המדף שלי.
מבוטא.
עם כל הבלגן של הפורטל שכמעט נסגר וניקיונות פסח, איחרתי הפעם בכמה ימים בפרסום הקטע הזה. מצטערת על האיחור, אני אחזור לשגרה הרגילה של שבוע־שבועיים לקטע בקרוב מאוד.
מדובר בקטע נוסף על פיסטיה.





"... קראתי ספרים בחיי. הרבה ספרים. רבים מספור, רבים יותר מכפי שאתם מסוגלים לעלות על דעתכם. איני עושה דבר מלבד לקרוא ולכתוב; אין לי ברירה. אין לי אנשים לדבר איתם או חפץ להשתעשע איתו או דבר מה שנמצא בחדרי מלבד דיו, נייר ועור כרוך.
קראתי ספרים. קראתי חלומות של אנשים שהוטבעו אל תוך הדף בזיעה ובהתרגשות. קראתי אהבה בוערת וזעם נקמני. קראתי מחזות ובלדות, פרוזה ועיון, ילדים ומבוגרים, מתח ופנטזיה. קראתי הכול. למדתי הכול. למדתי חלומות. למדתי אנשים.
למדתי שאנשים הם נאיבים. נאיבים עד תמימות. נאיבים עד ילדותיות. נאיבים עד מוות.
נלחמים למען מטרה כוזבת, מופחים בתקווה חסרת בסיס למרות האכזבות החוזרות על עצמן. מתעקשים לחזור על אותו המעשה בציפייה לתוצאה שונה. נלחמים למען להילחם למטרה יותר מאשר למען המטרה עצמה.
למדתי שאנשים הם טיפשים. שהם מאמינים לשקרים גם כשהם יודעים שהם לא האמת. שהם רוצים שהשקר יהפוך לאמת ומחליטים להאמין בו ולא לראות את העולם האמיתי. שהם מקשיבים לאנשים שהם אוהבים גם כשברור שהם מוליכים אותם שולל. שהם עיוורים כשהם אוהבים.
למדתי שאנשים אוהבים מוות. שאנשים אוהבים משהו להילחם למענו. שאנשים אוהבים להיות בעלי כוח. אוהבים להפחיד אחרים. לשלוט על אדם אחר בכל היבט של חייו.
משתוקקים לתחושת הכוח, העוצמה. מתאווים אל השליטה, אל חוסר האונים של אחרים.
למדתי שאנשים עוטים מסכות. מרסנים את טבעם האכזרי, הפראי, החייתי. עוטים על עצמם שכבות של שקרים, משקרים לכל העולם, משקרים לעצמם. מחפשים אחר הוכחה שהם שונים מהאחרים.
למדתי שאנשים פשוט לא מבינים. שהם מאמינים במה שהם רוצים להאמין, ומתעלמים ממה שלא מסתדר עם תוכניותיהם הקטנות והמסודרות. שהם לא מפחדים לפגוע באחרים למען מטרותיהם שלהם, אבל כשאחרים עושים זאת להם הם קוראים לכך רשע. אכזריות. תועבה.
למדתי שלאנשים לא אכפת מאיש מלבד עצמם. שאפילו האהבה שלהם אנוכית עד מוות - רוצים להיות בכל רגע עם אהובם, לא אוהבים אותו, אלא את התחושה שנוכחותו יוצרת בקרבם.
למדתי שאני לא כמו שאר האנשים. אולי זה כי אני נמצאת לבדי, בודדה לגמרי. אולי כי אין אף אדם שיאכיל אותי בשקרים עטופי צלופן בכפית של זהב. למדתי שאני יכולה לראות מבעד לשקרים, מבעד לתככים, מבעד להעמדת הפנים. מבעד לכל המסכות.
לכן אני כל כך מפחדת."
- מיומנה של פיסטיה, אורגת הכישוף הראשונה. עמוד 86.

וואו
שוב עשית את זה קלישה, הייתי אומרת שזה הקטע הכי טוב שלך אלמלא הייתי אומרת את זה על כל קטע וסיפור.
זה מהמם.

וואו.
האמת התחלתי רק לא מזמן לקרוא את הקטעים שאת כותבת, וכל כך מהר אני מתלהבת לראות שפרסמת משהו. את כותבת מדהים, ומצליחה להכניס כל כך הרבה רגש ומחשבות ושנינויות בקטע אחד.
התחברתי ממש לקטע הזה, מסכימה עם נטע שזה באמת אחד הקטעים הטובים שלך.

וואו, וואו, וואו, וו-
ו-הפסקתי.
זה באמת אחד מהקטעים הטובים שלך, למרות שכולם טובים... את פשוט כותבת מושלם!
אני אקצר בזה שיש לך כישרון מדהים והקטעים שלך מושלמים. ביי!