המדף שלי.
מבוטא.




אתם כבר יודעים, אורליה, לאסטירה ואזוריד, וגם אקווירה מצטרפת לחגיגה. הקטע הזה הוא אחד משלושת הקטעים האחרונים של הפרק-המאוד-ארוך הזה, וסוף סוף, העניינים מתחילים להתחמם.
תהנו!





"באתי לדבר איתך, אטלס, על הנערה לאסטריה אטרזיאן. אפשר להיכנס?"
"כמובן, כמובן."
לאסטריה שמעה את הדלת נסגרת וראתה מבעד לחרך הזעיר של צירי הארון את מורתה, פרופסור אקווירה, מתיישבת בכורסה הקבועה שלה. היא מעולם לא ראתה מחוץ לשעות הלימודים, וזו הפעם הראשונה שחשבה לעצמה כמה מהודרת ומלכותית היא נראית בגינוניה מלאי החן ובגלימתה הירוקה הרקומה בזהב.
"את רוצה משהו לשתות? קפה, תה, חלב?"
"לא תודה." משהו בטבעיות שבו אמרה זאת, גרם ללאסטריה להבין לפתע כי שני הפרופסורים הכירו אחד את השני, אחרת איך יכלה הפרופסור להתפרץ כך לחדרו ולסרב להצעתו, כשהוא גדול ממנה ומכובד ממנה?
"אם כך, אולי תואילי לספר לי מה העניין?"
פרופסור אזוריד גרר את כורסתו הנוקשה מקצה החדר אל מול פרופסור אקווירה.
"הבנתי שאתה לומד עם הנערה על שזירת כישוף."
"אמת." הסכים הפרופסור.
"באתי לבקש ממך להפסיק."
"סליחה?" פרופסור אזריד הרים גבה בהפתעה כביכול, אף כי פניו נותרו חתומות.
"שמעתי את דברי."
"כן, אבל אני לא בטוח שהבנתי אותם." פרופסור אזוריד תקע את ציפורניו בריפוד הספה.
"אם כך, אסביר את עצמי." פרופסור אקווירה נשענה קדימה, ונראתה מאיימת ומלכותית. "אני יודעת כמה המינצ'סטריון חשוב לך, אטלס, אבל אני לא מוכנה שתערב את התלמידה שלה בשגעונות שלך. ללאסטריה יש פוטנציאל רב, ואני בהחלט לא מוכנה שתמלא את ראשה בשטויות על שזירת אופל ותגרום לה להאמין שאם תעבוד מספיק זמן היא תצליח למצוא דרך להכניס את המיומנות הזאת לדרכי האורגים, בזמן שברור לך שזה לא נכון."
"למעשה, לא כל כך," פרופסור אזוריד רכן קדימה גם הוא, ופניו רציניים לא פחות מפניה של פרופסור אזוריד. לאסטריה חשה כאילו הביטה בעימות בין שני איתני טבע. "למעשה, לפני שנים ספורות מצאתי דרך שהיתה יכולה להוביל אותי עד עכשיו להצלחה בעבודתי." פניו התכרכמו בזעם. "אבל לאחר שהאפשרות הזאת נגזלה ממני, נאלצתי לבחור בדרך הארוכה והמסורבלת יותר. ואני בטוחה שתלמידתך תוכל לעזור לי להצליח בכך."
פניה של פרופסור אקווירה נותרו מנומסות. "אני משוכנעת שאתה תוכל להצליח בכך, אטלס, אבל ללאסטריה יש עוד הרבה לעשות בחיים. אם תתעסק בכך, בשלב מסוים היא תאלץ לנשור מבית הספר וכל חייה יהרסו."
"מרגע שהיא תצליח, יחד איתי, לגלות את האופל, היא תהפוך למפורסמת ותזכה לתהילה." פרופסור אזוריד לא הצליח לשמור על הבעת פנים שלווה. ידו התאגרפה. "עם או בלי תואר ארור."
"אתה בטוח שלא כדאי לשאול קודם את לאסטריה על זה?" שאלה אקווירה בקולה המזמר.
"אני בטוח שלאסטריה מסכימה איתי!"
לאסטריה לא יכלה שלא לשים לב שזו היתה הפעם הראשונה שפרופסור אזוריד קרא לה בשמה.
"ואני לא," אמרה פרופסור אקווירה בנועם. "אחרי הכול, אני ה - "
"אני יודע מה טיב היחסים בינכן!" פרופסור אזוריד קם על רגליו בזעם. "את חושבת שאת יכולה פשוט לבוא ולבקש ממני לעצור רגע לפני שאני מצליח סוף סוף להשיג את מטרת חיי - "
"כן." אמרה פרופסור אקווירה, קולה קליל.
פרופסור אזוריד סימן לעבר דלתו.
"את לא רצויה כאן, יוני."
פרופסור אקווירה קמה על רגליה, גלימתה מרשרשת סביבה.
"אתה מגרש אותי?" היא שאלה בסקרנות.
"כן."
"אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה לעשות?" קולה היה קצת יותר מאיים. "אתה בטוח שאתה רוצה להפוך אותי לאויבת שלך?"
"מעולם לא הייתי בטוח יותר." פרופסור אזוריד התיז. רגשותיו המשתוללים פתחו את הדלת בחבטה.
פרופסור אקווירה העבירה מבט ארוך על החדר. לאסטריה התכווצה כשעיניה חלפו על פניה.
"אם כך, אני מקווה שאתה יודע שזה אומר שאני לא עומדת לעזור לך יותר בשום מובן, מקצועי או אישי, אטלס. ואם אגלה שהכרחת את לאסטריה לעשות משהו בניגוד לרצונה - אני בעצמי אדאג לכך שלא תוכל ללמד אותה שוב."
היא יצאה מהחדר מיד לאחר מכן, לא מביטה בפרופסור אזוריד כלל, והותירה אותו לסגור את הדלת.
לאסטריה יצאה מהארון ושאפה באנחה אוויר נקי.
"פרופסור אזוריד - "היא פתחה, אבל הפרופסור הניח אצבע על שפתיו. הוא מיהר אל חלונו והסיט את הוילון הצידה.
באותו רגע, רעם הרעים בשמיים.

ראשונהה D:
העניימים בהחלט מתחממים, וזה שוב מעניין ומותח כמו תמיד. לא ברור מי ה"צודק" בסיפור הזה, אם בכלל יש צודק, אז יותר נכון להגיד שלא ברור מי באמת חושב על טובתה של לאסטריה ומי מהם חושב רק על טובתו שלו. ואולי שניהם חושבים על לאסטריה?
כל כך כיף לקרוא את הכתיבה שלך שגורמת לי לחכות כל פעם להמשך, ופשוט לדעת שכל קטע שאת מפרסמת יגרום לי לוואו.
זה כיף לראות עד כמה הדמויות מורכבות ומבלבלות. ממש מוסיף לעלילה.

אומיגאד איזה מתח
אני דימיינתי כל שניה ושניה ואני כבר ממש רוצה לקרוא את החלק הבא.
חוץ מזה, אני מאוד את הדימויים כמו: ''קרב בין שני איתני טבע''
זה תמיד פלא בעיניי, איך את מצליחה לשלב בעדינות כזאת מתח בסיפור הארוג שלך (השתמשתי במטאפורה!) מבלי שזה יימאס. את תמיד משאירה אותי עם טעם של עוד.