סולאנג'לו- איך הכל התחיל 
0 חרמשים
|
     
|
HPortal - פורטל הארי פוטר -> כל ההודעות שפורסמו על ידי המשתמש| סופי ג'יין סילבר פוסטר | פורסם ב: Oct 3 2023, 12:06 PM |
תגובות: 1 צפיות: 343 |
סיפור: סולאנג'ו- איך הכל התחיל כותבת: סופי לא נדרש לוויל להגיד הרבה כדי לגרום לניקו לעקוב אחריו. אם זה כל כך פשוט, אולי ישתמש בשיטה כדי למנוע מניקו לעזוב את המחנה. הוא הרגיש חולה מהרגע שניקו אמר שיעזוב. הוא הרגיש כאילו בעטו לו בבטן, ודי בטוח שגם נשמע ככה כששאל למה. ניקו לא ענה, וזו רק אחת מבין סיבות רבות (והיחידה שוויל פיענח) שהוא נזכר שוב ושוב בעזיבתו הקרבה של בן האדס. ברגע שהצליח לאתר את הנער עומד לייד ג'ייסון גרייס ויל רץ לכיוונו ולחש באוזנו רק מילה אחת, "אוקטביאנוס". זה בהחלט משך את מלוא תשומת הלב של ניקו. "איפה?" הוא שאל והידק מעט יותר את אחיזתו בחרב הברזל הסטיגאי שלו. "בוא" ויל אמר במקום לענות על שאלותו "מהר" יהיה קשה מדי (וגם בזבוז אדיר של זמן) להסביר איפה אוקטביאנוס נמצא בכל המולת החצויים והמפלצות, ובתור משהו די קרוב לרופא ויל לא אהב לבזבז את הזמן בסיטואציות כאלו. ניקו הסתובב לכיוונו של ג'ייסון, שנלחם לצידו, ואמר "ג'ייסון, אני חייב ללכת". ג'ייסון אפילו לא הספיק להנהן כסימן להבנתו לפני ששני הנערים צללו לקרב. הם חלפו על פני קבוצה של קיקלופים, ששאגו "כלב רע! כלב רע!" בעודם הולמים בראשיהם של קינוקפאלים. 'ניקו די אנג'לו עוזב את המחנה' הוא נזכר ונמלא רצון לסטור לעצמו על הסחת הדעת. גרובר אנדרווד וחבורה של סאטירים רקדו סביב עם חלילי הפאן שלהם, וניגנו הרמוניות צורמניות כל כך שרוחות הרפאים עם גופי האדמה נסדקו והתפרקו. טראוויס שוד חלף על פניהם בריצה באמצע ויכוח עם אחיו "מה זאת אומרת התמנו את המוקשים על הגבעה הלא נכונה?" הוא קרא האחים כבר היו מאחוריהם כשוויל שמע את קונור רוטן בתגובה "זה אומר בדיוק מה שאתה חושב שזה אומר" ניקו וויל היו באמצע הדרך במורד הגבעה כשהקרקע רעדה תחת רגליהם. בדומה לכל האחרים - מפלצות וחצויים כאחד - הם קפאו במקומם באימה וצפו בעמוד האדמה המסתחרר שפרץ מראש הגבעה הסמוכה, ובהופעתה של גאיה במלוא הדרה. ואז משהו גדול מארד נחת מהשמיים. טראח! דרקון ארד ענקי חטף את אלת האדמה ונשא אותה אל השמיים. ניקו המשיך להסתכל על דרקון הארד עוד כמה שניות ארוכות, ואז הוא הסתובב לכיוונו של ויל וחזר להסתכל על הדרקון "מה- איך-?" הוא שאל. גם לוויל לא היה מושג מה קורה שם "אני לא יודע" הוא אמר לניקו "אבל אני לא חושב שנוכל לעשות משהו לגבי זה. יש לנו בעיות אחרות". הוא הסתובב והתחיל לרוץ אל האונגר הקרוב ביותר. לרגע חשש שניקו לא עוקב אחריו, אבל ברגע שחשב לעצור ולבדוק ויל שמע את צעדיו של הנער מאחוריו. 'ניקו די אנג'לו עוזב את המחנה' לחש קול מתוך ראשו (אותו הקול שמזכיר לו דברים מאוחר מדי במרפאה כמו "הדבר הזה עומד להיגמר" כשיש לו רק חצי מהכמות שלה הוא צריך או "תהדק את התחבושת" אחרי שהתפרקה) פעם נוספת. ויל התעלם מהקול. הם המשיכו לרוץ במורד הגבעה עד שלבסוף, אחרי פרק זמן שהרגיש לוויל כמו שעות אבל כנראה לא היה אפילו חמש דקות, ויל בלם את ריצתו כשראה את אוקטביאנוס מזיז כאחוז טירוף את ידיות הכוונות של כלי המצור. כשניקו נעצר לצידו של ויל, זרוע הקלע כבר הייתה עמוסה זהב קיסרי וחומרי נפץ. ויל ניחש שהשילוב בין חומרי הנפץ לזהב הקיסרי הוא שילוב גרוע ביותר (לחצויים היווניים, שיאבדו את המחנה אם תוכניותיו של האוגור אכן יתגשמו), אבל הוא לא באמת הבין בדברים האלו. אם תבקשו, הוא יוכל למנות את כל הנזקים שפציעה מזהב קיסרי יכולה לגרום להם, אבל מלחמות, קרבות ונשקים הם פחות הקטע שלו. זה התפקיד של ילדי ארס. מאחורי האונאגר, אוקטביאנוס התרוצץ ומשך במגושם בחבלים בזמן שמעד גלגלי שיניים ויתדות ייצוב. מדי פעם העיף מבט למעלה לכיוון דרקון הארד שעליו ליאו ואלדס רכב. "אוקטביאנוס!" צעק ניקו. האוגור הסתובב בבת אחת והחל לסגת לעבר מטען חומר הנפץ הענקי (רעיון איום ונורא, חשב לעצמו ויל). גלימתו הסגולה הארוכה הסתבכה בחבל, אבל לא נראה שאוקטביאנוס מבחין בכך. אדים שעלו מהמטען התאבכו סביבו, כאילו הם נמשכים אל תכשיטי הזהב שעל זרועותיו וצווארו, אל זר הזהב שעל ראשו. "אה, אני מבין!" צחוקו של אוקטביאנוס נשמע מטורף לגמרי. ויל חשש שהאוגור סוף סוף איבד את שפיות דעתו, יכול להיות די מסובך לדבר עם אדם משוגע ופרנואיד. "אתה מנסה לגנוב לי את התהילה, מה? הו לא, בן פלוטו. אני מושיע רומא. כך הובטח לי!". ויל הרים ידיים במחווה מפייסת, ניסיון כושל להראות לאוקטביאנוס שהנערים רק רוצים בטובתו (טוב, טובתו החלקית. הם מנסים לצמצם את מספר הנפגעים, זו הייתה הכוונה) "אוקטביאנוס, תתרחק מהאונאגר" הוא אמר "זה מסוכן". "כמובן! אני אירה בגאיה במכונה הזו!" התוכנית שלו לא תעבוד, ויל ידע את זה ססיל, בן הרמס, שינה את הכיוונים שאליהם ההאונאגרים היו מכוונים מי יודע מה יפגע מהכיוון הנוכחי? (לא מחנה החצויים) מי יודע מי יפגע מזה? כנראה שאוקטביאנוס יפגע, אחרי שהגלימה הארוכה שלו הסתבכה ככה בחבלים. בזווית עינו ויל ראה את ניקו מסתכל מעט למעלה. ויל הרים את מבטו כדי לראות על מה ניקו הסתכל. זה היה ג'ייסון גרייס, מעופף בשמיים כמו סופרמן בלונדיני, כשפייפר מקלין בזרועותיו. בן יופיטר ובת אפרודיטה היו בדרכם דרקון הארד שלכד את אלת האדמה. עננים כהים התחילו להיאסף סביב שני החצויים בעודם משייטים האוויר והתערבלו להוריקן. רעם הרעים. 'ניקו די אנג'לו עוזב את המחנה' הוא נזכר בפעם שלישית וכבש בקושי רב את הרצון לצעוק על עצמו. ויל אפילו לא היה בטוח למה המשיך להיזכר בזה. זה לא עיניינו, לא אמור להיות לו אכפת. "אתה רואה?" קרא אוקטביאנוס כאילו הוא באמת מאמין במה שהוא עומד להגיד. הזהב שעל גובו בהחלט העלה עשן ונמשך אל מטען הקטפולטה כמו ברזל למגנט ענקי. אם הוא לא שם לב לזה, כנראה שהאוגור באמת איבד את שפיות דעתו. "האלים רואים את מעשי בעין יפה!". "ג'ייסון יצר את הסערה הזאת" אמר ניקו "אם תירה באונאגר, אתה תהרוג אותו ואת פייפר, ו-" "טוב מאוד!" צעק אוקטביאנוס "הם בוגדים! כולם בוגדים!". ויל עדיין מחזיק בדעתו שאם היה מוכשר יותר בירי חיצים בקשת הוא היה משלח חץ הישר אל ליבו של האוגור. אלא אם אין לו בכלל לב, ואז ויל ישלח את החץ לכיוון ראשו או צווארו של אוקטביאנוס. אחת משלוש האפשרויות תעלים אותו. "תקשיב לי" החליט ויל לנסות שוב "זה לא מה שאפולו היה רוצה. וחוץ מזה, הגלימה שלך-" "אתה לא יודע שום דבר, גראיקוס!" אוקטביאנוס צעק וגרם לוויל להירתע לאחור. עם כל רגע שעובר האוגור נראה יותר ויותר כאילו השתגע. פניו החיוורות בצורה חולנית מכוסות זיעה עיניו אדומות ושקועות שיערו הדק והחיוור כמו קש נראה מרוט. אוקטביאנוס טפס בידו את ידית השחרור "אני חייב לפעול לפני שהם יתרוממו עוד יותר. רק אונאגר כזה יוכל לפגוע. במו ידיי אני-" "קנטוריון" אמר קול מאחוריו. מאחורי כלי המצור הופיע נער שנראה בן לא יותר משמונה עשרה למרות שהיה גבוה ושרירי כמו אדם מבוגר. העור שלו כהה, העיניים שלו בגוון ירוק בהיר, הוא גבוה ושרירי ובאופן כללי נראה מאיים. אבל משהו בעיניים שלו גרם לוויל לדעת שהנער לא באמת מאיים. הוא הזכיר לו בן הפייסטוס, צ'ארלס בקנדורף, שמת בקיץ לפני. על מצחו של הנער הייתה חבורה גדולה כאילו היכו אותו. הצעדים שלו היו כושלים, אבל עם חרב ביד אחת ומגן בשנייה הוא נראה מוכן וערוך לקרב. "מייקל!" צווח אוקטביאנוס בשמחה "מצויין! תשמור עלי בזמן שאני יורה באונאגר הזה. ואז נהרוג יחד את הגראיקי האלה!" הנער, מייקל, בחן את המחזה שלפניו - הגלימה של הבוס שלו מסובכת בחבל השחרור, התכשיטים של אוקטביאנוס מעלים אדים מהקרבה לתחמושת הזהב הקיסרי. הוא העיף מבט מעלה אל הדרקון, שעף כעת במרומי השמיים, מוקף טבעות של ענני סערה כמו מעגלים במטרה. אז הוא שלח אל ניקו מבט זועף שוויל לא הבין אבל גרם לניקו להכין את חרבו. ודאי שמייקל יזהיר את המפקד שלו להתרחק מהאונאגר. ודאי שהוא יתקיף, ובמצב כזה הסיכויים של ניקו וויל לשרוד הולכים וקטנים. "אתה בטוח, אוקטביאנוס?" הוא שאל. "כן!" "אתה בטוח לגמרי?" "כן, אידיוט! אני אירשם בדפי ההיסטוריה כמושיע רומא. עכשיו תדאג שהם לא יתקרבו בזמן שאני משמיד את גאיה!". "אוקטביאנוס, לא" ויל ניסה בפעם השלישית "אנחנו לא יכולים לתת לך-" הוא נעצר כשהרגיש יד מונחת על כתפו. "ויל" אמר ניקו "אנחנו לא יכולים לעצור אותו". ויל בהה בו לרגע, לא בטוח אם בגלל מה שאמר או כי פשוט לא הצליח להסיט את מבטו למשך כמה שניות ארוכות. "נכון מאוד, בן פלוטו!" קרא האוגור "אין בכם את הכוחות לעצור בי! זה היעוד שלי! קהייל, תעמוד על המשמר!" "כרצונך" מייקל נעמד מול כלי המצור, שותל את עצמו כצמח בין אוקטביאנוס לשני החצויים היווניים "קנטוריון, תעשה מה שאתה צריך לעשות". אוקטביאנוס פנה לשחרר את הידית "חבר נאמן עד הסוף". ויל התעסק בידיו בדרך כלל כשהיה לחוץ הוא היה כורך תחבושת אלסטית שוב ושוב סביב ידו מאז שגילה כמה שזה עוזר אבל כרגע אין לו תחבושת אלסטית. אם האונאגר באמת מכוון - אם חומר הנפץ יפגע בדרקון הארד, וויל לא מונע התרחשות שבה עוד חצויים יפגעו או יהרגו… אבל הוא לא זז. מיתות מסוימות אסור למנוע הוא הרגיש את האמירה הזו חודרת למחשבותיו שוב ושוב. "להתראות, גאיה!" צעק אוקטביאנוס, כנראה הדבר הכי מנומס שאמר בחייו "להתראות, ג'ייסון גרייס הבוגד!" אוקטביאנוס חתך בסכין שלו את החבל המחזיק את הקלע במקומו. ונעלם. עיניו של ויל בקושי הצליחו לעקוב אחרי זרוע הקלע שניתזה במהירות. אוקטביאנוס נגרר למעלה בעקבות המטען. צרחתו של האוגור נמוגה עד שלא היה אלא חלק משביט האש המתרומם בשמיים. "להתראות, אוקטביאנוס" אמר מייקל קהייל. הוא נעץ בניקו ובוויל מבט יוקד פעם אחת ואחרונה, כאילו מציב בפניהם אתגר להעז ולומר דבר מה, ואז הוא הסתובב והסתלק משם. ויל היה יכול לחיות עם המוות של אוקטביאנוס. כנראה שכולם יכלו. אבל לבו שקע בקרבו בעוד השביט הולך ומטפס השמימה. הוא נבלע בין ענני הסערה, עבודתו המרשימה של ג'ייסון גרייס, והרקיע התפוצץ בכיפה של אש. -------------------------------------------- זה פרק ראשון מבין ארבעה עד כה הסיפור המלא עולה בוואטפד תחת אותו השם (פרופיל: sophiefoster2000) ממש מקווה שאהבתם:) ביי |
| פורום: פאנדומים אחרים · תצוגה מקדימה: #9836019 |
| סופי ג'יין סילבר פוסטר | פורסם ב: Oct 1 2023, 00:16 AM |
|
תגובות: 13 צפיות: 810 |
שם סיפור: לא עכשיו, לא לעולם כותבת: סופי ג'יין סילבר פוסטר אז… הוא הלך ג'ורג' הגיע להחלטה שהוא לא יגיד או יחשוב את שמו של אחיו התיאום, ולא יציין את מילת ה- מ' כנראה ככה יהיה יותר טוב. ההלוויה התקיימה כמה ימים לפני כן הקטע המצחיק הוא, שבהתחלה ג'ורג' אפילו לא בכה הוא פשוט לא היה מסוגל להאמין שזה אמיתי, שאחיו באמת נעלם כל זה רגיש כמו סצנה מסרט אימה כמו חלום רע, והנה, עוד רגע יתעורר ויראה את פרד ישן במיטה לייד מאוד בחיים ולגמרי לא מת. טוב, ההחלטה לא לנקוב בשמו או במילת המ' נכשלה. אבל הוא היה צריך לדעת שככה יהיה. מאז ההלוויה הוא לא יצא מחדרו, מסרב לאכול או לדבר עם אנשים אולי אוכל להצטרף אליו, חשב ג'ורג' בשעשוע חצי מנשמתו גם כך מת, מה זה יהיה לאבד גם את השאר? בעצם, "מת" זו לא המילה המתאימה לתאר את זה הוא הרגיש יותר כאילו מישהו ניפץ בתוכו משהו ולא ניקה את ההריסות, ועכשיו השברים שורטים וקורעים את מה שנשאר ממנו הוא גיחך, כאילו שנשאר הרבה, חשב. אז הוא הושיט יד רועדת לכיוון השרביט, התנועה הראשונה שלו זה ימים, והרים אותו הוא סובב אותו לכיוונו והמילים כבר עמדו על לשונו "אבד- " הוא התחיל הגיד כשהמחשבה הכתה בו רגע, חשב, מה אני עושה? פרד לא היה עושה את זה, הוא ידע וזו הייתה התנהגות פחדנית, לא הולמת גריפינדורי אז הוא ניגש לקצה השני של החדר והחביא את השרביט כך שלא יוכל לראות אותו הוא התיישב על מיטתו ובהה לרגע בקיר ממול, הצד של פרד בחדר, לפני שקבר את פניו בכפות ידיו ובכה כמו שלא בכה בחייו הוא בכה כך שכל גופו רעד בכה עד שכאב לו או שאולי הכאב הוא מהחלק השבור בתוכו, מהרסיסים השורטים בתוכו ומסרבים להתנקות אבל הוא המשיך לבכות, גם כשנגמרו לו הדמעות לפצות על כל הימים שבהם לא הזיל דמעה שחשב שבקרוב יתעורר מהסיוט הזה, ויראה שהנה, פרד ישן במיטה לייד אבל הוא מעולם לא היה שם כשהתעורר והוא לעולם לא יהיה לא עכשיו לא לעולם |
| פורום: ופל בלגי · תצוגה מקדימה: #9835142 |
| סופי ג'יין סילבר פוסטר | פורסם ב: Sep 30 2023, 23:11 PM |
|
תגובות: 8 צפיות: 226 |
לסדרה ארץ האגדות יש שישה ספרים, אבל יש עוד שלושה ספרים בסדרה שקשורה לזה בכללי, כל דבר של כריס קולפר מדהים (קראתי את "מוזר יותר מפאנפיק" פעמיים ובשתי הפעמים בכיתי כל כך חזק עד שכאב לי פיזית ונגמרו לי הדמעות) |
| פורום: מידע והסברים · תצוגה מקדימה: #9835113 |
| סופי ג'יין סילבר פוסטר | פורסם ב: Sep 30 2023, 16:45 PM |
|
תגובות: 2 צפיות: 379 |
שם סיפור: מה הטייפ שלך? אתה, אידיוט כותבת: סופי ג'יין סילבר פוסטר עכשיו חודש אוקטובר, מה שאומר שרק החניכים הקבועים נשארו במחנה. מאז שג'ייסון גרייס עזב את המחנה בתחילת החודש כדי ללכת לבית ספר, ניקו מסתובב איתי הרבה יותר. זה נחמד ומאוד מלחיץ, למרות שעשיתי עבודה מעולה בלא לגלות לניקו מה אני מרגיש כלפיו עד עכשיו כל הכבוד, ויל! אנחנו יושבים עכשיו בשדות התות אנחנו לא מדברים, רק יושבים בשקט ונהנים זה מחברתו של זה, אבל כשהשאלה עולה בראשי אני חייב לשאול אותה רק לדעת כי אולי יש סיכוי אז אני מסובב לכיוונו את מבטי ופותח את פי כדי לשאול, ואז אני מסובב חזרה את ראשי, כי לא זה ניקו, מה הסיכוי שלי? ניקו, עם השיער הכהה והרך שלו, והחיוך שלו שעכשיו מופיע הרבה יותר מבעבר (אפילו כשהוא חושב שלא), והעיניים האלו, והבדיחות הגרועות והידע האקראי על דברים אקראיים, והמהירות שלו כשהוא נלחם, והצחוק שלו, והטון המלגלג, והסרקזם. אוסקר ויילד אמר פעם: סרקזם הוא הצורה הנמוכה ביותר של שנינות, אך הגבוהה ביותר של אינטליגנציה הוא צדק, כמובן ניקו מאוד חכם, והוא לא מודע לזה וכל זה אפילו לא אחוז מהרשימה שלי, שמתארכת עם כל דבר מדהים חדש שהוא עושה והוא עושה הרבה יותר מדי דברים כאלו, אם תשאלו אותי אבל בכל זאת אוכל לדקלם את הרשימה מתוך שינה (בעצם, עוד לא הוכחתי שאני לא עושה את זה) הוא פשוט... וואו אין דרך אחרת להסביר את זה. בעצם, כשלקחתי אותו לצרוח ביער פחדתי שהוא יגלה אבל אני לא חושב שהוא יודע למרות שכן מרגיש לי שמשהו השתנה שם... אז לא, אין שום סיכוי שאגיד לו על- "מה קרה?" ניקו שואל וקוטע את מחשבותיי "זה מטופש" אני אומר לו "וממש לא משנה" "למה, מה רצית להגיד?" אז כנראה שיש סיכוי שאספר לו על... כן... אבל בצורה קצת שונה "מה הטייפ שלך?" אני שואל לבסוף "הטייפ שלי?" "כאילו, באילו אנשים אתה בדרך כלל מתאהב" אני מסביר "אף פעם לא היית מאוהב?" "או, הייתי" ניקו אומר ומסתכל עלי ארוכות כאילו הוא רוצה להוסיף משהו עד שבסוף הוא אומר "הטייפ שלי? למה אתה רוצה לדעת?" "או, אתה יודע" אני עונה "זה משהו שחברים צריכים לדעת כדי... אה..." קולי נעלם כשאני מבין שישבור אותי לראות את ניקו יוצא עם מישהו (ה.כ באנגלית מישהו ומישהי זו אותה המילה, אז אני כותבת בלשון זכר כי ניקו גיי למרות שוויל לא יודע את זה בשלב הזה). "אז מה שלך?" הוא שואל ואני די בטוח שאם הייתי שותה עכשיו משהו הייתי יורק אותו. "אתה, אידיוט" אני אומר, אבל זה יוצא בתור "אני שאלתי קודם" "בסדר, אז... אה, מעולם לא חשבתי על זה..." ניקו אומר "אני חושב ש...שיער בלונדיני מתולתל, עור שזוף" אני מרגיש את מבטו נעוץ בי לרגע "עיניים... עיניים בהירות, מצחיק, מ... מדינה דרומית לניו יורק. אלים, אני יכול להמשיך לנצח" אני מרגיש שגוש חונק את גרוני כשאני נזכר שבעבר אמרו שניקו מאוהב באנבת' צ'ייס. שיער בלונדיני מתולתל, עור שזוף, עיניים בהירות... ברור אני נושם עמוק ונעמד "א- אני מצטער, אני צריך ללכת" אני אומר כשאני מנקה את בגדי מהאדמה. "אתה... בסדר...?" ניקו שואל באיטיות "כן, ברור" אני אומר ומסתובב עם הגב אליו כשאני מרגיש דמעות צורבות בעיני. אלים, מה קורה לי? זה לא כאילו הוא שייך לי אבל... אוח, ידעתי שאין סיכוי! אז אני פונה והולך חזרה לכיוון ביתן אפולו הכי מהר שאני מצליח בלי להתחיל לרוץ ורק כשהדלת נסגרת מאחורי אני מרשה לעצמי לבכות. ------------------------------------------------------ שלומות, זו סופי מקווה שאהבתם את הוואנשוט כאילו, ממש *לגימה מהקפה שלי* אז... ביי, מקווה שתקראו עוד קטעים שלי *עוד לגימה מהקפה* תחפשו אותי בוואטפד, אני מקסימה! (אני לא, אני מאוד מקריפה, אבל יש לי מלא סיפורים על סולאנג'לו) פרופיל וואטפד: sophiefoster2000 אוקיי, עכשיו ביי הב א לובלי לייף:) |
| פורום: פאנדומים אחרים · תצוגה מקדימה: #9834958 |
| סופי ג'יין סילבר פוסטר | פורסם ב: Sep 30 2023, 15:24 PM |
|
תגובות: 1 צפיות: 135 |
שם הסיפור: unloving you שם סופרת: סופי ג'יין סילבר פוסטר דלת הכיתה נפתחה פעם נוספת, הפעם זו הייתה אנה. לראות אותה חימם את ליבו של דן, למרות שהוא לא רצה להודות בזה. טוב, הוא רצה הוא רצה להודות בזה באוזניה, אבל היא סירבה לשמוע אנה החליקה למקומה לצידו של דן, מניחה לשיערה הכהה לגלוש על פניה כמו מחסום בינהם דן ידע שבגלל זה היא לא הזיזה את הגלים החומים שמנעו ממנו לראות את פניה, הוא הכיר את אנה מספיק זמן כדי לדעת שהיא לא מעוניינת בחברה. לא שהוא היה צריך לראות את פניה כדי להיזכר בהן הן היו חקוקות בראשו כל הזמן. העור החיוור והשיער הכהה שגלש בגלים על גבה עד השכמות העיניים החומות הבהירות, שלפעמים הזכירו יותר גוון של דבש תווי הפנים החדים, שנראו כאילו גולפו בסכין חדה השפתיים הורודות שלפעמים נמתחו לחצי חיוך עקום, כאילו היא לא רוצה שידעו שהיא שמחה אבל דן ראה את האושר בעיניים שלה. אנה נראתה כמו אלה בעצם, לא כמו אלה היא נראתה כמו פסל של אלה, הרבה יותר קרה ומרוחקת ובלתי נגישה כנראה זו אחת הסיבות שהשם הבדוי שלה, מון לייט, התאים לה כל כך חלק ממנה תמיד נחבא ודן קיבל את האתגר לראות את כולה, אבל הלב שלו הוביל אותו למקום שונה מהמוח מקום שאליו אנה לא הגיעה. אנה זזה מול עיניו, מבטה פונה להסתכל עליו פניה נשארו קפואות - שיפור משמעותי מהבעתה שאחזה בעיניה בערב שלפני, אבל זה עדיין גרם להרגיש כאילו מישהו יורה בליבו - כשהיא הוציאה את אחת האוזניות של מאוזנה, השיר "love is embarrassing" של אוליביה רודריגו בוקע חלושות מהאוזניה (תודה על התזכורת על הטעויות שלי, באמת, חשב דן בליבו) כשהיא אמרה "אתה בוהה בי, אני מרגישה את זה" או, יופי עכשיו דן צריך למצוא תירוץ שיסביר למה הוא בוהה בה בלי להלחיץ אותה הוא לא יכל לחשוב על כך שמה שקרה יקרה שוב "היה, אה, זבוב, מעל הראש שלך" הוא אמר לבסוף בהתחלה חשב להגיד שזה היה עכביש, אבל אנה ארכנופובית העיניים שלה הצטמצמו ונראה כאילו היא נושכת מבפנים את הלחיים שלה דן די קיווה שזה כדי למנוע מעצמה לחייך ולא כדי למנוע מעצמה להרביץ לו הוא קצת יותר קיווה שיקרה משהו כמו בפרסי ג'קסון הרביעי אנה תמלא את תפקיד אנבת' צ'ייס בצורה מושלמת, הוא ידע וכנראה שהוא מספיק אידיוט כדי להיות פרסי ג'קסון, רק שהוא לא עומד לזכות בנשיקה למזל. "אני ממש מצטער על אתמול, באמת" רצה דן להגיד, אבל אנה כבר החזירה את האוזנייה לאוזנה ומחסום השיער שוב הפריד ביניהם. אצבעותיה של אנה תופפו על השולחן בקצב מסויים, הוא הבין פתאום הוא ידע שלפעמים אנה מדמיינת שהיא מנגנת על פסנתר דן היה עושה את זה עם הגיטרה לפעמים כשרק התחיל לנגן, מדמיין שהוא פורט אקורדים, אבל אנה סיפרה לו שההרגל נשאר איתה שנים מאז שהתחילה הוא הרגיש כאב בליבו כשזיהה את השיר "unloving you" מאת אנסון סיאברה כנראה שבכל זאת אין סיכוי. --------------------------------------------- ****השירים הם שירים אמיתיים ומדהימים!!!**** שלומות, זו סופי ממש מקווה שאהבתם, כי אנה ודן הם זוג (מקורי שאני המצאתי) שלא יצא לי מהראש יותר משבוע אז... *ממש* מקווה שאהבתם *לוגמת ארוכות מהקפה שלי* ביי:) |
| פורום: סיפורת ושירה · תצוגה מקדימה: #9834956 |
| סופי ג'יין סילבר פוסטר | פורסם ב: Sep 30 2023, 13:52 PM |
|
תגובות: 3 צפיות: 135 |
שם הסיפור: החלק הקשה בבגידות שם כותבת: סופי ג'יין סילבר פוסטר וככה אנחנו נשארים בדממה, לפחות דקה שלמה. הוא עומד מעליי, מכוון את חרב הארד הארוכה שלו לצווארי. ואני פשוט שוכבת על הקרקע, חסרת אונים, מתפללת שמישהו יגלה את האופי האמיתי שלו. "מילים אחרונות?" הוא שואל, איכשהו קולו עדיין נשמע כל כך מוכר ומנחם. אני נושמת עמוק, ספק כדי למשוך זמן ספק כדי לנסח את מילותיי ואז אני אומרת "אני לא מבינה". הוא מביט בי, עיניו הכחולות כחשמל נעוצות בעיניי האפורות אבל מבטו לא משתנה כשהוא שואל "מה את לא מבינה?". "אני לא מבינה למה לך לעשות את זה" אני עונה לו, מנסה להחדיר כל שמץ של כנות לקולי "כל זה כדי להיות גיבור? כל זה כדי להיות נערץ? אני חשבתי שאתה חבר, האני הערכתי אותך, ואתה פשוט זרקת את זה לפח". עיניו מתכהות ואני מרגישה את נשימתו החמימה על פני "את- " "אני מה?" אני שואלת "אני גנבתי? רצחתי? פשעתי? עשיתי את כל זה בגלל שהייתי חייבת. אתה עושה את כל זה בשביל התהילה, בשביל הנערות והנערים שירוצו אחריך ברחובות, בשביל כל מה שהרגשת שלא קיבלת כשהיינו קטנים". "אני עושה את כל הדברים האלו כדי לעצור אותך" הוא אומר "את פשעת, את צריכה להיענש. ככה זה עובד. זו הסיבה היחידה שאני עושה את כל זה, ביטחון העיר". "זה אולי מה שאתה חושב, אבל אני ראיתי איך הסתכלת על כל האנשים שביקשו ממך חתימות, כל אלו שנעצו בך מבטי הערצה. אתה אולי חושב שאתה עושה את זה בשביל אחרים, אבל אתה עושה את זה רק בשביל עצמך". "כן?" הוא שואל "ומה התירוץ שלך? איך את חושבת להתחמק מכל זה, אחרי כל מה שעשית? את פשעת, ואת תהיי חייבת להיענש". "ההבדל ביני לבינך" אני אומרת, מבטי מרותק לעיניו "הוא שאני מוכנה להיענש, אני יודעת שמה שעשיתי היה לא בסדר ואני מוכנה לשאת בתוצאות" אני מתרכזת בכך שאלו יכולות להיות מילותיי האחרונות, מחדירה בהן את כל הכנות שיכולה להיות במילים של ילדה בת שש עשרה "והתירוץ? לעזאזל עם זה, הילד המסכן היה רעב" אני אומרת "בגלל החוקים הטיפשיים של ההורים שלך לחלק מהאנשים יש הרבה מאוד כסף, אבל לרובם אין פרוטה. הילד ההוא גר ברחוב, אין לו בית, אין לו משפחה, וכל זה עובר על ילד שאפילו לא מלאו לו עשר שנים. אז כן, הייתי חייבת לעזור לו לקחת כמה פירות. ואחר כך? כשדקרתי את האיש ההוא? הוא ניסה לפגוע באחותי, הוא ניסה לפגוע בה ולצלק אותה נפשית וגופנית לכל החיים, אתה ציפית שפשוט אעמוד שם? אז כן, עשיתי בלגן, עברתי על החוק כמה פעמים, אבל אני לא מצטערת, הייתה לי סיבה". הוא צוחק, אבל לא כמו שהיה צוחק פעם, כשהיינו קטנים, כשהייתי מספרת לו בדיחה. הצחוק שלו חלול, המבט על פניו אפל וקר כשהוא אומר "זה לא משנה את העובדה שעשית בלגן" אני רואה שאחיזתו בחרב מתהדקת "ולמרבה מזלי, אין כאן אף אדם נוסף ששמע את הסיפור המרגש שלך, אז- ". קולו משתתק ופניו מחווירות כאשר הוא נופל על צידו, חרב הארד שלו עדיין בידו אבל גם נעוצה בבטנו. מרוב שהיה להוט להרוג אותי הוא לא היה פנוי לשים לב לידי שהשתלטה על חרבו. "החלק הכי קשה בבגידות הוא שהן אף פעם לא נגרמות על ידי האויב" אני אומרת לו "למזלי, בסיפור שלי היית הנבל. ואני מאחלת לך שאלו יהיו המילים האחרונות שתשמע בחייך". במילים אלו אני עוזבת אותו ומתרחקת, מתחילה לחזור בחזרה לעיר כדי לחפש את משפחתי, לוודא שהם בסדר. בסיפור שלי, לא יהיה נסיך על סוס לבן. לא עוד. ------------------------------------ היי, זו הכותבת (סופי) אני ממש מקווה שאהבתם כתבתי את זה פעם כדי לנסות להוכיח שגם כשחושבים שמישהו הוא "הגיבור", הוא יכול בעצם להיות "הנבל" אני כותבת במרכאות בכוונה חברות אמרו לי פעם שהקטע הזה טוב, אבל אני ממש לא יודעת מה אם הן אמרו את זה כדי שלא אפגע? (כע, הביטחון העצמי שלי בטרטרוס) אז תרגישו חופשי להביע את דעתכם הכנה ביי |
| פורום: סיפורת ושירה · תצוגה מקדימה: #9834949 |
אשכול פתוח (תגובות חדשות)
אשכול פתוח (אין תגובות חדשות)
אשכול חם (תגובות חדשות)
אשכול חם (אין תגובות חדשות)
סקר (תוצאות חדשות)
סקר (אין תוצאות חדשות)
אשכול נעול
אשכול שהועבר
| ניקוד הבתים · תיעוד אכילת הפיצות · חדר הגביעים | |||||||
| גריפינדור | הפלפאף | רייבנקלו | סלית'רין | ||||
|
|||||||
|
|||||||
 |
קיצורי דרך מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | הודעה לירין | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס עוצב על-ידי Design by JBStyle © כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal 365 לפני הספירה - אבטיח |