(אני יודעת שג'יני דמות פחות משנית, אבל בספרים הראשונים מפרטים עליה ממש קצת.)
_________________________________________________________________________
ספטמבר 1962
יומן יקר!
לא תאמין מה קרה לי היום!
כלומר לא לי, ומר כן לי, כלומר מה זה משנה- נגיד שזה קרה לי בעקיפין.
הארי בא לבקר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
כן כן, הארי, החתיך הזה שראיתי שנה שעברה כשהוא עלה על רציף תשע ושלושה רבעים.
ואז הוא נהיה חבר של רון.
והיום הוא בא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני פשוט התעוררתי בבוקר, וראיתי אותו.
ואז הוא אמר "הי" וההיתי בתוחה שהוא מתכוון אלי, והתמוגגתי מהתרגשותתתתתתתתתתת
ועמדתי לענות לו: "הי הארי! מה קורה היום? איך החיים? איך אני נראית? אתה אוהב אותי?" ושנייה לפני שאמרתי את זה חשבתי שאולי עדיף פשוט לומר "הי".
אז אמרתי "הי".
באותה שנייה שרון אמר "הי".
ואז קלטתי שהארי מתכוון איליו.
פאדיחה.
הסמקתי.
אני לא חושבת שהוא באמת אוהב אוהב אותי. (*דמעה על הנייר*).
אתמול ראיתי אותו עולה לחדר של רון.
והוא לא הסתכל עלי אפילו.
לפי מה שהבנתי ה וא לא היה אמור לבוא.
רון ופרד וג'ורג' הסיעו ת המכונית המעופפת של אבא לבית שלו.
והצילו אותו, כי ממה ששמעתי, הרעיבו אותו שם.
אולי, יומני, אתה חושב ששמחתי כששמעתי את זה.
אז ממש לא.
כי הם הצילו אותו, ואפילו לא חשבו לקרוא לי.
הם הצילו אותו.
בלעדי.
בהתחלה חשבתי שזה בגלל הגיל, אבל פרד וג'ורג' קראו לרון.
והוא קטן מהם. (*דמעה על הנייר*)
לכל האחים שלי לא איכפת ממני.
יכול להיות שזה בגלל שאני הבת היחידה במשפחה (חוץ מאמא).
ממש נמאס לי שהאחים שלי לא מתיחסיים אלי ומזלזלים בי, ושהארי לא אוהב אותי ולא מתייחס אלי.
היום בבוקר הפלתי את הקערת קורנפלקס שלי כשהוא הסתכל עלי.
עוד פאדיחה.
והוא צקח מזה.
צחק עלי.
נמאס לי.




שלך, יומני, ג'יני וויזלי.

הרעיון יפה, אבל אני חושבת שכדאי קצת להעביר על זה בטא...