מתברר??? שיש??? לי??? מוזה??? בכמויות??? אין לי מושג איך דו
אז יחי האנגסט והמונולוגים המגניבים שאין לי מושג איך יש לי מוזה אליהם. ת''ב?
---
את יושבת על הספסל ושומעת את כל הבנות האחרות מדברות על כל הדברים שבנות מדברות עליהם, והדבר היחיד שאת רוצה לעשות הוא להצטרף לשיחה שלהן וגם להיות חלק מחבורת הסיסיות המגניבות של הכיתה. כי, כאילו, מי לא רוצה? במקום לקום ולהיכנס לשיחה באלגנטיות - או לפחות, בהכי אלגנטיות שאת יכולה - את נשארת לשבת על הספסל, כי את יודעת שהן ישפטו אותך. את יודעת שהן ירימו גבה וישאלו מה את לעזאזל חושבת שאת עושה כשאת מדברת איתן. את יודעת שהן לא יבינו מאיפה את יודעת כל כך הרבה על הטלוויזיה הישראלית ויצאו מנקודת הנחה שסתם קראת קצת בויקיפדיה כדי להיכנס לחבורה שלהן.
במקום לקום מהספסל, את נשארת לשבת. מרחוק את רואה את החבורה של המגניבים של הכיתה. את רואה את הילדה עם הגלח, את רואה את הבנות עם אוזני החתול, את רואה את שני הבנים שנחנקים מצחוק בגלל בדיחה שסיפרה הילדה עם העגיל באף והצמידים על הידיים. את רוצה להצטרף אליהם ולהגיד להם היי ומה קורה, לשאול אם הם שמעו את האלבום החדש של הלהקה הזאת או הזאת או אם הם קראו את הספר הזה או הזה. אבל את לא קמה, כי את יודעת שהם יגידו משהו. או, יותר גרוע מזה - שהם לא יגידו כלום. כי מי סופר אותך בכלל? לא הם, זה בטוח. הם יותר מדי מגניבים בשבילך.
במקום לקום מהמקום ולהרים את עצמך למעלה, את נשארת לשבת. וככל שהזמן עובר, ככל שהימים עוברים, ככל שאת לא מדברת עם עוד אנשים, את מתחילה לשקוע עוד יותר למטה. ולפני שאת רואה את זה, את נופלת.
ונופלת.
ונופלת.
ונופלת.
ולפני שאת שמה לב, אין דרך חזרה.

זה מדהים, כמו כל דבר שאת.ה כותב.ת. זה מונולוג מאוד נחמד ויפה, הוא עצוב והרעיון והכתיבה בו טובים. אין לי הערות כי זה פשוט מאוד יפה ואין מה להעיר. אהבתי מאוד את הרעיון של הסוף, הוא היה יפה ולא צפוי, אם לא הייתי רואה את הסוף הייתי חושבת שיהיה סוף אחר לגמרי. אהבתי גם את זה שהוספת פרטים שהם שוליים אבל בעצם הם מאוד חשובים.
אני אשמח לקרוא עוד מונולוגים שלך.

אני מגיבה כי אני רוצה להגיב אבל באמת שאין לי שום דבר לכתוב. אולי זה יפתיע אותך אבל לדעתי זה הקטע הכי טוב שלך עד כה, לפחות ממה שאני קראתי.
זה נוח להזדהות בצורה מפחידה. הצלחתי ממש לדמיין את הנערה שבכלל לא אמרת איך היא נראית, יושבת על הספסל ומביטה בכולם. בחבורה של הבות, במגניבים של הכיתה...
אפילו השם של הקטע מקסים בעיניי.
מה שעוד מאוד אהבתי היא הצורה שבה כתבת. לא כתבת ”אני יושבת על הספסל“ אלא ”את יושבת על הספסל“. אני מאוד אוהבת קטעים מהסוג הזה.
בכל אופל אין לי הערות בכלל, זה מצויין ואני כל כך שמחה שקראתי את זה.

הקטע הזה באמת מדהים. הכתיבה שלך טובה מאוד לדעתי, וכמו שאמרו לפני-ממש דמיינתי אותה יושבת שם בכיתה ולא מעזה.