ישבתי על הכיסא האפור במשרד של ד"ר שן-שן. פחדתי כל כך! דימיינתי את מה שהוא עומד לעשות לשיניים שלי והצטמררתי. אני שונאת רופאי שיניים. "בואי שבי על ה"כיסא המופלא" ונתחיל" הוא אמר לי. הכיסא המופלא הוא הכיסא שעליו עושים את הטיפול, קוראים לו הכיסא המופלא כי הוא עולה ויורד. התיישבתי על הכיסא. אמא ישבה על הכורסא בצד. ד"ר שן-שן והעוזרת שלו אמרו לי לפתוח את הפה והתחילו להתעסק שם. האור סינוור אותי, הציק לי שאנשים מתעסקים לי בתוך הפה. אחר-כך ד"ר שן-שן אמר לי שהוא עומד לשים לי גז צחוק ושאני אוכל לנשום רק מהאף ולבלוע את הרוק. הגז צחוק הזה היה כייפי:הרגשתי כאילו אני מרחפת באוויר ועושה סלטות. זה הסיח את דעתי מכל הטיפול. ד"ר שן-שן נתן לי לשתות מים ולבחור פרס ממגירת הפרסים ובנתיים אמא שילמה לעוזרת שלו. אז כנראה שעקירה היא לא כזו נוראית כמו שחשבתי.