זה לא הקטע\שיר הכי טוב שלי בלשון המעטה אבל אני שמחה שהצלחתי לכתוב משהו :)
⋆⋆⋆



⋆⋆⋆
תגובות יתקבלו בשמחה :)

וואוו, אהבתי
הסוף קצת עצוב ומרגש כזה.
אהבתי את זה שהכוכבים הם דבר מדהים ובלתי ניתן להשגה, אך למרות זאת הם בודדים.

מהמם מהמם מהמםםםם
הרעיונות שלך ממש יצירתיים והכתיבה שלך מעולה
אין לי הרבה מה להגיד, הביקורת היחידה שלי זה שהקטע בסוף קצת לא התאים בעיניי? הוא היה קצת קרינג'י כזה, כאילו זה שיר ילדים או משהו. אבל זה רק המשפט הלפני אחרון, חוץ מזה החרוזים לא היו מאולצים בכלל.
אני אוהבת שלמרות שהקטע מדבר על כוכבים די כל אחד יכול להתחבר אליו ולהבין את המצב שמסתירים את הסבל והבכי.
מקסים 3>

דאמ זה יפיפה😍
חייבת להגיד שהתיאורים מעולים וממש הצלחתי לדמיין את הכוכבים פה כמו שתיארת,
ואהבתי את זה שהכוכבים יכולים להיות דימוי למשהו ויכולים להיות ממש הם עצמם.
הממ גם הפתיחה והסיום (המודגשים) מאוד מוסיפים
בכללי ממש ממש יפה! לא יודעת למה חשבת שהוא לא מוצלח, הוא טוב מאוד!
עכשיו את חייבת לי ת"ב😈

ואו אמפג זה פשוט כלכך יפה
רק דבר אחד: אנשים, אם אתם משתמשים בפסיקים אז אתם משתמשים גם בנקודות. אי אפשר רק אחד מהם. זה הולך ביחד.
ראיתי את זה אצ כמה אנשים וזה מעצבן. כאילו זה מצק בעין שאני מרגשי כאילו הכול משפט אחד.
אבל בכול מקרה נטע זה פשוט כלכך יפה, זה כאילו ככ מרגש ואעעע

כבר תיבבתי את הקטע הזה אבל אני רוצה להגיב ליעל
לאו דווקא. אם קטע כתוב בצורה מסוימת הכותב.ת התכוונ.ה לכתוב אותו ככה, ולכתוב עם פסיקים אבל בלי נקודות משמש להעביר את הטקסט בצורה יותר פתוחה, ככה שאפשר לקרוא אותו בכל מיני דרכים וכל קורא.ת בוחר.ת את הדרך שלו.ה, שהיא.וא יותר מתחברים אליה.

אני עדיין זוכרת את הקטע הכי טוב שלך, נטע: אירוני. כפי שאני מזכירה כמעט בכל ת"ב שלי לכל שיר פחות או יותר שפורסם בפורום, אני לא כל כך אוהבת לקרוא שירים. מסיבות שונות, בין השאר בגלל שהם נגמרים כל כך מהר, בגלל שלעיתים קרובות הם מעוררים בי בעיקר אדישות יבשה ובעיקר בגלל שהם פשוט לא הסגנון שלי - רובם שטוחים, צפויים וחוזרים על עצמם.
מה אני כן אוהבת? אני אוהבת את לייני טיילור.
לייני טיילור היא סופרת. ואם תשאלי אותי, צורת הכתיבה שלה היא צורת הכתיבה הגבוהה ביותר שכל סופר יכול לשאוף אליו - אבל מעטים, אם בכלל מגיעים אליה.
הספר שבו היא מכה אותך בכל עוצמת כישרונה יוצא הדופן נקרא "החולם", אחד מספרי הפנטזיה הטובים ביותר שקראתי אי פעם. היופי בו, מעבר לעולם ההזייתי והסיפור הביזארי, הוא הכתיבה. כמו לקרוא שירה, כפי שאמרתי לחברה שלי פעם, הכתיבה שלה פואטית, מרירה מתוקה, מקסימה, כמו ציור צבעוני או קונצרט מוזיקלי, בכתיבה. תיאורים כל כך רגישים, וכל כך יוצאי דופן. בהשוואה לעולם המוזיקה (שמתבססת על העדפה אישית), לייני טיילור היא צ'ייקובסקי ו"החולם" הוא אגם הברבורים.
לא פיניתי זמן לכתיבת הת"ב הזה כדי לכתוב שאת לייני טיילור, שאת כותבת "מהמם", "מדהים" ועוד מילות תיאור חסרות בסיס כאלה. מבלי להעליב, לייני טיילור יש רק אחת, והיא נמצאת איפשהו בעולם ובוודאי מתכננת דרכים נוספות לענות את קוראיה בסופים אכזריים מאין כמותם.
פיניתי זמן לת"ב הזה כדי לכתוב לך על אירוני: קטע שאכן הרגיש לי ממש כאילו לייני טיילור כתבה איתו, אילו טיילור היתה מתעניינת בכתיבת שירים (ואולי היא באמת כן? אין לי שמץ של מושג). וגם השיר הזה היה מדהים. לפני כמה זמן שלחתי לך ינשוף ושאלתי אותך למה את לא כותבת יותר קטעים. אני חושבת שאולי העניין הוא שהשירים - הם הכשרון האמיתי שלך. כוכבים, בדיוק כמו אירוני היה פואטי, מתוק מריר, כל מה שצריך להיות בשיר טוב שאין דרך ממש לתאר או לשים עליו את האצבע בלי להשתמש בדימויים - החולם או אגם הברבורים.
אל תביני אותי לא נכון; אני אוהבת את הקטעים שלך. אני מאוד נהנית מהם, ואני מקווה לראות יותר מהם. אבל התחושה היא שבכל הנוגע לכתיבת קטעים את עדיין בתחילת דרכך - עוד לא לחלוטין התגבשת על מה את, עוד לא הגעת לרמת הכתיבה הגבוהה ביותר שיכולת להגיע אליה. תמיד אפשר להשתפר, אבל תחושתי הכללית מהשירים שלך היא שפשוט הגעת כבר להבנה של מה הכתיבה שלך. ואני מצפה בחוסר סבלנות לעוד שירים כאלה.
אז בלי לחץ, כן?