אני לא מאמין שבאמת הספקתי לכתוב את זה לפני שנגמר היום.
בכל מקרה זה לאתגר מיידי. המילה היא זמני. תהנו.
וכן, אני יודע, שוב קטע שמשתמש בשמות של דמויות מגנשין. להגנתי זה אותם דמויות כמו הקטע הקודם.

---

קאזואה רץ לנקודת המפגש שלו ושל נוקס, כנפיו השחורות - שהיו זהות לגמרי לכנפיו הלבנות של המלאך - רפרפו במהירות, וחשפו את כל הרגש שהסתתר בתוכו.
נוקס חייך כשהשד ניגש אליו. שניהם היו זהים לגמרי, כנראה שהיה אפשר אפילו להגיד שהם תאומים. הם נולדו באותו היום, באותה הדקה, וההבדל היחיד במראם היה הצבעים שלהם. קאזואה בשחור ובזהב, ונוקס בלבן ובאדום.
"יש לי משהו מדהים להראות לך," קרא קאזואה בקול מצייץ ונרגש, והתיישב לצידו של חברו הטוב ביותר.
נוקס הטה את ראשו בסקרנות. הוא ידע שקאזואה מתעניין בכוכבים, הנקודות הזוהרות שהופיעו בשמיים של העולם שלמטה, והניח שזה היה קשור לכך. אבל האם קאזואה הצליח למצוא סוף סוף דרך לקטוף אותם מהשמיים?
"חכה רק קצת," המשיך השד והסתכל על השמיים, שצבעם היה כחול כהה. השמיים במימד השמיימי התנהגו בצורה שונה מהשמיים בעולם של בני התמותה. לשדים ולמאלכים לא הייתה שמש, ולא היו ירח או כוכבים. ביום השמיים היו צבועים בגוון סגול עמוק, ובלילה הם היו שחורים משחור.
נוקס הרים את מבטו לשמי הדמדומים וחיכה. הוא לא ידע כמה זמן חיכו השניים עד שהשמיים נהפכו לשחורים, אבל ידע שבשביל קאזואה הוא מוכן לחכות את כל הנצח.
"תעצום עיניים," לחש קאזואה. נוקס עצם את עיניו בחוזקה, וחיכה עד שקאזואה אמר לו שהוא יכול לפתוח אותן חזרה.
ואז הוא פער את פיו בתדהמה.
"צ'יצ'י אמרה לי שזאת תהיה דרך טובה להתאמן לשלוט יום אחד," הכריז השד בשמחה. "היא אמרה לי לשמור על הכוכבים בכל לילה."
והוא באמת שמר על הכוכבים. למעשה, השמיים היו מלאים בנקודות זוהרות, שצבעו את השמיים באור שלא היה קיים במימד השמיימי.
זה היה יפיפה.
"מעניין איך קוראים לכוכבים," אמר קאזואה, שעיניו נצצו באור הכוכבים שיצר.
נוקס חייך. "אני בטוח שיום אחד אתה עוד תגלה. אל תשכח לספר לי על זה."
קאזואה חייך גם הוא, והחזה של נוקס התמלא באהבה. "זאת הבטחה."

כעת לא היה ניתן לראות עוד כוכבים. נוקס הביט לשמיים השחורים, ניסה לראות בעיני רוחו את הכוכבים שמילאו את השמיים בכל לילה כשהיה צעיר. אבל הוא לא הצליח לזכור את מקומם המדוייק בשמיים. לא כמו קאזואה, שהיה יכול לדקלם את המראה של שמי הלילה בעיניים עצומות.
מעניין אם השד זכה לגלות בסוף מה הם שמות הכוכבים.
נוקס לא זכר כמה זמן עבר מאז הפגישה האחרונה שלו עם קאזואה, כשהם היו רק בני 8796 ימים. ברגע שהבין שהוא קולל, ולעולם לא יתבגר או ימות, הוא הבין שגם אין סיבה להמשיך לספור את הימים שעברו.
וככה נוקס נשאר תקוע בזמן, בעוד קאזואה המשיך למות ולהתגלגל. נוקס היה כלוא בעיר חצי הרוסה, בעוד קאזואה היה חופשי לטייל בשמיים ובין הכוכבים.
אבל לא חשוב כמה פעמים קאזואה ימות ויתגלגל, נוקס ידע שהוא לעולם לא יפסיק לאהוב את השד, חברו הטוב ביותר.
בגלל שאהבה של מלאכים ושדים הייתה חד פעמית, והיא הייתה נצחית.

נוקס לא הצליח לעקוב אחרי הימים שעברו בעודו כלוא בתוך שדה הכוח. צ'יצ'י היא זאת שכלאה אותו שם, אחרי שהוא הצליח להשתחרר מהכישוף שלה. לפחות הגלגול הבא של צ'יצ'י, כי אם נוקס יכול להאמין למה שמלאך המחמד של השדים, אז צ'יצ'י כבר מתה ממזמן. וכך גם קאזואה.
הוא היה עסוק בתלישת הנוצות הלבנות מהכנף שלו כשהוא שמע את הצעדים, ואז את הקול הנוזף של אית'ר. "נוקס!"
נוקס הרים את מבטו אל המלאך הצעיר יותר. הוא עדיין לא הצליח להבין איך זה קרה, שנוצר מלאך חדש לגמרי, שנשא בשיערו את הפס האדום שייחד את נוקס עצמו. "מה?"
"תפסיק עם זה," אמר אית'ר בכעס.
"זה לא שיש לי משהו טוב יותר לעשות," נוקס ציין, אבל הוריד את ידו. רק אז הבין מה היה מוזר כל כך מוזר במראה המלאך הצעיר. או במה שהיה לצידו.
ליד הראש של אית'ר ריחף כדור כחול. למרות שלנוקס לא היו הרבה הזדמנויות להשתמש בכוחות שלו, הוא עדיין היה יכול לזהות נשמה כלואה כשראה אותה.
והוא עדיין היה יכול לזהות את הנשמה של קאזואה, אפילו כשהיא הייתה חסרת גוף.
"זה נוקס," אמר אית'ר לנשמה, והחווה על המלאך הבוגר בידו. "וזה ז'יאו," הוא החווה על קאזואה בראשו.
"ז'יאו?" שאל נוקס בבלבול. כנראה זה השם החדש של קאזואה. חבל, קאזואה היה שם יפה יותר. "כלאת נשמה של שד?" למרות שהיה מדובר בקאזואה, נוקס לא היה יכול לעצור את הגאווה שחש. הוא אף פעם עוד לא שמע על מלאך שכלא נשמה של שד.
"אל תסתכל עליי ככה!" אמר אית'ר בעצבנות. "זאת הייתה טעות. עשיתי את זה כי נבהלתי."
אית'ר התחיל להסביר את הסיפור על איך הדבר קרה, אבל נוקס הפסיק כבר להקשיב לו. הוא הביט בנשמה של קאזואה, שעכשיו הסתובבה סביב הראש של אית'ר בחזרתיות. אפילו עכשיו, כשהשד היה רק נשמה כלואה שלא יכולה אפילו לתקשר, נוקס עדיין הצליח למצוא את הרגש בתוכו שהיה בטוח שמת מזמן.
אפילו עכשיו, מי יודע כמה זמן מאז הפעם האחרונה שהם נפגשו, נוקס עדיין אהב את קאזואה.

נוקס קיבל בחזרה את החופש שלו. לפחות בצורה חלקית. השדים הסכימו לתת לו לעשות את העבודה שלו ולשלוט בעולם, בתנאי שהוא לא יצא מגבולות עיר המלאכים ולא יפריע לשדים במעשיהם.
זאת לא הייתה עסקה הוגנת במיוחד, אבל זה היה משהו. נוקס קיבל את ההסכם בלי תלונות.
הוא עדיין לא ידע כמה זמן עבר, או בן כמה הוא היה, או מה קרה בסוף עם הנשמה של קאזואה - או ז'יאו - והאם הוא הצליח להתגלגל כמתוכנן.
לפחות על אחת השאלות הוא קיבל תשובה.
נוקס בדיוק שיחק עם שועל שיצר כשהשד נחת ברחובות של העיר ההרוסה חלקית. נוקס הרים את מבטו, וזיהה אותו ישר.
זה היה קאזואה.
המלאך התרומם והלך אל השד, חברו הטוב ביותר. השד הפנה את מבטו אל המלאך, ופער את עיניו בתדהמה.
נוקס נגע בלחי של קאזואה בסקרנות. "בפעם האחרונה שראיתי אותך היית כדור כחול," ציין.
קאזואה קפץ אחורה בהפתעה. "מה?"
"התגלגלת מחדש?" שאל נוקס במקום לענות.
קאזואה הנהן.
נוקס נאנח. "קשה לעקוב אחרי הזמן."
השד הטה את ראשו בסקרנות. "הכרתי אותך?" נוקס הנהן. "והיינו חברים?" המשיך השד לשאול, ונוקס הנהן פעם נוספת.
"לא עם הגלגול הקודם שלך. עם הגלגול שלפני," הסביר נוקס, ואז תפס את הקצווה הזהובה שבשיער השחור של קאזואה, שהייתה תמונת מראה לקצווה האדומה בשיערו הלבן של נוקס. "מקבילים."
"איך קוראים לך?" שאל השד.
"נוקס," ענה המלאך.
"אני בייזו."
נוקס חייך, וסוף סוף הצליח לראות את הכוכבים בשמיים בעיני רוחו. בגלל שלא חשוב כמה זמן יעבור, ולא חשוב כמה גלגולים נוספים הוא יתגלגל, האהבה של נוקס של השד תישאר נצחית. חברו הטוב ביותר.
"קאזואה."

זה סיפור... מיוחד.
באמת קשה לי לתאר את הרגשות שעלו בי בזמן שקראתי אותו, כיוון שזה מאוד שונה מהסגנון הרגיל שלי. היה עם כיף לקרוא אותו וגמרתי אותו תוך שתי דקות, אבל עדיין הרגשתי קצת מבולבלת בסוף. אני מניחה שהרגשתי שלא היה מספיק מידע על העולם כדי שאני אוכל להזדהות עם הדמויות.
אבל זה כמובן עדיין סיפור מעולה ותמשיך לכתוב:)