אז הסתובבתי לי באינסטגרם וראיתי מישהי שהציגה את הספר שלה ואחת הכותרות של הדמות שלה הייתה: "המלך של ממלכה מומצאת".
התאהבתי בזה אוקיי. לא חשבתי על שום דבר אחר במשך ימים עד שבסוף כתבתי את הקטע הזה על ז'אק, כי אה... מתאים לו האהא. כן זה חלק מהגיי סקוואד למי שרוצה לקרוא את שאר הקטעים לקבל קונטקסט. בכל מקרה אני מקווה שלא אתחרט על ההחלטה שלי לכתוב את זה דווקא על ז'אק ולא לבנות סיפור שלם מאחורי זה, אבל נראה מה כבר יהיה :>
תהנו לכם מז'אק המלך :0
מי יודע אולי אחר כך אתחיל לכתוב גם על רובין וג'ארד המלך שצריך אהבה חמוד שלי.

---

"אני בבית."
ז'אק עצר כמה שניות ליד הדלת, מחכה לשמוע את התשובה של אביו, אבל בסוף ויתר וסגר את הדלת מאחוריו. הוא לא ידע אם הוא היה בעבודה או פשוט היה עסוק בחדר שלו, וגם לא רצה לבדוק במידה ויפריע לו. הוא זרק את התיק שלו על הרצפה - הוא יעשה את שיעורי הבית אחר כך - ורץ לחדרו.
מאז ומתמיד ז'אק לא הרגיש בנוח להזמין את החברים שלו לביתו. לעומת הבית של לוקה, שם ז'אק בילה כנראה חצי מזמנו, הבית שלו היה נראה כמו חצר גרוטאות. המיטה תפסה כמעט חצי מהחדר שלו, והחצי השני היה תפוס על ידי שולחן כתיבה שבכל מקרה היה מבולגן מדי בשביל שיוכל להשתמש בו. לא ממש בית להתפאר בו.
הוא פתח את החלון וטיפס החוצה. הוא חשב על הילדה החדשה - ליב - ועל הבעת הפנים שלה כאשר שיקרה להם לגבי המשפחה שלה. כנראה אף אחד אחר חוץ מז'אק לא שם לב לכך ששיקרה. אולי חוץ מלוקה, שכבר היה מומחה מספיק בלזהות את השקרים של ז'אק עצמו. למרות זאת, הוא החליט לא ללחוץ עליה. היא בכלל לא הכירה אותו, אין לה שום סיבה לספר לו שום דבר. בדיוק כמו שהוא לא היה מספר שום דבר לה.
מחשבותיו חזרו לשוטט ועצרו על לוקה. ז'אק סוף סוף הרוויח מספיק כסף בשביל שני כרטיסים לסרט. אולי הוא יסכים לבוא איתו. ז'אק הוציא את הטלפון שלו וכתב הודעה ללוקה, אצבעותיו זזות מהר כל כך עד שנראה שריחפו מעל המקלדת. לקחו לו שלוש ניסיונות לנסח הודעה סבירה:
רוצה ללכת לראות סרט? עליי.
ז'אק הביט לרגע במסך, ואז כיבה מהר את הטלפון וזרק אותו אל תוך הבית מבלי לבדוק היכן נחת. ההודעה הזאת ממש לא הייתה סבירה. למה הוא היה חייב תמיד להיות שקוף כל כך?
ז'אק טיפס חזרה פנימה דרך החלון ויצא מהחדר, מתעלם מהטלפון שזמזם על המיטה שלו. הוא הלך לחדר של אבא שלו. אם יהיה לו מזל, הוא באמת לא יהיה בבית והוא יוכל להשתמש במחשב בשביל להזמין כרטיסים.
לא היה לו מזל.
כבר בחצי הדרך הוא היה יכול לשמוע את הלחישות הדחופות שבקעו מתוך החדר. הוא ידע שאבא שלו לא רצה שהוא ישמע אותו אף פעם, ובגלל זה הוא לחש, אבל ז'אק לא היה יכול שלא לשמוע. לשמוע את אבא שלך בוכה ומתחנן בטלפון היה משהו שקשה לשכוח. לפחות הוא לא היה צריך לשמוע את התשובה מהצד השני של הטלפון.
ז'אק הסתובב וחזר לחדר שלו. הוא הרים את הטלפון והסתכל על ההודעה היחידה שהופיעה על המסך.
לא יכול השבוע. יום הולדת לרובין.
האידיוט הוסיף גם סטיקר.
ז'אק שמר את הסטיקר, למרות שהמראה של הכלבלב העצוב רק דיכא אותו יותר, וזרק את הטלפון חזרה על המיטה. הוא יצא פעם נוספת מהחדר, וירד במדרגות אל המרתף.
החדר האהוב עליו בכל הבית היה המרתף.
הוא עדיין זכר את משחקי העמדות הפנים שלו כשהיה קטן ודמיין שהוא גיבור על שמציל את העולם מכל הסכנות, או הפיראט הכי חזק בים שהשתמש בכוחו רק לטובה. ז'אק הניד בראשו לנוכח הזיכרון. איזה פיראט פראייר ינצל את הכסף שלו בשביל לעזור לאחרים?
אבל המרתף עדיין היה המקום שבו היה יכול להעמיד פנים שהכל בסדר. המקום שבו כל דבר שחשק בו התגשם.
במרתף הוא יכל לוותר על להכין את שיעורי הבית שלו בלי שאף אחד יכעס עליו או ינעץ בו מבט מאוכזב.
במרתף לא היה חסר לו כלום, לא היה לו מה להתבייש במקום בו הוא גר או בדברים שהיו לו.
במרתף לוקה לא דחה אותו כמעט כל הזמן, והתייחס אליו יותר מרק החבר הכי טוב שלו.
במרתף הוא היה יכול לבלות כמה זמן שהוא רוצה עם אבא שלו, בלי שזה יהיה קשור ללימודים או לכסף.
במרתף הוא לעולם לא יהיה חייב לשמוע שוב את התחנונים והבכי של אבא שלו, כשדיבר עם המכשפה בטלפון.
במרתף המשפחה שלו לא הייתה מפורקת.
במרתף הוא היה יכול להחזיר את אחיו הקטן רק בפקודה פשוטה, ולא להיפרד ממנו יותר לעולם.
במרתף הוא לא היה צריך יותר לדאוג בגלל המכשפה שלקחה ממנו את אחיו, ובכך שברה את כל חייו.
במרתף הוא היה יכול לעשות כל מה שרצה.
במרתף הוא היה המלך, והחדר כולו הייתה הממלכה שלו.
מלך של ממלכה מומצאת.

וואי, דבר ראשון, למרות שלא קראתי את הקטעים הקודמים שלך, זה נורא יפה ודי עמוק, אז הנה כמה הערות קטנות ומתובבו"ת היטב.

משפט נורא מתוחכם ויפה, נורא אהבתי :)

מראה על האישיות שלו, והיא נורא מעניינת....

מראה ממש טוב את ההתעלמות מההווה וההתנתקות של ז'אק, התרכזות בעתיד, התרכזות במה שיהיה ועל פדיחות העבר, רק לא לחשוב על ההווה...

כאילו... הוא הומו? כי לא ממש הבנתי, אם כן, תיארת את זה ממש טוב!

וואו, איזה משפטים! איזה יכולת הבעה! מקסים!

וואו, בהחלט ממחיש את כושר הדמיון של ילד פחות אמיד והיכולת להסתפק במה שיש.

וואו, יופי של משפט, יופי של קטע, יופי של מתב"ב, הכנסת ממש טוב את הרגשות והדמיון של ז'אק בקטע יחסית קצר, מקסים!

חח ואוו גמני אוהבת את הכתיבה אגב ממש התעקבתה על כול פרט מה?

רק מציין שאני ממש לא מתכוון לפגוע וסורי מראש :<
הקטע ממש יפה, הוא מאוד עדין כזה, אהבתי שאין הרבה בלאגן והוא בעיקר מתמקד ברגשות, שעברו ממש טוב ובכתיבה מעולה.

ממש מושך לקרוא קטע שמתחיל ככה, כי זה לא דיאלוג, אבל זה משהו שהדמות אמר וזה גם לא תיאור חונק, זה מקסימי :)

אני מניח שזה טיפס?
אני לא אתבב כמו מני, אבל אני אוהב את הקטע הזה כי הוא כתוב ממש טוב ובצורה חלקה והסיפור עצמו מאוד הגיוני ומאוד מעביר את התחושות והכל.
והקטע בסוף מציג בצורה ממש טובה את המרתף ואת השימוש שלו כמקום בריחה וכממלכה, אני לאהוב את זה ממש!
אני גם רוצה מרתף שיהיה לי ממלכה משלי :/
ויצא לי תב ממש מוזר, סורי :(

אוי ז'אק. ז'אק הוא ילד קטן ומושלמי. הוא דמות פשוט מעניינת ועמוקה ומדהימה והוא שבור ועצוב לי עליו :< זה שהוא לא לחץ על ליב בגלל שהוא לא היה רוצה שהיא תעשה לו את זה אם היה במקומה, ואיך הוא נדלק באופן עצוב על החבר הכי טוב שלו. והאיכסה אמא והאבא הנחמדי. ז'אקי חמוד.
אין לי הערות.ההתחלה של המשפט של "אני בבית", שזה היה בעצם הדיבור הישיר היחיד שהיה בכול הקטע היה רעיון טוב :0 אולי היה צריך רק להטות את הטקס שכתבת את ההתכתבויות בניהם.

החזרה על המילה חזרה פשוט מושלמת כאן לול. זאק הוא ילדון לא החלטי.
ז'אק ז'אק ז'אק. יופי שמצאת את המשפט הזה של הממלכה המומצאת כי זה היה קטע מדהים וסוף סוף קטע לזאק :0 זאק חמוד.