המדף שלי.
מבוטא.



לפני כמה זמן פירסמתי את הקטע הקודם? ארבעה ימים?
בכל אופן, היה כל כך כיף לראות את התגובות, שהחלטתי לפרסם כבר את הקטע הבא (מאותה יצירה. כפי שהסברתי, היצירה היתה בערך באורך של הקטע של סאירה, וכיוון שאת של סאירה כמעט שלא קראו, הבנתי שהוא היה ארוך מדי, ולכן חילקתי את היצירה הזאת למספר חלקים). החלק הזה לא כל כך משפיע על מערך העלילה, אבל אני שומרת על כמות ממוננת של מילים, אז הנה:





"אריגת קסם היא מיומנות שכל אורג צעיר לומד מגיל אפס. היא איננה דורשת תחכום או מיומנות כלשהי. לעומת זאת, אריגת כישוף היא נושא עדין ומסובך מאין כמוהו, שפותח בפני האורג מגוון אפשרויות רחב בהרבה מאשר באריגת קסם. מישהו יודע מה ההבדל בין אריגת קסם לאריגת כישוף?"
פרופסור אקווירה לא ראתה בעצמה גאונה באריגת כישוף. במבחני האינמוירה היא השיגה רק שבעה מאות תשעים ושלוש. היא מעולם לא טרחה להמשיך לאימוני הדארקייד ונשארה עם התואר הפשוט של אלסידניאה. ובניגוד לרוב המורים בקלימטון, היא לא מצאה תועלת רבה בטקסי המנדריפרה החצי שנתיים.
אבל היא אהבה ללמד, וזו הסיבה שבאה דווקא לקלימטון, האקדמיה הנחשבת ביותר ללימוד אריגת כישוף. היא רצתה ללמד בבית ספר שבו התלמידים רוצים ללמוד, משתוקקים לידע, ולא בית ספר שבו הם יושבים משועממים ומאזינים בחצי אוזן לדברי המורה המדקלמת בחדגוניות. היא לימדה בקלימטון ארבע עשרה שנים ארוכות, אבל מעולם לא השתעממה מהחומר.
לאסטריה אטרזיאן הרימה את ידה, כתמיד. פרופסור אקווירה סרקה במבטה את הכיתה בחיפוש אחר יד אחרת מורמת, אבל מצאה רק עיניים עירניות מחזירות אליה מבטה מסוקרן.
"לאסטריה?"
"אריגת קסם דורשת שימוש רק במיומנות קליעת הרגשות, בעת שאריגת כישוף עושה שימוש גם בקליעת רגשות, גם בטווית אור וגם בתפירת אסטרספיר."
"יפה מאוד, לאסטריה." פרופוסור אקווירה פתחה את הספר בחבטה רמה, וכל התלמידים משכו אליהם את ספרם והביטו בהם בלהט.
"בבקשה פתחו את עמוד מאתיים ושמונה עשרה, והתחילו לעבוד עד לעמוד מאתיים וחמישים. אני רוצה שתקראו מה ההבדל המדעי בין קליעה, טוויה ותפירה, ותסווגו את ההרכבים הכימיים על פי השלושה האלה. עבודה בשקט."
התלמידים פתחו את החוברות בריפרוף שקט ורך, ונשענו קדימה בזהירות, קולמוסם מרחף על הדף. פרופסור אקווירה פנתה אל לאסטריה והניחה יד על ספרה כדי לסמן לה להפנות את תשומת דעתה אליה.
"לאסטריה," היא פנתה אליה בשמה בפרטי. "אני יודעת שאת מתמצאת בחומר הנלמד, אבל אני מבקשת שלא תצביעי יותר בשיעורים. את לא נותנת לתלמידים אחרים, ביישנים יותר, הזדמנות להפגין את עצמם. וחוץ מזה, שאר התלמידים יראו בך מתנשאת." היא הוסיפה בחיוך מבין. היא עוד זכרה את תקופת הנעורים, בניגוד לרוב הפרופסורים.
"לא אכפת לי," אמרה לאסטריה בלהט. "לא אכפת לי מה הם חושבים. אני יכולה להסתדר לבד."
פרופסור אקווירה נאנחה.
"עוד יהיה אכפת לך," היא אמרה לה. ואז היא העבירה את מבטה אל החדר סביבה. מספר תלמידים הביטו בה בחשאיות באמצעות כישוף פאסיטל, והיא הרגישה באוויר מזמזם, טעון, סביבה. "אולי תרצי שאעלה אותך כיתה?"
אורגי הכישוף לא חילקו את השכבות על פי גילאים, אם כי על פי כישרון. השכבה שבה היתה לאסטריה, כמו כל התלמידים שרק החלו את לימודיהם, היתה שכבה א'. היא שיבצה את עצמה לשיעורים שנגעו לנושאים שהיא צריכה ללמוד, אבל רמת הלימוד נקבעה לה מראש.
היה זה דבר נדיר ביותר להעביר תלמיד עוד לפני סיום הסמסטר הראשון שלו. סמסטר ערך ארבעה שנים אצל אורגי כישוף בדרך כלל, ובסופו נהגו לעבור שכבה/להישאר בשכבה הנוכחית ולבחור בשיעורים מוגברים. לא היה ספק באיזו אפשרות לאסטריה היתה בוחרת.
"זאת אפשרות, פרופסור?" לאסטריה שכחה לשמור על שקט. קולה נישא, דקיק ונרגש, וחתך כסכין את הדממה המוחלטת ששררה בכיתה. כמה תלמידים נשפו לעברה ברוגז.
פרופסור אקווירה דיברה בקול נמוך במכוון. "אולי, אבל לאסטריה, לשם כך יהיה עליך לבחור את נושא עבודת הרבעון שלך. יש לך כבר נושא?"
לאסטירה חייכה באותו חיוך קפוץ ולחוץ כתמיד, המעיד שאף פעם אין לה זמן אפילו לחייך. "יש לי נושא, פרופסור. שזירת אופל."
פרופסור אקווריה נעצרה לרגע. "זה נושא מסובך, לאסטריה. את בטוחה שלא תרצי ללכת על משהו קל יותר ברבעון שלך, נניח הרכבים כימיים של אור ורגשות? את שזירת הצללים תוכלי לשמור לעבודת הגמר."
"אני בטוחה, פרופסור."
פרופסור אקווירה נאנחה בתוכה. תלמידתה הולכת על גדול, מהר מדי.
"טוב ויפה. אם כך, תצטרכי ליצור קשר עם פרופסור אזוריד כדי ללמוד ממנו על שזירת אופל. הוא מבין גדול בנושא, את יודעת, אולי הגדול ביותר בימים אלה."
לאסטריה חייכה את חיוכה הקפוץ.
"אין צורך, פרופסור, כבר יצרתי איתו קשר. אנחנו נפגשים ועובדים כל לילה."
פרופסור אקווירה חשה את ההילה שלה נרתעת ורוטטת, משנה את צורתה לרגע ואז מתגבשת מחדש.
"את יכולה לחזור לספר." היא אמרה ללאסטריה, וחזרה למקומה בצעדים איטיים, מוחה מחשב את הנתונים האחרונים.
עובדת עם פרופסור אזוריד בלילות. כמעט איש לא ידע, אבל לפרופסור אקווירה ולפרופסור אזוריד היו קשרים משמעותיים. היה קשה לנחש זאת, כיוון שפרופסור אזוריד לא אהב כל כך חברה. פרופסור אקווירה ידעה מה משמעות הדבר אם הפרופסור עובד עם לאסטריה הצעירה, גם אם לאסטריה עצמה איננה יודעת זאת עדיין. היא עלתה על משהו גדול. משהו מסוכן.
פרופסור אקווירה עצמה את עיניה לרגע, והניחה להילתה להתהפך. רעיון החל להתגבש במוחה, באיטיות ובדייקנות כחוט הנשזר על נול.

ראשונהה
וואו. הקטע הזה היה מעניין בדיוק במידה הנכונה, וחוץ מזה שבאמת לא הייתה המון עלילה, מעניין מה הקטע של המורה הזאת, ומה היא מתכננת.
אין לי הערות מיוחדות לקטע הזה. פשוט כותבת טוב כמו תמיד, בצורה שישר מכניסה אותך לתוך הסיפור. מחכה להמשךך!

הקטע הזה תפס אותי לא מוכנה. אומיגאד איך התרגשתי כשראיתי את הכותרת של האשכול החדש!
אני כל כך אוהבת את הקטעים שלך. ברגע שהם נגמרים הם עושים רצון לעוד.