוד כמה בהמשך.
דירוג: PG13, אני מניח.
ז'אנר: מדע בדיוני, דרמה.
ויתור זכויות: כל הזכויות שמורות ליוצר הסדרה ג'וס ווידון הסגיד.
הערות ותודות: תודה ענקית וסגידה לאוראל - LighTo273, לביטוא המצוין שלו ולהערות הבונות שלו. הפאנפיק מבוסס על סדרת המדע הבדיוני האמריקאית "פיירפליי". כתבתי את זה בשעתיים חופשיות שהיו לי לפני יומיים בבית ספר בזמן שהקשבתי לשיר הנושא של הסדרה. תקופת הפיק מתחוללת מספר שנים לפני תחילת אירועי הסדרה. במידה ותרצו לדעת מיד נוסף על הסדרה, לפני קריאת הפיק, כנסו לפה- קישור לחיץ.
הפרקים לא ארוכים במיוחד ^^

~~~~~~~~~~~~
פרק 1 - סיפורי מלחמה מביכים.

מלקולם ריינולדס שלף את אקדחו במהירות. הוא עמד באמצע חורבה, מסביבו היו בניינים ממוטטים, הרוסים, גופות חבולות ושרופות ועשן היתמר מן החורבות. היה שקט, אף לא צליל אחד סביבו. כשיש שקט בזמן מלחמה, זה רע, חשב לעצמו מל.
קול צעדים נשמע מאחוריו. הוא הסתובב בחדות, אקדחו מורם ודרוך. "מי זה?" שאל מל ועל פניו ארשת דאגה. "מי שלא תהיה, היזהר, אני חמוש." מל ירה הצידה כדי לאמת את דבריו.
"אנחנו באמצע מלחמה; כולם פה חמושים, טיפש." מן העשן הופיעה זואי. היא הייתה שחומת עור, שערה המתולתל היה אסוף בדייקנות ופניה רציניות.
"ציניות, נחמד," אמר מל והוריד את אקדחו.
"מה אתה עושה פה?" שאלה זואי והתקרבה אליו. "אנחנו במלחמה מכרעת, ואתה פה, באמצע שום-מקום."
"הייתי בטוח ששמעתי כמה חיילי-ברית פה, אז באתי," הסביר מל. "טעיתי." זואי נתנה לו את מכונת הירייה שלו. "התגעגעתי אליך," חייך מל.
"קדימה, זוז, נחזור לקרב." זואי התחילה ללכת.
הם חזרו אל שדה הקרב, שם מספר הגופות של העצמאיים הלך וגדל. חיילי-הברית והטנקים שלהם מנצחים. אמנם לאט ובקרב קשה, אך מנצחים.
כעשרה חיילים הופיעו מולם. הם הביטו אחד בשני ואז שוב בחיילים. "תתכוננו למוות שלכם, מורדים מסריחים!" אמר אחד החיילים והם התחילו לירות. מל וזואי מצאו מקום מחסה.
"הם יותר מדי," אמרה זואי בדאגה, אך מל רק חייך. הוא שלף מכיסו רימון וזרק אותו אל עבר החיילים. כעבור מספר שניות נשמע קול פיצוץ גדול. מל התרומם וראה את גופות החיילים.
"תמיד יש לי הפתעות בכיס," חייך מל את חיוכו הממזרי, אך הוא שמח לחינם. עוד חיילים הופיעו לפתע, יורים לכל עבר.
"אם אתה לא יכול ללכת, אז תזחל. אם אתה לא יכול לזחול," מל טען את מכונת הירייה שלו "אז תבקש ממישהו שיסחב אותך." מל צעק ורץ אל עבר החיילים. הוא נעמד על אבן גדולה וירה כל החיילים שראה.
"אוי, לא שוב," אמרה זואי והתחילה לירות גם כן.
"זואי, תחפי עלי!" צעק מל ורץ אל תוך מחנה האויב.
"כמובן," אמרה וירתה בחייל שהתקרב אל מל מאחוריה.

* * *

"ואז," זואי צחקה בקולי קולות, "מל התחיל לרוץ אלי חזרה, צורח מפחד כמו ילדה קטנה ומקלל. מאחוריו רצו עשרות חיילים. מזל שאני הייתי שם ומזל שאני לא פחדנית." זואי ניגבה את הדמעות מעיניה. מל הביט בה בעין עקומה, הוא לא אהב את הסיפור הזה.
"נראה כי גם במלחמה מצאתם דברים מצחיקים," אמר גרי הסוחר, צוחק בקולם רם.
"בזמן המלחמה זה היה בעיקר מלחיץ, אבל כשחושבים על זה, כיום, שנתיים אחרי המלחמה, זה נראה מצחיק," אמרה זואי ושתתה את מה שנשאר מהבירה שלה.
"זה סיפור מטומטם," אמר מל בעצבים.
"לדעתך, אולי," אמרה זואי, מוזגת לעצמה עוד כוס בירה. "זה הסיפור היחיד שמוציא אותך גם מטומטם וגם פחדן." הסוחר צחק שוב, מביט בזואי בהערצה. מל שתה את הבירה שלו בשקט ומלמל קללה עסיסית.
הוא הביט סביבו ובחן את הבית בפעם הראשונה מאז נכנס אליו. כמובן שהיא הייתה צריכה לספר את הסיפור הכי מביך שיש לה עלי, חשב מל, ממשיך לבחון את הבית הקטן. על הקירות, הצבועות בצהוב ואדום, היו תלויות תמונות של ספינות כאלו ואחרות. מחוץ למטבח, היה סלון קטן ובו ספה ארוכה וצרה וכורסא קטנה. מצד ימין הייתה דלת שהובילה לחדר השינה ולידה דלת נוספת שהובילה לשירותים.
"סוחר כמוך, שסוחר בספינות, גר בבית קטן כזה, למה?" התעניין מל.
"יש לי עוד שלושים בתים, בשלושים כוכבים שונים," ענה גרי. "זה קצת קשה להחזיק כל-כך הרבה בתים, בעיקר כשהם גדולים, אז קניתי קטנים," חייך הסוחר. "זה לא משנה הגודל, העיקר שיש היכן לישון ושזה נוח." הסוחר סיים לשתות את הבירה שלו וקם מכיסאו. "היום, אתם האורחים שלי. שנו בדירה היום, אני הולך לביתה של מארחת," חייך גרי, ציפה לו ליל תענוגות. "תרגישו בבית." גרי לבש מעליו את מעילו השחור הארוך ויצא מהבית.
מל חייך והתפשט עד שנשאר בתחתוניו. הוא קפץ על הספה ופתח בקבוק יין שהיה מונח על שידה מעץ ליד הספה.
"מה אתה עושה?" שאלה זואי.
"הוא אמר להרגיש בבית," ענה מל בתחכום והחל לשתות מהיין.

[Tumelo]

בקושי היה מה לבטא, אל תגרום לי הרגשה של חוסר נוחות. ^^

תשמע, כבר זמן מה כמעט לא קראתי יצירה ספרותית כלשהי.
הכתיבה שלך מדהימה, עם תיאורים מדהימים, עד כמה שאני זוכר יצירה ספרותית טובה כלשהי.
הדבר היחיד שהציק לי - קצר מדי . אבל זה כבר סיפור אחר...
נשמעת לי סדרה מעניינת. קבל ח"ח.