שיר-- אישי מאוד
אז שימו לב

את יודעת למה את בוכה?
לא.
את יודעת למה את צוחקת?
ילדה, מה את מרגישה?
ילדה, לאן את הולכת?
הם שואלים, ואני
שותקת, לא עוצרת
הם שואלים, ואני
מנותקת, לא חוזרת
כי אני עשויה מחרסינה
ונורא בקלות נשברת
כי אני בנויה ממילים
לא סתם בשר ודם
כי אני תפורה מבד
ילדה בעבודת יד
כן אני ילדה מעץ
שורשי לא כאן, הם בחוץ
ולכן אני לא עונה, הם לא יבינו
לכן אני ממשיכה לרוץ
כי אני ילדה מחרס, ממילים
ילדה מבד, מעץ, בודדה
לא שייכת לכאן, נכון
אבל בסך הכל
ילדה

יפהפה בצורה שאני לא יכולה להסביר. משהו בכל הקטע הזה פשוט גרם לי להתחבר ממש.
השורה שהכי תפסה אותי- "כן אני ילדה מעץ // שורשי לא כאן, הם בחוץ". הדימוי הזה כל כך מדויק, הוא הרגיש לי כאילו אוצר בתוכו את כל הקטע.
אהבתי ממש, נגע בי.

פשוט מדהים רגוע אבל מיוחד ורגיש