הסכין המסתובבת||רוני, "החור שברעש"(אבל רק הראשון).

שם הפאנפיק:"הסכין המסתובבת", אפילו שאין לי מושג למה.
שם הכותב: רוני.
דירוג:GP13, חלש מאוד.
פאנדום: "החור שברעש", הראשון של סדרת "כאוס מהלך"(ואפילו עוד לא סיימתי את הראשון. סתמו.)
דמויות: הכל חדשות אבל קנוני לחלוטין.
ז'אנר: מד"ב והרפתקאות ומתח.
תודות: לפטריק נס, על העולם הסוחף המרתק והמותח שהוא המציא והמדהימות. זה לא מבוטא כדי להיות דומה כמה שניתן לכתיבה של פטריק נס(שצריך למות למות למות בדרך כואבת.)
ויתור זכויות: לפטריק נס, כותב הסדרה.
הערות: אני כלכך אשמח לת"ב ובבקשה אל תנעלוXD

הסכין הסתובבה כל אחר הצהריים. אני ישבתי והבטתי בה מסתובבת ומסתובבת ומסתובבת ומסתובבת בלי הפסקה בכלל.
ידעתי שזה חשוד וידעתי שזה לא מובן וידעתי את הכל. ידעתי למה הסכין מסתובבת ולמה היא לא עוצרת ולמה היא כל כך חדה ולמה אני לא נחתך ממנה. ידעתי את כל זה אבל זה פשוט עדיין לא סיפק אותי. לא סיפק אותי בכלל.
היא יצאה וחזרה ויצאה וחזרה ויצאה וחזרה ויצאה וחזרה ו... נו, הבנתם, יצאה וחזרה המון פעמים(סתמו). ובכל אחת מהפעמים שחזרה היא היא החזיקה בידיה דברים ולא ביקשה ממני עזרה בכלל כאילו התעלמה מקיומי או שלא רצתה שאפריע לה או שלא יודע מה. היא פשוט עשתה את כל זה לבד ואני פשוט כל אחר הצהריים ביליתי בהסתכלות משעממת מאוד על הסכין שהסתובבה והסתובבה.
השמש שהייתה בבוקר במזרח צלתה אותי כהוגן. עורי מעלה ריח שרוף מכל כיוון אבל הוא תמיד מתחיל ממזרח ואז עולה למעלה לסוג של צפון ואז ממשיך מערבה ואז נעלם כי מופיע הירח והוא מקרר את עורי השרוף וזה הכל. שכן אמליה הייתה חייבת להגיד לי לבנות את המחנה על ראש עץ גבוה גבוה עם גישה לשמש. למי אכפת מהרים של כביסה מסריחה? אני אשרף ואמשוך טורפים באמצעות ריח התרנגולת הצלויה שעולה מהעור שלי מחדש כל יום בערך.
אבל היום קרה משהו מוזר.
את אחד החפצים שאמליה הביאה איתה היא פתחה, לחצה על כל מיני דברים עגולים שבתוכו וקירבה אל האוזן ולאחר מספר שניות היא התחילה לדבר אליו. היא אומרת שזה ממש לא בסדר והכל ממש לא תקין וכבר מזמן היא איבדה תקווה וגם עכשיו היא רק התקשרה כדי להודיע להם שהיא גומרת את זה ושהם לא צריכים לסיים שום דבר כי היא כבר כל כך קרובה לסיים את זה שממש אחרי השיחה הזו שלהם(שלנו, היא אמרה שלנו) כבר לא יהיה עם מי לדבר. אני חושב שהיא באמת התכוונה לזה במלוא מובן המילה.
כי אחרי שהיא אמרה את זה היא פשוט באה ובעטה לי בחזה החשוף והשרוף שלי, לקחה את הסכין והחלה לחתוך את וורידי מפרקי ידיה. הבטתי בה משתנק ולא ידעתי מה לעשות אז פשוט קפצתי עלייה והסכין ננעצה עמוק בידה והיא כעסה כל כך הרבה וכעס נוראי והיא פשוט יבבה כאשר הסכין פילך את עורכיה, ואז היא שוב בעטה בי אבל חזרתי שוב אלייה והיא שוב בעטה בי ושוב קפצתי עלייה אבל היא התחמקה וכמעט שנפלתי מהמחנה-על-העץ שלנו ולמרות שזה היה מוזר שהיא הצליחה לעשות את כל זה כשסכין תקועה לה ביד היא הצליחה לעשות את כל זה. ואם זה לא מספיק, היא התחילה לבכות ולצרוח עליי שאעזוב אותה ואני לא ידעתי מה לעשות כי הייתי מפוחד מידי ואז נזכרתי במה שהיא אמרה לי לפני חמישים מיליון שנה בערך, בזמן שנפגשנו, היא אמרה לי שהיא מחפשת את ניו פרנטיסטאון כדי להזהיר שם את כל הגברים שהנשים מגיעות אבל הספינה שלה מלאה בשני המינים שיגיעו לעמוד לעזרתם ואני לא ידעתי כי אני בכלל בפרנברץ' וזה מרחק שבועות הליכה ודיי הרבה זמן רכיבה מאז, ואפילו על רכבים ממנועים זה יכול לקחת דיי הרבה מאוד זמן. הנקודה היא שהיא אמרה לי שהיא יכולה לתקשר עם מהמכשיר שהיא הרגע דיברה בו עם הספינה שלה.
אבל לא.
זה מאוחר מידי.
כי בזמן שנזכרתי בכל מה שקרה היא לקחה את הסכין ונעצה אותה בבטן שלה, והכל התמלאה בדם סמיך של בניאדם והכל כבר נהיה מגעיל ודוחה מאוד והעלה ריח של דם. בזהירות וברעד לקחתי את המכשיר שעדיין היה דלוק מבין אצבעותיה שמתפלשות בדמה שלה ואמרתי לתוכו בקול קצת שבור "היא דקרה את עצמה ועכשיו היא מתה," אמרתי להם, ושמעתי את מיליוני הקולות משתתקים ברגע שהם שמעו את המילה "דקרה" יוצאת מפי ואז המשכתי לדבר "אתם צריכים לבוא כי הנשים מאבדות את השפיות שלהן ובמקום הדממה הנצחית והמטופשת שלהם שומעים את כל הרעש הארור שלהם ואתם לא תאמינו לשמוע עד כמה הוא יותר אכזרי מהרעש הנוראי של אנשי פרנטיסטאון הנורא נורא ישנה ונוראית," אני אומר, "אני חושב שהן מתחילות לפתח צבא כמו זה שסיפרו לנו לפני שנים שהתפתח בפרנטיסטאון הישנה" אני מסיים לדבר ואז מלא קולות של גברים ונשים וילדים וילדות נשמעים ביחד ואני לא מבין כלום כי זה יותר גרוע מכל הרעש שאי פעם שמעתי ואני נאלץ לסגור את המכשיר כי יש לי כזה כאב ראש ואז אמליה תופסת את הרגל שלי והיא מחייכת חיוך מטורף מטורף ועיניה נוצצות מול השמש של שעות הארבעים.
היא אומרת משפט מוזר שמעביר בי(או העובדה שהיא עוד חיה) צמרמורת והמשפט הוא "אני המעגל והמעגל הוא אני. אם אחד מאיתנו ייפול ניפול כולנו." ואז העיניים שלה מתגלגלות בחוריהם והחיוך שלה רפה ונגמר והראש שלה נופל על רצפת הקרשים ואני מרגיש מפוחד ככה, כמו שאני עכשיו, עם כל מה שקרה על מחנה שבנוי על צמרת עץ גבוה והכל מתפרס ונמתח מתחתי עם גופה שדיברה לפני שנייה והרגע ביקשתי מתגבורת מפוחדת ודיי סביר להניח שאין להם מושג מזוגזג(רק שאני לא אומר כאן מזוגזג, כן?) באיך למנוע מצבא להרוס את הכל או משהו כזה ועכשיו אני מרגיש גם יותר עירום ממה שאני באמת, ככה מבלי החולצה ונשרף בשמש ושהרעש שלי צועק כמעט בכל מילה שלישית שלו את המילה "פחד".
אני מנצ'י יואיט, אני חושב כדי להרגיע את עצמי, זה משהו שאבא שלי אמר לי לפני המון המון המון שנים כשהייתי רק ילד, אני בנם של ויולה וטוד יואיט ואני הוכחה לכך שדממה ורעש הם ההרמוניה של ניו פרנטיסטאון ולא רק אני ההוכחה לכך אלא עוד רבים, אני חושב ואז מפסיק לחשוב, כי תראו - אני שומע רעש אחר. רעש ששואל ניו פרנטיסטאון?

~התפגרתי~

זה ממש ממש יפה O:

תודה רבהD:

הסכין מסתובבת ומסתובבת ומסתובבת -__-
אהבתי

תודה! D: