לפעמים, כשאני עצובה
אני מביטה אל הגלויה
ונזכרת בגעגוע
במה שהיה

פנים מחייכות, קפואות בזמן
זיכרון שמור, הרחק מכאן
האם זאת רק אני
או שגם את?

עיניים מחייכות מול עיניים כואבות
טובעות בכאב, אפשר רק לקוות
שיום אחד זה יחזור להיות
כמו מה שהיה
כמו בגלויה

זה פשוט מהמם ><
החרוזים ממש מתאימים, לא סתם חרוזים מאולצים כאלה שהכנסת כי לא היה לך רעיון
אני ממש שומעת את זה מתנגן לי בראש
ממש יפה 3>

וואו יפה ברמות

ממש אהבתי את מה שניסית להעביר כאן. אפשר לפרש את זה בכמה צורות שונות (אפלטוני, רומנטי, משפחתי), ואני אוהב את החופש שנתת לקורא על הדמויות והסיטואציה. בנוסף, כמו ש@גוגל הגאון כתבה, החרוזים באמת לא מרגישים מאולצים.
רק אעיר שהסוף של הבית השני קצת הפריע לרצף הקריאה שלי - הוא היה לא מחורז, בניגוד לשאר, ולמרות שכן אהבתי את המשמעות (השאלה אם הדמות סתם סטימנטלית, לבדה, או שגם האחרת נוהגת בדיוק כמוה - ככה שהן יחד באיזו דרך, למרות המרחק), הייתי מעדיף אם כן היית מוצאת חלופה מחורזת במקום זאת:') הניגוד יהיה בסדר אם זה היה בסוף השיר, אבל בגלל שזה תקוע באמצע, זה רק הציק לי בעין.
סך הכל, אהבתי מאוד את סגנון הכתיבה שלך והשיר מקסים. כל הכבוד:)