כל השמות כאן חוץ מג'נד ואנתוני הגיעו מגנשין אימפקט ואני לא מתביישת בזה. זה אפילו סיפור מצחיק איך זה קרה, למרות שכנראה לא תבינו חצי ממנו אם אתם לא מכירים גנשין.
ג'נד היה השד הראשון שיצרנו ורק איתו הבנו איך באמת עובד כל הרעיון של השדים בעולם. הבא היה אית'ר, שלקחתי בכוונה את השם מגנשין אימפקט ביחד עם מפלצת שקראתי לה רייזר, כי אלו שמות יפים ודמויות יפות עוד יותר. ואז רצינו לעשות לאית'ר שיפ, וחשבנו שזה יהיה ממש מגניב אם השיפ תהיה שדה בגלל שאית'ר הוא מלאך, וקראנו לה לומין בשביל האירוניה. הבא אחרי זה היה קאזואה, זה היה בתקופה שהתחילו הליקס הקצרים על קאזוהא אבל כמו מטומטמת קראתי את השם שלו קאזואה. בכל מקרה חשבתי שזה שם מגניב אז נתתי אותו לשד. ואז היינו צריכות את הגלגול הבא של קאזואה, ובגלל שהוא שד ברור שהדבר הראשון שעלה לי הוא ז'יאו, אז קראנו לו ז'יאו.
טוב זה היה סיפור מיותר לחלוטין על וריאן וחברות נותנות לדמויות שמות. תהנו מהקטע עצמו.

אגב אם אין לכם משהו לכתוב על תכתבו תודה. אני עומדת לדווח על כל ספאם באשכול הזה ישר להנהלה, אז תבדקו קודם בחוקים מה נחשב לספאם ומה לא לפני שאתם מגיבים, תודה.

---

"אית'ר?"
אפילו במרחק הגדול שהיה בניהם, הלחישה שבקעה משפתיו של ז'יאו נשמעה חזק מספיק בחלל הפתוח. מעולם לא היה רועש במימד השדים - ככה זה כשרק שלושה שדים ומלאך חיים לבד במימד שלם.
המלאך הרים את מבטו והביט באחיו השד. הוא לא בכה, אבל ז'יאו יכל לראות שהיה עצוב. ברור שהיה עצוב - הרי לומין מתה רק ביום שלפני.
הוא הרגיש איך גומיה מתהדקת על הלב שלו וגורמת לו לפעום בכאב.
"אני, אה… צריך להראות לך משהו," המשיך ז'יאו להמציא. אית'ר קם והתקרב אליו. "זה למטה." ז'יאו הבהיר. ככה השדים קראו לעולם של בני התמותה. ג'נד בטח היה מרוצה מההתקדמות שלהם בקשר לבני התמותה, חשב לעצמו ז'יאו. והוא יתגאה בו אפילו יותר אחרי שיסיים את מה שהיה צריך לעשות.
"למטה?" שאל אית'ר בבלבול. "למה?"
לא היה אפשר להאשים אותו על הבלבול. היה איסור מוחלט על שדים לעזוב את המימד של השדים, למרות שהחוק לא באמת היה תקף על מלאכים, עד כמה שהשניים ידעו.
"זה חשוב," המשיך ז'יאו בניסיון לשדל אותו. אית'ר הנהן. זה עבד.
השד פתח פורטל וסימן לאית'ר לעבור בו, ועבר מיד אחריו. השניים הופיעו מיד בשמיים של עולם התמותה, שני צללים כהים על רקע שמי הלילה.
ז'יאו אהב את שמי הלילה.
הוא זכר את הפעם ההיא שהוא ואית'ר התגנבו ביחד למטה, כשהיו רק בני 3769 ימים. היה נדמה שזה קרה לפני חיים שלמים - מה שבצורה מסויימת היה נכון. הוא זכר איך השניים הביטו ביחד בכוכבים, וניסו אפילו לעוף אליהם עד שלומין הופיעה ועצרה אותם.
היא תמיד הייתה בייביסיטר מעצבנת.
הזיכרון הזה העלה לו רעיון. ז'יאו טפח על הכתף של אחיו והצביע על הכוכבים. אית'ר הרים את מבטו בבלבול.
"תראה את הכוכבים," אמר ז'יאו בהשתאות. לא היה דבר שז'יאו אהב יותר מהמראה של הכוכבים, ושניהם ידעו זאת. הוא היה יכול לבלות שעות בבהייה בשמי הלילה - רק שלא היו להם כוכבים למעלה, במימד השדים. עבר נצח מאז הפעם האחרונה שראה את הכוכבים מקרוב.
"הם יפים," אמר אית'ר, כנראה בגלל שזה מה שז'יאו רצה לשמוע.
חיוך עלה על פניו של השד. "אתה יודע מה השמות של הכוכבים?" שאל.
"איך קוראים להם?" שאל המלאך.
"קיוויתי שאתה תדע."
זה היה, כמובן, שקר. ז'יאו גילה את כל השמות של כל הכוכבים כשהיה בן 7403 ימים. הוא התגנב למטה להביט בכוכבים, כשפגש שם נער מפלצת בן אלמוות, שהכיר את הגלגול הקודם של ז'יאו, קאזואה. אנתוני סיפר לז'יאו שהם היו חברים קרובים, והצביע על כל הכוכבים וסיפר לו מה השמות של כולם. ז'יאו היה יכול לדקלם אותם בעיניים עצומות.
"בוא ננסה לנחש," החליט ז'יאו. זה יסיח את דעתו של אחיו ממה שהוא עומד לעשות.
אית'ר הצביע על כוכב אחד בחיוך. "ריקי."
ז'יאו פלט גיחוך והצביע על כוכב לידו, בעודו מסתיר את ידו השניה מאחורי גבו. "רקס."
אית'ר צחקק לידו, וז'יאו יצר סכין בידו המוסתרת. הוא יוכל לסיים את זה מהר. הוא יוכל לשמור את ההבטחה שלו לג'נד ואית'ר אפילו לא ישים לב. זה יהיה פשוט, הכל יסתדר בסוף. הוא עמד להציל את כל השדים.
המלאך פנה להביט בו. "אז למה קראת לי?"
ז'יאו הידק את אחיזתו בסכין. הוא לא היה אמור להפסיק עם המשחק שלהם. "רציתי שתראה את הכוכבים," אמר.
"אמרת שזה דחוף."
הפעם ז'יאו שתק ליותר זמן. זכרונות התרוצצו בראשו. הוא ואית'ר מתגנבים למטה להסתכל על הכוכבים. הוא ואית'ר חוקרים ביחד על מלאכים, הגזע שנכחד כבר לפני 109596 ימים, והופיע מחדש בעקבות ניסויים של בני אדם - ז'יאו הצליח לשכנע את אית'ר ללכת לשאול את ג'נד, למרות שפחד ממנו, בתקווה שככה הם ישלימו. בסופו של דבר ג'נד סטר למלאך בכעס, וז'יאו בילה יום שלם בניסיון לנחם אותו.
היום שבו אית'ר גילה לראשונה את הכוח שלו לכבול נשמות. הוא רץ אל ז'יאו בהתלהבות שבידו נשמה כבולה של ארנב. הוא הראה לז'יאו איך הוא מחזיר את הנשמה אל הארנב, ושמח כל כך שז'יאו הסכים לעצמו לספר אפילו לג'נד, שגירד את ידו עד זוב דם על השלשלאות שכבלו אותו מניסיונות לשכנע את אית'ר לעשות בשבילו טובה. בימים הבאים אית'ר לקח את הנשמות של כל המפלצות שלא יכלו למות, וג'נד ולומין יצרו ביחד גזע חזק יותר שבסופו של דבר השמיד את כל בני האדם.
הוא זכר את הימים שבהם שלט על העולם בתור השד הראשי, ואיך שאית'ר תמיד היה לצידו בכל הזמן הזה, ועזר לו עם כל דבר שהיה צריך. לפעמים היה קל יותר לפנות אל המלאך לבקשת עזרה מאשר אל לומין, שהייתה כבר מנוסה.
אבל הוא זכר גם את הקול המזהיר של ג'נד, שחזה שאית'ר עומד להשמיד את כל השדים ביום מן הימים. המלאכים היו האויבים הטבעיים של השדים, זאת הסיבה שהגלגול הקודם של ז'יאו היה צריך למחוק את קיומם, ביחד עם שאר השדים שהיו איתו. המלאכים, שיצרו את בני האדם המזוויעים. המלאכים, שהיו מסוכנים יותר מכל שד שאי פעם היה קיים.
המלאכים יהרגו את כולנו. אתה חייב להיפטר ממנו ברגע שלומין תמות.
ז'יאו מצמץ מעיניו את הדמעות והוציא את הסכין מאחורי גבו, ונעץ אותו בכל כוחו בליבו של אחיו התאום.

אוי זה כזה. יפה כזה. מגניבי נו
קראתי את זה בפעם הראשונה באיזה 11 בלילה ואת מכירה אותי אז כשקראתי את השם של אית'ר מה שעלה לי לראש זה אווארי ולקחו לי כמה שניות למה את כתבת על הפיה שלנו. ואז קראתי לומין ולקחת עוד כמה שניות לקלוט מה קורא כאן ואז נזכרתי שאית'ר הוא קיים וזה התחבר לי כזה
סו אניווי
קטע מגניבי ממש >< כתיבה מעולה זה לא חדש. הרעיון מדהיםם כילו התפוצץ לי המוח בקריאה השנייה (כי הקודמת הייתה בלילה ואני לא מבינה כלום בלילה) והכול מגניב כזה.
התיאור של העולם שלמעלה כזה טוב. בהתחלה עדיין יש כמה חורים אבל לקראת סוף הקטע ההרגשה היא כבר כאילו אנחנו מכירים את העולם כמו שצריך. הכנסת את פיסות המידע בצורה כל כך חכמה כזו. אנחנו לא באמת יודעים מה קורה שם ולמה הוא הורג אותו ולמה ואיך הם קיימים. (והקטע שגרד כילו. בשלשלאות? חוזה את העתיד? א ד י ר ) אני מתה בשביל סיפור מלא שלהם אמאלה.
הערה היחידה שלי היא זו:

נראה לי התבלבלת כאן עם הסטר. רק להפנות את תשומת ליבך
וכל הדמויות כל כך חמודות. אני לא יודעת מי זה גנד אבל אני אמות בשבילו.
וואו זה טוב הכול היה ככ טוב כאן ;-; אני רוצה סיפור מלא ;-;-;