אה, שכחתי לציין, אני קצת מקלל פה.
זה ספוקן וורד, אז מה שלא מסתדר כביכול בכתב - מסתדר בהקראה.
~~~
הייתי רוצה שיחשבו שאני דומיננטי.
חזק כזה, אגרסיבי ואסרטיבי. החלטי.
הייתי רוצה שיחשבו שאני לא עדין, או שביר, או מתוק וקטן, הייתי רוצה להיות חזק.
שיחשבו שאני סטריאוטיפ מאצ'ואיסטי כמו הבחור מהפרסומת של אולד ספייס.
שבחורות לא יתחננו שלא אהיה הומו כי אני רגיש ומתחשב, אלא כי אני גברי ומושך, והלוואי שהייתי שלהן.
ולמרבה צערן, אסרב בנימוס, כמו ג'נטלמן.
ואני יודע שזאת משאלה אולי מעט מוזרה, הרי הגבר מהפרסומת של אולד ספייס נראה די מלחיץ וקצת כמו מטרידן, אני יודע שסטריאוטיפ המאצ'ו הוא בסופו של יום קצת שובניסטי ושלא כל גבר צריך להיות דומיננטי, אבל
למה דווקא אני נבחרתי בתור הפנים של תנועת השיוויון בין בנות לבנים?
הייתי מעדיף בהרבה פשוט להיות כמו כל הגברים, בחור שרירי וחזק עם זין ענק, ולא מעין… נסיך מתוק ומפונק, ואם להיות מדויק, אחד שנחנק על זין ענק. כאילו, לא כזה שלו.
שורה תחתונה: אני לא רוצה להיות הומו.
אני יודע שזה די בנאלי ולא כל כך חדש, אבל תאמינו לי שלהיות מהקהילה הגאה זה לא משהו מקודש ולמעשה די חרא. יש את אלה שהופכים את זה לאומץ ורומנטיקה, וכמה שזה חמוד ששניכם בנים ומתנשקים ואומייגאדדדד יהיו לכם ילדים כל כך יפיםםם אבל הנה המציאות:
לא יהיו.
כי במצב הנוכחי, לי לא יתנו
לא יתנו לי עבודה, משפחה, משכורת יציבה, לא יתנו לי ללמוד באוניברסיטה טובה, או אפילו מכללה, כל החיים שלי אלחם בבירוקרטיה רק בשביל שיהיו לי ילדים ועומדים לירוק עלי ברחוב ולקשר אותי למצעדים שאם להגיד את האמת, בהם אני אפילו לא תומך.
אבל למי אכפת, הרי אף אחד עלי לא סומך שאהיה הורה טוב. אנשים פשוט מניחים שאחנך את הילד שלי לאהוב בנים.
כי הרי ילד להורים הומואים ייצא הומו גם כן, בדיוק כמו שילד להורים סטרייטים ייצא…
פחות.
אי אפשר לחלק מיניות לנוסחאות, אי אפשר להחליט מי לקבל ומי לדחות, למה שלושה אבות זה גרוע פחות משני אבאים או שתי אימהות?
האומץ להיות נורמלי. זה מה שנחשב מהפכני ורדיקלי בימים האלה, בזמן שבו הבנאלי כבר כל כך שחוק ולעוס שהולכים לקיצון השני, הקצת פחות מאוס ומקבלים… את זה.
מקבלים אותי, על במה, מכריז שאני לא רוצה.
שמאסתי, במוסכמה ובנורמה, בסטיגמה של הגבר ההומו הממוצע, נשבר לי מלהיות חיית מחמד מתוקה, יצור קטן וקומפקטי שהרי בחיים לא יהיה דומיננטי אז אפשר לשחק בו ואיתו.
"איזה חמוד, מה, אתה הומו?"
כמו גור כלבים.
ולי, לי נשבר מה"אנשים הטובים" ש"אוהבים את כל ההומואים, ללא הבדל דת, גזע או מין".
לי נשבר מאנשים מתהלמים שצועקים ויורקים שעצם קיומי הוא דבר בוגדני, כשבסופו של דבר, זה פשוט… אני.
וכן, אני זה בחור שאוהב בנים.
אז אני, אני מאסתי בחברה המתוקנת כביכול שיצרנו כאן מבעד לכחול, יעני, "אאוט אוף דה בלו".
הייתם מאמינים? למה הגענו. נוח היה מתבייש בנו.
זוגות זוגות, של זכרים ונקבות, נתונים לשיקולם של ראשי המדינה הלא מתפקדים מי שווה ומי פחות. אבא ואימא, חס וחלילה שני אבות או שתי אימהות.
מי יקבל שכר, מי יקבל עבודה.
מי יזכה לגדל משפחה.
אז כן, הייתי רוצה להיות גבר נורמלי. בעידן שלנו, אני אפילו לא יודע כבר המשמעות של זה.
אני רק יודע שלהיות הומו - אני לא רוצה.
לא במצב הנוכחי.
כי עכשיו, אני רק מרגיש את כובד כל החברה על כתפיי - מעין לחץ מרסק - "אתה לא גברי."

טוב, ספוקן וורד זה תמיד דבר שיותר קשה לתבב בלי לשמוע. יש הרבה מאוד כוח וערך להקראה של קטעים מהסוג הזה ולכן אני אצמצם בביקורת בנושא (כמו שאמרת, הרבה דברים שאולי לא מסתדרים בקריאה יסתדרו בשמיעה ולכן, מיותר לתבב את זה כי אני לא יודעת את המקצב שלפיו היית מדבר).
מה שכן, קצת הרגיש לי שהקטע לא מרוכז. אני יודעת שאתה מדבר על הרגשות שלך ורגשות הם תמיד דבר מורכב ומפותל שלא תמיד עוקב אחרי סדר לוגי או היגיון פנימי אחד אבל זה טיפה בעייתי בקטע. המסר טיפה לא עובר (פשוט לא ממש ברור מה רצית לומר?). בדרך כלל שורת סיום היא השורה המסכמת שהכל נופל לתוך סדר אבל השורה יוצאת פה קצת בעייתית. הקטע מדבר על האומץ להיות נורמלי שזה בהחלט מה ששורת הסיום סוגרת אבל במקביל מחזיק הרבה מאוד ביקורת על היחס הקיים כרגע בחברה וזה קצת נמצא בניגוד.
תראה, אני חושבת שהביקורת צודקת (לא משנה לאיזו מהן מתכוונים) והיחס אידיוטי כי בסופו של דבר, אנשים לא צריכים להיות מוגדרים לפי הנטיה המינית שלהם כי לעזאזל, למי אכפת? אבל זה יוצא מבולבל בקטע וקצת מאבד מהכוח שלו.
אני אשמח לקרוא קטעים נוספים שלך ומקווה של פגעתי :)