סליחה שזה קצר הרגע גיליתי שיפתחו בשבילי את הספרייה מחר אז הייתי צריך לסיים מהר בשביל שאוכל לסיים את הספר.
במילא לא היה לי יותר מדי מה לכתוב אופס. מאקי הוא ילד מקסים אבל תאהבו אותו.

---

אתה חסר תועלת.
אתה לא טוב בשום דבר.
היינו צריכים לשמור את אחותך במקומך.
מאקי ניסה לחסום את המחשבות, ובמקום זאת להתרכז בדברים אחרים. כמו, לדוגמה, מה הוא יכין לארוחת ערב, או איך הוא יחזיר להורים שלו את הכסף על הרגליים התותבות.
אולי הוא יכול לנסות למצוא עבודה, אבל אולי זה לא יהיה רעיון טוב עכשיו. הוא עדיין מנסה להסתגל להליכה עם רגליים תותבות. אבל איך הוא יוכל לקנות להבי ריצה אם אפילו על התותבות הרגילות הוא לא יכול לשלם?
מאקי נאנח. החיים שלו היו באלגן אחד גדול.
בטח כל הבעיות שלו היו נפתרות אם ההורים שלו היו אוהבים אותו. אם היו מסכימים לקנות לו דברים מרצונם, או שהוא לא היה חייב לבצע מטלות רק בשביל לשמוע מהם את המילה תודה.
ואולי הבעיות שלו היו בדיוק אותו הדבר. לא באמת ידע.
הוא רק הצטער שהוא לא יכול להיות הבן המושלם שהם רצו.
הוא ניסה לעשות הכל בשביל שהם יאהבו אותו. הוא התחיל לנגן בכינור בשבילם, והוא השקיע בלימודים. הוא עשה את כל מה שהם ביקשו ממנו לעשות ויותר.
אבל נראה היה שלא אכפת להם מהדברים האלו בכלל. הם יכלו לראות רק את החלקים הגרועים שבו, שהיו כל כך רבים.
כי מי כבר יאהב כישלון כמוהו? אולי הוא צריך פשוט לוותר על הרעיון וזהו.
אבל למרות שזה היה חלום לא אפשרי, הוא קיווה שיהיה לפחות מישהו אחד בעולם הזה שיאהב אותו.

צונזר

וואו, זה באמת ממש מדהים
כאילו מצד אחד זה הקטע הזה שהם שונאים אותו ומצד שני שהוא אומר שהוא היה יכול להסתדר אם הם רק היו אוהבים אותו. וזה שאחותו יותר מוצלחת, והוא מנסה גם להשקיע ולהיות טוב יותר ואפילו לא אכפת להם. זה באמת מקסים

זה סוגר את הקטע בצורה מקסימה. הרבה יותר טוב מאשר סתם לדבר על ההורים שלו או על מה שהוא עושה בשבילם