מרלין,קום כבר-גאיה, כול הזכויות לא שייכות לי...

Handle with Care
ז'אנר:פנטזיה

פאנדום:מרלין

שיפ:מרלין-ארתור

דירוג:pg-13

תודה רבה לבטאית נעמה(קישור לפרופיל שלה נמצא למעלה)שביטאה לי את הפאנפיק.
--------------------------------------------------------------------------------


"מרלין!" צועק ארתור ברחבי הארמון.
"אני מוכרח לפטר אותו." לוחש ארתור לעצמו, וממשיך לחפש את משרתו שנעלם בעלות השחר.
נראה היה כאילו מעולם לא נברא. "זה נורא שנסיך הכתר צריך לרדוף אחרי משרתו." רוטן ארתור. אבל בפנים הוא ידע שזה לא עוד סתם משרת עלוב. זה מרלין.
ארתור לא יודע מתי התחיל להרגיש כך. זה הייתה אובססיה ,אובסיביה שגרמה לארתור שכל חיוך קטן ממרלין גרם לארתור פרפרים בבטן.
"מרלין!" צועק ארתור שוב ושוב. וכמו שקרא מעלות השחר, אף אחד לא עונה לו. "הוא כנראה עדיין ישן." אומר ארתור, ויוצא משערי הארמון אל עבר קמלוט.
---
"גאיוס!" קורא ארתור בשמחה, ולוחץ את ידו של חברו הוותיק.
"ראית במקרה את מרלין?" שואל ארתור, אחרי שסירב בנימוס לכוס תה חם.
"לא ראיתי את מרלין מהבוקר." אומר גאיוס בקול מהורהר. "הוא אמר, שהוא הולך להביא לך ארוחת בוקר."
ארתור הרים גבה בשאלה - מרלין לא היה בחדרו שקם, הוא היה די בטוח בכך. "אתה בטוח, גאיוס?" שואל ארתור ליתר ביטחון.
וכשגאיוס עונה לו בחיוב, ארתור קם ויוצא במהירות לכיוון הטירה.אם מרלין לא שם,זה אומר שמשהו קרה לו.
----
"מה זאת אומרת לא מוצאים?" צועק ארתור על חבורת האבירים ששלח למצוא את מרלין.
הוא לא היה בקמלוט. וזה הדאיג את ארתור. לכן, הוא שלח חבורות אבירים לחפש אותו ביער. "זאת אומרת מלכי, שחיפשנו בכל פינה ביער, ולא היה שום זכר למרלין." אומר אחד האבירים – אגוסטוס שמו.
ארתור שלח לעבר האבירים מבט רושף, וסילק אותם מהחדר. "יהיה בסדר." אומרת גוון. היחידה מבין תושבי חמשת הממלכות, שבטח בה עד עמקי נשמתו, וספר לה על רגשותיו למרלין.
"אני דואג, גוון." אומר ארתור, ומשעין את ראשו אל הכסא שהחזיק. "יש לי הרגשה רע."
---
שארתור שומע את החצוצרה - הוא קם במהירות. השעה הייתה שעת חושך. כך שארתור לא ראה כלום.
עבר רבע שעה, עד שמצא את חרבו, ורץ בחשכת הלילה על עבר פתחי קמלוט. שם חיכתה לו גוון, והאבירים ששלח לחפש את מרלין.
"מה קרה?" שואל ארתור, ורץ במהירות לעברם. כשהוא מתקרב, הוא רואה משהו בידו של אגוסטוס. 'כנראה שק.' חשב ארתור. אך ככל שהתקרב, ראה שזה אינו שק.
זה היה האיש אשר חיפש כל היום - מרלין. ארתור חייך חיוך גדול, והגביר את מהירות הריצה לעברם. הוא הלך לצעוק על מרלין עד שיתחרש, או יאבד את קולו.
איך הוא מעז להדאיג אותו כך? ככל שארתור התקרב - שמחתו צנחה. זה אכן היה מרלין בידיו של אגוסטוס.
אך הוא היה מת.





הודעה זו נערכה ע"י Who Nose ב Feb 22 2014, 16:33 PM

הועבר לפורום פאנדומים אחרים, בפעם הבאה תשימי לב.
מי ביטא לך את הקטע?

Handle with Care

אוה, לא ציפיתי לסוף כזה. השם עשה רושם שזה עומד להיות פאנפיק פלאפי וחמוד, אבל הסוף יוצר תחושה אחרת לגמרי OO" יהיה המשך, או שזה פיקצר?

רוב ההערות שלי לפאנפיק הן בעצם לבטא. יש הרבה קפיצות בין כתיבה בזמן הווה לכתיבה בזמן עבר, כשיש לבחור אחד ולדבוק בו. בנוסף לזה, יש חזרה על שמות של דמויות ללא צורך. לדוגמא:

לאחר הציון הראשון של שמו של ארתור, יש לכתוב: "אני מוכרח לפטר אותו," הוא לוחש לעצמו.

חוץ מזה, הייתי שמחה לקצת יותר פירוט. הכל התרחש נורא מהר, ולא היה פנאי באמת להבין את עומק הרגשות של ארתור כלפי מרלין.

הפאנפיק מסקרן מאד. מחכה להמשך (: