אוי אני ממש אוהבת את יוטו, ילדים כישלוניים חביבים. אבל אתם יודעים את מי אני יותר אוהבת? את ג'ארד. המלך הזה צריך קטע משל עצמו למרות שהוא דמות משנית שלא עושה כלום עם החיים שלו חוץ מלזרוק כדורים לתוך חישוק.

---

יוטו רצו לבכות כשראו את המספר על גבי דף המבחן שלהם. הם רצו לבכות אפילו יותר כשחשבו על התגובה הנוראית שיקבלו מהאבות שלהם לציון הזה.
הם בקושי שמו לב לאישה הצעירה שניסתה למשוך את תשומת ליבם כשהם הגיעו לביתם.
"יו," היא קראה ונופפה להם בידה. "יוטו, נכון?"
לקח להם זמן לזהות אותה. זאת הייתה השכנה החדשה שלהם. יוטו בכלל לא ציפו שהיא תכיר אותם, היות והם נשארו כל הזמן בבית ולמדו. הם הנהנו בהיסוס.
"מה אתה עושה כל היום בבית?" היא שאלה בעניין.
יוטו אפילו לא טרחו לתקן את לשון הפנייה. הם בעיקר תהו למה היא מתעניינת בהם כל כך - הרי היא בסך הכל השכנה שהגיעה הנה ממש לא ממזמן. יוטו לא ידעו אפילו בת כמה היא, או במה היא עוסקת. "אני צריך ללמוד," ענו.
האישה הנהנה בהבנה. "מתי המבחן הבא שלך?" שאלה, וכשלא קיבלה תשובה היא נאנחה. "אל תלמד ככה כל היום. זה ישרוף לך את המוח."
יוטו נשכו את שפתם התחתונה במורת רוח. היה ברור שהיא מעולם לא גדלה עם הורים יפנים. עם כל ציון נכשל נוסף שקיבלו הם פחדו יותר לחזור הביתה ולהתמודד מול ההורים שלהם. הדרך היחידה להתחמק מזה הייתה ללמוד כל היום - אם רק זה היה עוזר גם לציונים שלהם.
הם היו כישלון.
"היי, מה דעתך לעשות הפסקה קטנה?" הציעה השכנה. "אני אראה לך משהו מגניב."
הם היססו. אחרי הכל - הם אפילו לא יודעים איך קראו לאישה הזאת, לא משנה כמה הכוונות שלה נראו טובות. אבל היא בכל זאת גרה בבית מול שלהם - אם יקרה משהו הם יכול לברוח חזרה במהירות. חוץ מזה, ככה הם יוכלו להימנע עוד זמן מהפגישה עם ההורים שלהם, ומהאכזבה שתעלה בפניהם…
"בסדר." הם משכו בכתפיהם וחצו את הרחוב כדי להגיע אליה. מקרוב יוטו יכלו לראות שפניה היו מכוסות נמשים, למרות שפחות ממה שהיה למיקה ואחיה התאום ג'ארד. בכל פעם שיוטו הסתכלו עליהם הם תהו איך לבן אדם אחד יכולים להיות כל כך הרבה נמשים ושזה עדיין יחשב לבריא.
האישה הובילה אותם אל החצר האחורית שלה, ובנתיים ניסה לפתוח בשיחה. "אתה אוהב לצייר?"
"אף פעם לא ניסיתי," ענו יוטו, "למרות שאני בטח אהיה כישלון גם בזה," הוסיפו במלמול ממורמר.
"אי אפשר לטעות באומנות," ענתה השכנה בגיחוך, והשאירה את יוטו סמוקים ממבוכה, שלא ציפו שתשמע אותם. "יש יצירות במוזיאונים שהן רק השפרצות של צבע. זה משהו שכל אידיוט יכול לעשות. הסוד הוא להכניס פנימה רגש."
"רגש," חזרו אחריה יוטו בלחישה. זה נשמע להם כמעט מצחיק - הסוד להצלחה הוא רגש. לא היה אפשר להשיג כסף מלהרגיש.
"מה דעתך לנסות לצייר משהו?" הציעה האישה בחיוך קל והחוותה אל החצר האחורית שנגלתה מולם. שולחן ארוך עמד על הדק שמחוץ לבית, ומסביבו עמדו ארבעה קני ציור, שניים מכל צד. נראה שהאישה הזאת מאוד אהבה אומנות.
יוטו הנהנו. הרי לא היה להם מה להפסיד מניסיון כושל לצייר - אולי חוץ מהכבוד שלהם, אבל זה היה כבר עניין שבשגרה. "בסדר."
האישה הובילה אותם אל השולחן ונתנה להם דף נייר חלק ועיפרון. יוטו הרימו את העיפרון ובהו בדף בריכוז. לא היה להם מושג מה לעשות עכשיו. מה היא כבר רצתה שיצירו? למרות שלא חשוב מה זה כבר היה, הם עדיין היו נכשלים בזה קשות. כמובן שהעובדה שהאישה הזרה הזאת מסתכלת עליהם בעניין לא עזרה ללחץ שלהם. היא לא יכלה לחכות לראות את התוצאה הסופית, היא הייתה חייבת להסתכל גם על הדרך?
"תנסה לצייר את הדבר הראשון שעולה לך בראש," הציעה השכנה לאחר דקה ארוכה שבה אף אחד מהם לא עשה כלום.
התמונה הראשונה שעלתה ליוטו בראש היו משחקי התפקידים שהם, מיקה וג'ארד נהגו לשחק כשהם היו קטנים. הם עדיין זכרו את הדמות שהשתמשו בה כמעט תמיד - אלפית גבוה שנלחמה בחץ וקשת וכמעט אף פעם לא החטיאה את מטרתה.
המחשבה הראשונה שעלתה בהם הייתה לנסות לצייר את אותה האלפית, אבל הם עצרו את עצמם רגע לפני שציירו את הקו הראשון. הם ידעו שזה עומד לצאת רע. אולי היה עדיף שיתחילו במשהו פשוט יותר?
אחרי חמש דקות הם סיימו סוף סוף את הציור שלהם. האישה רכנה קדימה ובחנה את הציור בריכוז. "זאת מפה?"
יוטו הנהנו במבוכה. כנראה זה לא מה שהם היו אמורים לצייר, אבל זה היה הדבר היחיד שהם היו בטוחים כמעט לגמרי שאפילו להם יהיה קשה לפשל בו. הרי מפות זה דבר מופשט, וגם אם הם יפספסו קו או שניים, אף אחד לא ישים לב לכך כשזה עולם שנמצא רק בראש שלהם.
האישה פתחה את פיה, כנראה בשביל לשאול של מה המפה. לזה יוטו לא היו מוכנים - הם לא רצו להתחיל להסביר לה על משחקי התפקידים שנהגו לעשות כשהיו קטנים - אבל נראה שזאת בכלל לא הייתה הכוונה שלה. "מה דעתך שאני אלמד אותך?"
"אני… מה?" שאלו יוטו בבלבול.
"אומנות. אני מורה לאומנות. אני יכולה להביא לך כרטיס ביקור," אמרה והחוותה אל הבית.
"אני לא חושב שהאבות שלי ישמחו לשלם על שיעורי אומנות," מלמלו יוטו במבוכה.
"אני אתן לך שיעורים בחינם." האישה הכריזה כאילו בזה נחתם העניין. "אם תרצה, אני אסכים לא לדבר על זה עם ההורים שלך," הוסיפה כשראתה את ההבעה שעלתה על פניהם.
יוטו הסתכלו על הציור שציירו. זה לא היה יותר מדי מיוחד, או יותר מדי מושקע, אבל הם כן הרגישו טוב להוציא לעולם משהו שהיה קיים רק בראש שלהם עד עכשיו. אולי ללמוד אומנות בסתר לא יהיה רעיון רע כל כך, במיוחד כשזה בחינם. "אני אחשוב על זה."
"חכה כאן," אמרה האישה ונכנסה אל תוך הבית. היא חזרה אחרי חצי דקה ונופפה בידה בכרטיס ביקור, ואז הושיטה להם אותו. "אם תחליט שאתה רוצה, תתקשר אליי."
יוטו לקחו את הכרטיס והנהנו במבוכה. הם לקחו את המפה שציירו ודחפו אותה עמוק לתוך התיק שלהם, שההורים שלהם לא יראו אותה, ואז נפרדו לשלום מהשכנה החביבה והלכו אל ביתם. רק כשנכנסו לחדרם ונעלו את הדלת מאחוריהם הם הרשו לעצמם להסתכל על כרטיס הביקור שקיבלו.
אילה רוקס

וואו יפה

נראה טובבבב, ממש אהבתי את הרגשות והמילים הטובות שהכנסת, ומאחר שזה מדהים אין לי מה לכתוב, אבל מאחר שאתה לא אוב שכותבים שתי מילים, אכתוב שלוש- מושלם, מושלם, מושלם

אוקיי אני רק צריכה לציין שעברתי עכשיו על שאר החבורה וקלטתי שלא נתתי ת"ב לאף אחד מהם אז אני רק מציינת שהם כולם נהדרים וכול הדמויות שם כאילו 3>> (וגם כמה קצת ת"בים נתתי לך הלפ)

יוטו!!!! חמודים קטנים!! יאיייייי ><
טוב אז הקטע ממש טוב אין לי מה לתקן או להעיר :0

אז שיקפת באופן ממש טוב את הקטע עם ההורים היפנים. כילו, המשפט הזה מראה כמה כילכל (חילחל? חילכל? וואטאבר.) החינוך הזה לתוך יוטו וזה די מדהים כי זה לא משהו במודע של יוטו (לפחות במשפט הזה לפחות). (אבל כאילו, תנו להם קצת לנוח הם מנסים ככ קשה ;-; )
טוב לראות שאילה שיפרה את מצב הרוח שלהם! הם נכנסו לבית והיו חמודים ולא התרגשו לרעה בגלל המבחן בסופו של דבר :> יאיי
אילה נשמעת חמודה ויש לה נמשים והיא עוזרת ליוטו אז אנחנו אוהבים גם אותה

מחכה בקוצר רוח לעוד קטעים שלך 3:

ממש אהבתי את הקטע, אם כי לא הבנתי אותו לחלוטין, אני מניחה שזה פשוט קשור לאיזה קטע אחר שכתבת<3
יןפי של כתיבה, מצפה לעוד קטעים שלך.

היי, סוף סוף הרחבה על הפייבוריטים שלי! נראה לי שהם הפייבוריטים שלי. לא יודעת. אני כישלונית אז אני מרגישה חיבור עמוק ורצון להכיר אותם, וגם יוטו זה שם מגניב. :0
בכל מקרה, אין ספק שהקטע מקסים. ההתייחסות לאבות היפנים של יוטו, לדעתי, היא אחד מהדברים המעניינים בקטע. למרות שלא הייתה יותר מדי הרחבה ישירה על העניין, אני חושבת שהעניין עם ההורים היפנים - הרדיפה המוגזמת אחר שלמות - מועברת בצורה טובה מאוד.
וגם אהבתי את העניין עם האומנות. :0 באופן אישי אני לא מסוגלת לסבול שעה אחת בשיעורי אומנות (חה, אני לא לומדת אומנות יותר וזה נחמד. D: למרות שבשנה הבאה אני אלמד וזה כבר לא נחמד), אבל מה שכתבת לגבי זה שמוציאים לעולם משהו שעד עכשיו היה קיים רק בראש שלנו, דווקא די מגניב. כשחושבים על זה גם כתיבה היא סוג של אומנות. וואי, רגע, זה מגניב.
כרגיל, כתיבה נהדרת. אני לא יודעת למה אבל הקטעים שלך סוחפים כי יש בהם משהו נורא פשוט, אבל גם לא פשוט ואני לא יודעת איך להסביר את זה, אופס. כמו ציור מופשט? כן, נראה לי. למה אני מביכה את עצמי סתם.

נכון, יוטו!!! זה מה שאני תמיד אומרת! בעצם אף פעם לא אמרתי את זה. לא משנה.

נו, אבל זה עצוב לי. :<< אני אוהבת את יוטו.

*הכול.

נראה לי שזה אמור להיות "הסתכלו" (?). ><

*יציירו.

אז, כן, קטע ממש מקסים שכבר קראתי מזמן אבל רק עכשיו יצא לי לת"בב (סתם, זה לא ת"ב, זה רק משהו מוזר), יוהו! תמשיכי לכתוב. על יוטו. או על ג'ארד. כדורים לתוך חישוק זה מקסים. למרות שלפעמים הם פוגעים לי בראש איכשהו אז פחות.