שיר שכתבתי בסגנון דוקטור סוס.
או שואף להגיע לסגנון שלו...
תהנו!

אני אורזת תיק,
והולכת אל שם.
אולי אגיע,
במאוחר או מוקדם.
ואולי הדרך עצמה,
היא מה שחשוב.
טירה רחוקה,
רגשות בערבוב.
געגוע מוזר,
אל הלא נודע.
דבר ללא שם,
או במה להחזיק.
זה השביל שרושם,
וכל מה שמחליק,
מגיע אליו.
ונוגע בקרקע.
ושומר זכרונות,
ממני והלאה.
ונותן עוד סיבה,
להמשיך וללכת.
אנשים שהיו,
עלים של שלכת.
ואז, כשאגיע,
בסופו של דבר.
אדע שהייתי,
גם אם נגמר.

וואו.
יצא לך מהמם.
מעורפל, ועם זאת ברור.
אהבתי שלא אמרת מאיפה באת ולאן את הולכת, אבל בכל זאת ברור לך שהדרך תסתיים מתישהו.
מאוד מאוד אהבתי:)

אומיגדדדד איזה מושלםםםם
את מוכשרת ברמות חבל שאת לא כותבת הרבה
מרגש

תודה רבה!

אומיגאד
חיכיתי יותר מידי זמן שאנשים יכתבו כמו דוקטור סוס- זה לא מוערך מספיק. זה לא רק שואף לסגנון שלו זה ממש הסגנון שלי ואני חושבת שהוא היה גאה בך אילו קרא את זה.
לא אלאה אותך במילים- יצא מהמם.