אז... אנחנו מתחילים במשחק !

ההתחלה הראשונית היא קבוצתית, ואז אני אעשה לכל אחד בנפרד :)


כל אחד מכם יושב בתוך מכונית שחורה, לימוזינה מכושפת למידתכם ולרצונכם.
אף אחד מכם לא יודע מי האחרים שיכנסו לבית חוץ מאלה שכתבתי להם בטופס.
הכל שקט בפנים, אך בחוץ אתם שומעים את הקהל צורח בהתרגשות, זה נשמע מרחוק.
בפנים יש בר קטן מלא במשקאות ובמאכלים האהובים עליכם ועל מסך הטלוויזיה המכושף יש שידורים של פרסומות קסומות לפני שהאח הגדול יתחיל.
אתם נזכרים בכל מה שקרה מהרגע שהחלטתם להיכנס לבית האח הגדול עד עכשיו..

אני רוצה כאן שפשוט תכתבו את הרגשות של הדמויות שלכם, מעשים קטנים בתוך המכונית וכדומה.
אתם עדיין לא יוצאים מהמכונית, עד שאני אומר לכם בהודעה שקשורה לדמות שלכם.
מותר רק לשחקנים להגיב וכשאתם מגיבים, לכתוב בראש התגובה את השם של הדמות במודגש.

האגריד
הברשתי את שיערי פעם נוספת, ואת זקני, ושוב את שיערי.
אני עוד אראה להם מי הוא האגריד.
מזמן לא ביקרתי במכונית, אם כי האופנוע שלי אדיר.
מעניין מי יהיו שם, אם אכיר אותם.

אמברידג'

אני מעיפה מבט קצר מעבר לכתף אל החלון ומתופפת על ברכיי בעצבנות. למרות שאני שונאת להודות בזה, המכונה המוגלגית באמת מהירה ומרשימה.
כדי להפיג את הלחץ, אני מתחקרת את הנהג לגבי מוצאו. הוא משיב לי שהוא חצוי דם, ואני משתיקה אותו בהינף שרביט. צאצאים של מוגלגים לא ראויים לדבר. למעט אני עצמי, כמובן.

רמוס
אני חושב לעצמי מדוע באמת אני עושה את זה, אבל בתוכי אני יודע את התשובה. כי אני חייב לעשות את זה, בשביל שכולם ידעו שאני הוא רמוס לופין, ואני לא סתם אחד מכולם. וכמובן, גם כדי להתעלל בסנייפ, כמובן. אני פותח את הטלוויזיה במהירות, אני חייב לעשות משהו!

לונה
הערה: נראלי שהגבת כבר, טוב, כנראה משהו לא היה כמו שצריך.
התגובה:
ישבתי בשקט במכונית במפוארת, וניסיתי להזכר שוב בכל הדברים שעברתי בשביל זה. פעם ז נראה לי סתם מטופש, סתם בשביל הכיף לנסות לעבור. אבל אחרי שעברתי והגעתי לכאן... זה הי מעט מפחיד לדעת שאני באמת פה. הייתי לחוצה, במידה רבה לחלוטין, בצורה לה רגילה בכלל בשבילי. "תוכל להגיד לי עוד כמה זמן אני אצא מפה? מהמכונית?, שאלתי את הנהג בקול הרגוע ביותר שלי.

הארי.

אני שומע את הקהל צורח ומוחא כפיים, אני נשבע שלא ברור לי למה אני כאן. לא שאני צריך עוד פרסום.
אני מוריד את המשקפיים ומנקה אותם, משום מה אני עושה את זה הרבה בימים האחרונים, הרמיוני אומרת שזה בגלל שאני לחוץ.
אני מחזיר את המשקפים אל אפי, לוקח כוס מים מהבר הקטן שליד החלון ומחכה לקול שיבקש ממני להיכנס לוילה.

רון.
...
אני יושב במכונית כמעט ללא רגש, אני באתי לפה כדי לנצח, וכדי לשמור על הרמיוני.
אני שותה לי בנחת, מחכה שאוכל לצאת, אני יודע שהניצחון שלי.

האגריד:
אתה ממשיך לנסות לסרק את שיערך בניסיון לגרום לו להראות מסודר, ללא הצלחה.
הפרסומות שבטלוויזיה הקסומה נפסקות לרגע ומודיעות שבעוד עשר דקות מתחילים.
אחרי התשדיר המהיר הפרסומות חוזרות ומופיעה פרסומת של שמפו קסום לשיער פרוע ולא ניתן לשליטה.

אמברידג'
OOG: אמנם עברת פה מעט על חוק השליטה, אני אוותר לך בגלל שזה כל כך מתאים לאמברידג' XD
IG: אחרי כמה דקות של שקט הנהג מפשיר מהקללת השיתוק שלך, הוא נראה מעט כועס אך הוא שותק.
בטלוויזיה שדלוקה מולך יש פרסומות שמדברות על צפרדעים ועל מה שקורה להם.
הפרסומות מופסקות לרגע כשיש תשדיר מהיר שאומר שהתכנית תתחיל בעוד עשר דקות ויש להאזר בסבלנות.
כשהתשדיר מסתיים הפרסומות חוזרות.

רמוס
אתה פותח את הטלוויזיה ורואה שיש פרסומות מוזרות, אתה מעביר כמה ערוצים כשאתה קולט שהטלוויזיה תקועה על הפרסומות המוזרות.
הפרסומות פתאום נקטעות כשיש תשדיר קצר המודיע שהתכנית תתחיל בעוד עשר דקות ויש לחכות.
כשהן מסתיימות הפרסומות חוזרות.

לונה
הנהג בא לענות לך בחיוך כשהפרסומות בטלוויזיה נקטעות ויש משדר שמודיע שעוד עשר דקות מתחילים.
"הנה התשובה מתוקה" אומר לך הנהג בחביבות "אל תדאגי, את תהיי כוכבת על בטוח"

הארי
אתה שותה מעט מהמים כשהמחיצה בין הנהג אלייך נפתחת ואתה רואה אדם צעיר, בערך בשנות העשרים.
"אתה הארי פוטר" הוא אומר בהתרגשות קלה ושולח את ידו ללחיצה "אני ארן דויק, מעריץ גדול שלך"
בזמן שהוא מדבר יש תשדיר בטלוויזיה שאומר שעוד עשר דקות מתחילה התכנית.


רון
בזמן שאתה מחכה אתה רואה שהטלוויזיה המכושפת שעליה הארי דיבר איתך מופעלת על הפרסומות.
אתה צופה כמה שניות כשהפרסומות נקטעות ויש תשדיר קצר שאומר שהתכנית תתחיל עוד עשר דקות.

האגריד
"אני חייב להשיג אחד כזה!" הקלקתי באצבעותיי.
"אני מקווה שיש להם אחד כזה, איך שהם לא קוראים למקום הזה" מלמלתי בשקט לעצמי, תוך כדי ניסיונות חוזרות וכושלות להבריש את שיערי וזקני בצורה אחידה.

לונה
"תודה על התמיכה אדוני, אבל לצע רי הרב אבקש ממך לא לקרוא לי יותר מתוקה, זה מלחיץ אותי, אני אומרת בנועם ומחייכת לנהג. אני מתופפת באצבעותי על הכיסא, מחכה בציפיה.
"טוב, אני באמת מודה על הערכה שלך, ועל התמיכה" אני מוסיפה, שוב, רק בשביל להפיג את הדממה.

"עשר דקות לחכות, קטן עליי." מלמלתי, כוסס ציפורניים בעצבים.
---
רון.

היי!
חוק השליטה לא פועל על אמברידג', אמברידג' פועלת על חוק השליטה XD

אמברידג'
אני ממשיכה לתופף על ירכיי בעצבנות. לפתע אני שמה לב, שהן יותר עבות מאשר ארוכות. אני מרימה מבט בפחד.
אני בודקת בשעון הכסף שמישהו בעבר הרחוק נתן לי. כנראה לא היה אדם חשוב, אם איני זוכרת מיהו. בכל אופן, אני לא יודעת לקרוא שעון, אז אני מעמידה פנים שעברו שלוש דקות.

הבאתי איתי מראה קטנה, מהרהרת איך לצאת מהמכונית.
שניתי את בע שיערי לכחול, הקטנתי את אפי והגדלתי את שפתיי, אך במהרה ויתרתי על מראה הבובה ויצרתי לעצמי עיניים מלוכסנות, קרחת ושפם.
נאנחתי, מחזירה את צבע שיערי לצבעו הרגיל, כלומר זה שאני תמיד איתו; ורוד-סגול צעקני.
~
טונקס.

הארי
"או, אמ, תודה" אני ממלמל ולוחץ את ידו של האיש בחוסר התלהבות, אני מקווה שהוא לא יתחיל לבקש חתימות...
ואז אני שם לב לתשדיר פרסומת בטלוויזיה הקטנה, שאומר שהתכנית תתחיל בעוד כעשר דקות.
אני מנסה לשלוט בהרגשה שכל זה היה מיותר, מנסה לשכנע את עצמי שזה בסדר לנסות לרצות לפעמים קצת הרפתקאות...
זה לא ממש עובד.

דראקו
אני יושב בלימוזינה.
לזכות זה חשוב, אבל לא כמו התוכנית. צריך להתרכז.