אני יודע,
להיות חסר חשיבות.
אני שומע,
בקול אנשים מרירות.
על זה שהם חסרי שם בעולם,
על זה שהם לא טובים מכל אחד.
מכולם.
אני מדחיק את הקולות,
הרעשים.
אני זורק את המראות,
המכפישים.
אני פשוט אני ודיי,
אני מוזר,
להבין את זה כדאי.
ושוב הדבר הזה חזר.

---