Extraordinary Marry Christmas||מור(אר), פיקצר- שיפ קליין כפרע עליהם♥ אהבת חיי♥

טוב, כבר כמה זמן אני רוצה לכתוב פיקצר בפאנדום קליין, ויום שישי שמעתי את השיר Extraordinary Merry Christmas בביצוע של גליי, וזה נתן לי השראה לשם של הפיקצר. אז כן, כביכול יש טעות באיות של הכותרת ובשם של הפאנפיק- אז לא, זאת לא טעות, זה בכוונה. את המשמעויות תבינו לבד.
אה, וגם מלא זמן לא כתבתי או פרסמתי משהו, ובטח פה, בד"כ אני כותבת בסס"ש, ופיקצרים ופאנפיקים הם לא תחום ההתמחות שלי כי אני לא קאנונית בשיט, אבל נזרום.
תהנו פיפוליםD:


Extraordinary Marry Christmas
פאנדום: glee
שיפים: בעיקר קליין, ועוד כמה.

זה היה בוקר חג המולד.
העולם כמו ידע על החגיגה הקרבה ובאה, והתאים עצמו אליה. הרחובות היו מכורבלים בשמיכת שלג דקה, העצים כמו עטו עליהם שמלת כלה דקיקה ונצצו באורה החמים של השמש, אשר בניגוד למנהגה בתקופה זו של השנה, זרחה בשמיים בהירים וצלולים.
השעה הייתה שעת בוקר מאוחרת, והכל היה כבר מוכן לטקס. השולחנות היו ערוכים, כל הכיסאות היו מסודרים, סידורי הפרחים נחו כבר מזמן במקומם והמקום היה מקושט בטוב טעם. המוזמנים החלו להגיע בזה אחר זה, נאספים מכל רחבי המדינה לפינת חמד זו בליימה, אוהיו.
פין סובב את הגה המכונית ופנה בפנייה האחרונה, שלאחריה נגלה שלט גדול- "ברוכים הבאים לליימה", שלט ישן אשר הושחת ורוסס בגרפיטי; וונדליזם של נוער בן שלושה דורות. חיוך נוסטלגי עלה על פניו של פין כאשר חלפו בסמוך לשלט והוא הבחין בכתובת אשר חרט פאק באולרו כאשר השתכרו שניהם בפעם הראשונה בחייהם, בכיתה ח'. הם היו כל כך שיכורים, וכאשר פאק נתקל בשלט, אשר הטביע בו את חותמו בצורת סימן אדמומי במצחו, החליט פאק כי עליו להטביע גם הוא את חותמו בשלט בעזרת חתימתו. "Puck You".
פין עשה דרכו ברחובות המוכרים עד כאב, געגועים עזים למקום עולים בו, ייסורי מצפון על כך שעזב פה את אמו. "פין, הוא בועט!" קראה אלינור מהמושב הסמוך, מניחה את ידה על בטנה ההרה, אשר בתוכה נוצא והתפתח לו בנו בכורו של פין.
האב לעתיד הגאה הסתכל באהבה בפנייה הקורנים של אשתו, בעיינה הפקוחות לרווחה בהשתאות ובהתרגשות מכך שקיבלה אות חיים מן הייצור החי אשר מתפתח בתוכה. "נהיה עצמאי, הקטנטן." אמר פין בחיוך.
פין החנה את המכונית, יוצא ממנה ובוחן את המקום.
כל החבורה הישנה והטובה הייתה שם. ארטי היה עסוק בשיחה ערה עם טינה ומייק, המאורסים הטריים. זרועה האחת של קווין הייתה כרוכה סביב מותנייה של רייצ'ל שעדכנה את אמה פילסברי בחדשות האחרונות מניו יורק, בעוד ידה האחרת של קווין אחזה בקים, בתן בת השנה שלה ושל רייצ'ל. בריטני וסנטאנה מצאו להן, כמו תמיד, מקום צדדי ופרטי להתמזמזויות. מרסדס הייתה מוקפת בפאק, סאם, ג'ייק, ג'ו ושוגר אשר תחקרו אותה בנוגע לאלבום השני שלה אשר עמד לצאת בתקופה הקרובה, לאחר שאלבומה הראשון נחל הצלחה מסחררת בכל רחבי העולם. מיסטר שו עשה סידורים אחרונים עם החבורה העכשווית של ניו דיירקשנס, שבנייהם הייתה גם ליאה, אחותו הצעירה של סאם, אשר היו אמורים להופיע בהמשך. אפילו סבסטיאן סמית' והחבר העכשווי שלו היו שם, ודיברו עם סו סילבסטר. פין חייך כשעלתה בו המחשבה שהם דנים בדרכים הטובות ביותר למרר לבני אדם את החיים.
פין ואלינור ניגשו לאמו של פין, אשר עשתה סידורים אחרונים לקראת האירוע. הוא ואלינור התחבקו איתה כל אחד בתורו, והיא חייכה אליהם חיוך עייף, אשר גרם לבטנו של פין להתכווץ שוב בייסורי מצפון על כך שעזב אותה.
שאגה מחרישת אוזניים נשמעה, ואופנוע אשר נשא עליו את שני המוזמנים האחרונים שעדיין לא הגיעו עצר בחריקה ליד המקום. מארלי ירדה ממקומה מאחורי ריידר, צוחקת, מסירה את הקסדה שלה, ומעניקה נשיקה קלילה לריידר. השניים החלו לצאת בשנתם האחרונה בתיכון, לאחר שמארלי וג'ייק אשר יצאו במשך כשנתיים וחצי נפרדו בסוף כיתה י"א. כעת מארלי וריידר היו באמצע שנת לימודיהם הראשונה ב"ייל".
כל המוזמנים הגיעו, הכל היה מוכן ומסודר, ההצגה עמדה להתחיל בכל רגע.
רק שני השחקנים הראשיים היו חסרים.

* * *

בליין ידע בדיוק היכן הוא יימצא את קורט.
במרחק ארבעה קילומטר מהיציאה המערבית של ליימה, התחיל שביל עפר שהוביל את החוצה בו במעבר צר בין ההרים הנישאים. לאחר הליכה של כחצי קילומטר על השביל, נפרש לו, ירוק ורחב ידיים, אחו אשר נסתר מעייני בני האדם אשר עברו בדרך הראשית, מרחק כל כך קצר משם.
עשב גבוה ומזמין, מגוון מרחים מכל הסוגים, ויותר מהכל- בריכה טבעית קטנה בקצה האחו.
בדרך כלל בתקופה זו של השנה מי הבריכה היו קפואים, והעשב היה מכוסה שכבה דקה של שלג; אך תודות ליום הבהיר ולשמש העזה הזורחת במרום, העשב בהק בירוק עז והפרחים לבלבו בשלל צבעים. במי הבריכה, אשר למרות שלא היו קפואים היו קרים מכדי שהטבילה בהם תהיה אפשרית, עברו אדוות קלות אשר נוצרו מהרוח הקלילה אשר נשבה לה.
מאז שהיה ילד קטן היה קורט נוהג ללכת לשם להירגע כאשר היה מדוכא, פגוע, עצבני או מבולבל. זה היה המקום האהוב על אמו, ומאז שהחלה מחלתה עד ליום מותה, קורט, אביו ואמו לא ביקרו במקום. לאחר שאמו של קורט מתה ואביו נשבר, קורט היה נוהג ללכת ברגל את כל הדרך מליימה עד לאחו לבדו, ולהעמיד פנים כי אמו נמצאת כמי הבריכה ומשוחחת עמו שיחות ארוכות.
באותו ערב חג המולד הראשון מאז מותה של אמו, קורט הלך לבקר את אמו באחו, ולאחר מכן חזר לבדו ברגל לביתו, רועד מהקור המקפיא אשר שרר בחוץ. אביו של קורט, אשר שכח כי זהו ערב חג המולד וחזר מאוחר מהעבודה, ראה את קורט הקטן מכין גרסה משלו לקישוטי חג המולד ותולה אותם על תריסי הבית, כיוון שעץ אשוח- לא היה בנמצא. מראה זה עורר את אביו של קורט, והוא לקח את קורט הקפוא מקור ולאחר שנתן לו לעשות אמבטיה חמה, הם נסעו לבחור להם עץ לחג המולד.
בבוקר חג המולד ההוא, קורט ואביו בילו ביחד באחו בפעם הראשונה מאז מותה של אמו, ומאז לא הפסיקו ללכת לשם בכל אירוע מיוחד.
בליין ידע שמאז שקורט עבר לניו יורק, ביקוריו במקום הצטמצמו כל כך עד כדי כך שאפשרי היה לספור את מספר הפעמים אשר ביקר מאז במקום על אצבעות יד אחת.
אבל המקום הזה הזכיר לקורט את אמו. ואת אביו.
בליין עבר במעבר ההרים הצר, עד שהגיע לאחו. הוא ראה את קורט בדיוק במקום בו ציפה לראות אותו, שוכב על גבו בעשב, פניו מופנות לעבר השמיים. עיניו היו עצומות, אך בליין הבחין בשבילי הדמעות אשר זלגו במורד פניו של קורט.

קורט חש במגע שפתיים חמימות על שפתיו ופקח את עיניו, מבטו נתקל באותן עיניים אהובות.
בליין נשכב על ידו בעשב, מחבק אותו ופשוט מסתכל עליו. הם שכבו כך במשך דקות ארוכות, מביטים זה בזה ולא מוציאים הגה. לאחר דקות ארוכות קורט לא היה מסוגל לעמוד בכך, ורכן לנשק את בליין. הנשיקה הייתה חמימה ומלוחה מטעם דמעותיו של קורט. נשיקה אשר מהלה בתוכה גם עצב וגם שמחה.
"אני אוהב אותך." לחש בליין.
קורט לא ענה לו, אך הביט עמוק בעיניו של בליין, מבט שאמר הכל.
"אתה יודע, לכאן הוא לקח אותי בחג המולד הראשון לאחר שאמי מתה." אמר קורט "אני כל כך מתגעגע אליו. בדיוק ארבע שנים עברו מאז אותו חג מולד הראשון שלי בניו יורק, בו הוא בישר לי שהוא חולה בסרטן הערמונית. הוא הבטיח שהוא יישאר בחיים וייראה אותי מגשים את החלום שלי, והוא באמת קיים את ההבטחה, והיה בערב הבכורה בהופעה הראשונה בברודווי אשר השתתפתי בה, שנה וחצי לאחר מכן. זה היה הערב בו מחלתו גברה עליו. הוא תמיד קיים כל דבר שהבטיח."
"אני יודע," ענה בליין "תמיד."
"שנתיים וחצי עברו מאז, ואני עדיין כל כך מתגעגע אליו."
"אני יודע," לחש בליין "אבל הוא כאן. אני בטוח שהוא צופה עלינו מהשמיים, וגאה בך הכי שאפשר. תראה איזה יום מושלם הוא סידר במיוחד בשבילנו, מתנת חתונה."
"הוא תמיד היה נותן את המתנות הכי טובות בעולם." חייך קורט מבעד לדמעותיו.
"כמו המתנה שהוא הביא לך לסיום הלימודים." נזכר בליין בחיוך "הריקוד ההוא, באודיטוריום."
"או כמו בחג המולד ההוא, חג המולד הראשון שלי בניו יורק." הוסיף קורט "כשהוא הביא לי מתנה לחג המולד אותך."
"טוב, הביא לך אותי בדרך עקיפה," הסכים בליין "למעשה, אני תמיד הייתי שלך."
קורט התיישב בעשב, ובליין התרומם למצב ישיבה אף הוא.
"והיום," הוסיף בליין, "אני אהפוך שלך לנצח."
"זה באמת קורה, הא?" מחה קורט את דמעותיו "החלומות שלנו באמת מתגשמים. אנחנו באמת זוכים לסוף טוב."
"זה לא הסוף," אמר בליין, מתרומם על רגליו ומושך את קורט אליו לנשיקה ארוכה. "זאת רק ההתחלה."
הם נשארו חבוקים שעה ארוכה, ואז החלו לצעוד, יד ביד, אל עבר השביל המוביל החוצה מן האחו.
האחו היה מאחוריהם, כמו גם העבר, ולפניהם היה פרוש העתיד.

-------

והוו, עשיתי את זה, כתבתי פיקצר!D:
ת"ב וכדומה, פיפולים P:

טוב אני חייבת להיות קטנונית ולהעיר שאין מצב שיש מזג אוויר כזה בכריסמס XD
זהו סיימתי עם להיות מעצבנת.

אוקיי זה ממש חמוד וסופר קיטשי כיאה לקליין, מצד שני, אני חושבת שאולי זה יותר מידי קיטשי וקצת חסר פה איזשהו קונפליקט. חוץ מזה המעבר מנקודת המבט של פין לבליין טיפה... פתאומי מידי ונראה שבגלל שזה פיקצר לא ממש הצלחת לפתח את שאר הדמויות.
אבל בשורה התחתונה זה באמת מקסים והכתיבה שלך נהדרת, זה הוציא ממני מן קריאת "הוווווווווווווווו" שקטה וזה סופר חמוד וכל הכבוד לך :).

אני יודעת ושוש, זאת מתנה מאבא שלו וכזהO:
חוצמזה, זאת כנראה הייתה שנה לא קרה במיוחד ובכל זאת, הייתה שכבה דקה של שלג בעצים וברחוב בהתחלה, והמים בבריכה באחו לא היו קפואים קרח, אבל היו קפואים מבחינת קור, ואי אפשר היה להיכנס אליהם.
ואל תהרסי לי את הרעיון וזה!

ואני חולה על קיטשיות וקיטשיות זה דבר מדהים וחיבור של קליין וקיטשיות זה הדבר הכי מושלם בעולם♥
ולגבי המעבר בין פין לבליין- אני יודעת, אבל למרות שהתכוונתי לעשות את זה מנקודת המבט של בליין, הייתי צריכה נקודת מבט כזאת על הצד האחר.
וזאת הייתה הכוונה, לא לפתח יותר מידי את שאר הדמוית, שהם לא יהיו העיקר ויבואו כבדרך אגב כזה, בגלל זה הזכרתי את הקווינצ'ל, שבכלל לא היה קיים בסדרה, ואת הבריטאנה וכל זה באגביות כזאת...
ותודה והכל♥ אני אוהבת אותך♥

אויואויאויאוי זה נפלא ♥♥♥
אויאויאויואויאויואויואוי הם כאלה מקסימים ♥♥♥♥♥ T_T
אבל אבא של קורט ולאאאא ודי ואעעאע רגע וואי זה עצוב ו ו ו
אבל איך שחיתנת וחיברת בין כל הבוגרים... XD
אבלאבלאבל
אעאעאע
אני לא יודעת מה להגיד
זה יפה T_T

אני חושבת שזה הדבר הראשון שקראתי שלך XD
זה מקסים. ואני אוהבת את קליין. ועשית את זה נפלא ובכלל לא לא-קאנוני. ותכתבי עוד קליין :(

חחחח, ממש לא הייתי מקורית דווקא עם הבוגרים, די הכל יש בסדרה חוץ מאלינור שהמצאתי אותה, ושעשיתי קווינצ'לXD
חחח, כשיהיה לי כח להקליד עוד דברים תקראי קטעים שלי בסס"ש, אני הרבה יותר טובה בדברים שאני מפרסמת בסס"ש, לא על פאנדום משהו. קטעים מדכאים, מרגשים, דרמתיים או חולניים. הרבה יותר בסגנון שליXD

אומייגאד זה כל כך מושלם, השארת אותי בלי מילים.
זה הפיקצר הכי יפה שקראתי, אני אוהבת אותך ואת הדבר האדיר הזה *~*

אוווווווו ♥♥♥ די זה ממש חמוד וסקסי ומושלם ואעהעהעהעהעהעהעהעהעה *~*

את חייבת לכתוב עוד פיקצרים או פאנפיקים ארוכים, יש לך הרבהרבהרבה כישרון ♥

אומייגוד שלמות.
זה כול כך חמוד ויפה ומושלם!
יש לך כישרון ענקי,תכתבי עוד פאנפיקים.....הרבה!
קליין
וקווינצ'ל!
פיקצר מושלם

YOU TOOK MY IDEA.
או, גאד. איי אייט יו.
לא נורא,

כל הכבוד!
אני ממש נהניתי לקרוא את זה- רואים את היכולת שלך, מה שמפריע לי מאוד-גם בגלל שלי יש את זה- שגיאות הכתיב כמו:
"בדרל כלל בתקופה זו של השנה מי הבריכה היו קפואים, והעשב היה מכוסה שכבה דקה של שלג;"

בהצלחה D:

שגיאות הקלדה, אתה מתכווןXD
חח, את הרעיון שלך בנוגע למה?P:
והוו, תודה כולםD: