משוטטי הצללים||טלי, לילה אחד באוקטובר הבודד

[Chr0nic112]

בהשראת לילה אחד באוקטובר הבודד. כעיקרון אפשר להבין פחות או יותר את הפיק בלי לקרוא את הספר (בגלל שהספר מאוד מסובך החלטתי לשכתב אותו בשפתי ^^). במקום ימים החלטתי כל פרק להחליף נקודת מבט. הפעם נקודת מבטו הייתה של ג'ק.

כולופן, הפרטים:

שם: משוטטי הצללים- הקדמה
פאנדום: לילה אחד באוקטובר הבודד/רוג'ר זילאזני
שיפ: אין. ולא יהיה.
דירוג: PG אני מניחה
ז'אנר: ספרות גותית/אימה
בטא: אלון - A Boy



אני הוא ג'ק. לפחות כך קוראים לי. שמי חבוי בצללים, נכון לעתה.
ברחובות לונדון משוטט אנוכי, עם כלבי הנאמן. משימתי היא לנצח. לנצח במשחק שאני משחק כבר שנים. השנה היא 1888, לפחות מבחינתם של בני האנוש הסובבים אותי. החודש, אוקטובר. חודש רב פעילות הוא. עמיתיי למשחק ואנוכי רוחשים פעילות בזמן זה של השנה. כלבי, רחרחן, לא מפסיק לשוטט בצהרי היום הקרירים הפוקדים את הרחובות הלונדוניים. לעיתים הוא מספר לי את מי פגש, לעיתים על המתחרים החדשים שהצטרפו. פעמים רבות אני רואה מחלון חדר עבודתי את החתולה של המכשפה. את שמה אני לא זוכר. הפקדתי את התפקיד הזה אצל רחרחן. למרות זאת, תמיד הקפדתי על נימוסיי כשדיברתי איתה. לא משנה לאן חייו של אדם לוקחים אותו, הוא תמיד חייב לטפח את נימוסיו. משהו שלא ראיתי אצל אחדים מהמתמודדים. הכומר המשוגע נראה כמו אחד מהנוודים שתמיד הייתי מתרחק מהם במהלך שיטוטיי הליליים.
ובימים הייתי ישן ועוסק בפעילויות אחרות. לא חיבבתי את היום. מתחת לאורה הבהיר של השמש, כל אדם וסודותיו נגלים לפומבי. בלילה, לעומת זאת, אדם יוכל לשוטט ללא דאגות ולבצע את זממו בעולם. בימים, העולם מוצף בחלאות, עצב וחולי, המשתקפים בכל אדם ואדם שתעבור על פניו. בלילות, העולם היה שומם וחסר רגש. רק אנו, שנידונו לגורל הזה, משוטטים בין הצללים, מחללים את כבוד הלילה.
השנה, התמזל מזלי מספיק כדי לקבל כלב נאמן כמו רחרחן. רחרחן הוא כלב השמירה הכי נחוש בדעתו שיצא לי לפגוש. גם בתור איש שיח הוא הבריק. מערכת היחסים בינינו הייתה פשוטה. אני מבצע את תפקידי, ואם מישהו מגיע, הוא נובח. מדי פעם הייתי עוזר לו להשתלט על הדברים שבתוך המעגל, למרות שנראה שהוא מסתדר איתם יותר טוב משאר בני הלוויה שלי. הוא למד במהירות את רצונותיי. כשהיינו יוצאים בלילה הוא היה מביא לי את המוט. לאחר שחזרנו והייתי זקוק לפגיוני הוא היה מביא לי אותו, אפילו בלי שאני הורה לו.
וכך היינו משוטטים לנו. אני הייתי הולך בדממה עם גלימתי ופגיוני, מוחבא היטב מתחת לגלימה. ולידי, רחרחן. כלב שמירה נאמן.
על כל אופן, שמי הוא ג'ק. לפחות כך קוראים לי. שמי חבוי בצללים, נכון לעתה.

[Mr. Boris]

ממש אהבתי, תיארת הכל באופן מדהים, הדגשת רגשות שלו, אבל הכי אהבתי זה שחזרת על המשפט של חבוי בצללים.
מדהיפ^^

[Chr0nic112]

תודה D: