טיפות גשם ועשן || מיה, מיועד לתחרות "סיפורי חורף".

נמחק

אני אוהבת את זה, מאוד.
הדמויות אמינות ועגולות, והצלחת לעורר הזדהות עם אנשים שאני לא פוגשת בחיי היום יום.
ביקורת אחת - הרקע לא היה לגמרי ברור, האם זה בית זונות? ואז לשם מה הוא בא עם גיטרה ועם כוונות לנגן? מה התפקיד של הבוס? אבל אני מניחה שאולי רצית לשמור את הפרטים האלו מעורפלים.
בסך הכל, זה נורא מושלם.

תודה לך! 3>
הקטע של אמינות ולעורר הזדהות היה לי ממש חשוב, שמחה שאת חושבת שהצלחתי עם זה.
הרקע לא ברור די בכוונה, כי רציתי לשמור על ערפול, אבל אני מתכוונת לעשות מהקטע הזה סיפור ארוך, שבו כל הנראה יתבררו כל הפרטים האלו.

ממש יפה
מסכימה עם מה שאמרו... :
אני אוהבת את זה, מאוד.
הדמויות אמינות ועגולות, והצלחת לעורר הזדהות עם אנשים שאני לא פוגשת בחיי היום יום.
ביקורת אחת - הרקע לא היה לגמרי ברור, האם זה בית זונות? ואז לשם מה הוא בא עם גיטרה ועם כוונות לנגן? מה התפקיד של הבוס? אבל אני מניחה שאולי רצית לשמור את הפרטים האלו מעורפלים.
בסך הכל, זה נורא מושלם.

באמת הצלחת לגרום לי להאמין בדמיות ובהכל....

מאוד אהבתי אתהפסקה הזאת-
לפני שאני מספיק לגבש את הרגשות שלי למילים שלא יישמעו מתלהבות מידי וירתיעו אותו, הדלת שלימיני נפתחת. כמעט שכחתי את מה שיש מאחוריה לכמה רגעים.
דוֹל עומד בפתח. הפאה בצבע ג'ינג'י בוער מעוקמת על ראשו, השמלה סתורה והוא צריך תיקון איפור דחוף.
"קוּפּ," הוא אומר, "הם רוצים אותך בפנים." ואז נופלות עיניו על הנער.
"שלום, גברתי... אדוני?" הנער מגמגם ואני כמעט יכול לחזות את החיוך הנבוך שמפציע על פניו כדי לכסות על הגמגום. אני יכול לראות את הסומק שעל פניו גם בחושך.
"מה שתרצה, מותק." דוֹל מבזיק אליו חיוך פלרטטני ואני יודע שגם הוא שוכח מההוראות של הבוס. אני מחשב במהירות את מידת הסיכון שבלהתחיל ללכת איתו מכות כאן ועכשיו. זה לא יהיה שווה את זה אם אני לפחות רוצה להרוויח קצת מהלילה הארור הזה.
"קוּפ, אתה בא?" הוא ספק שואל ספק קובע עובדה, כשעיניו החומדות לא משות מהנער. הוא סוקר את הגוף הצנום, העטוף במעיל גשם ובמכנסי ג'ינס, בצורה שגורמת לי לרצות להפעיל כמה מהקשרים שיש לי בעיר הארורה הזאת.
"אז אני מבין שמי שרציתי לדבר איתו לא נמצא פה היום, נכון?" אומר הנער, מתעלם ממבטיו של דוֹל בתמימות שובת לב.
"לא, אני מצטער." אני אומר ובפעם הראשונה מזה זמן רב אני באמת מתכוון לזה.
"טוב, אני אני אחזור ביום אחר." הוא אומר ואני מקווה בכל ליבי הרכרוכי שהוא אכן יעשה זאת. "תודה בכל אופן." הוא אומר.
הא, דוֹל, ממזר מרושע שכמותך, אני חושב, תראה מה הצלחתי לעשות בלי אף לא חיוך פלרטטני מזוין אחד. כשהוא מתחיל להתרחק, אני רוצה לצעוק אחריו ולשאול אותו לשמו, אבל דוֹל אוחז בכתפי.
"בוא כבר!" הוא מסנן. קנאי ממזר ארור שכמותו. הוא מושך אותי אל תוך החדר, בחזרה אל בין קירות הבטון.
לפני שהדלת נסגרת, אני עוד מספיק לראות את דמותו המתרחקת של הנער, אפוף בטיפות גשם ועשן.

הכל מאוד ריגש אותי....

יואו
מיה
זה מדהים O:
ממש
וואו
אני לא חושב שיש לי אפשרות לתת תגובה בונה לדבר כזה.
את כותבת מדהים.
ממש.
וואו.
טוב, אהבתי הכל. הכתיבה שלך מדהימה, הקטע מדהים, הכל מדהים ומצטרף למדהימות אחת גדולה ענקית ומנצנצת.
יש לך כישרון מטורף.
תכתבי עוד.

תודה רבה!
שמחה שאהבת! D: