בואו נגיד שזה pg13 כי יש כאן אזכור לאנשים מתים מוות מאוד ברוטלי :0
קאלוס! קאלוס ופרמינט! אני אוהב את שבוע קאלוס D:
אגב פאן פאקט בזמן שכתבתי את זה קלטתי שליני היה חתול לפני שהחתולים בכלל נוצרו אז כנראה החתולים נוצרו בעקבות ליני.
אה וכדאי לקרוא את שאר הקטעים של השבוע :0
תהנו!!!

---

פרמינט מיהר במורד המדרגות, משתדל שלא למעוד על המעיל הארוך שלו בדרך. הוא תמיד היה מסוגל להרגיש כשליני ולינט התחילו להתווכח - זאת הייתה מן תחושה מציקה ובלתי נסבלת בראשו, שהפריעה לו אפילו במשימות הפשוטות ביותר. בשבועיים האחרונים מאז שקאלוס הצטרף לחבורה הקטנה שלהם, פרמינט לא הרגיש את התחושה הזרה הזאת בכלל.
כמובן, הוא לא באמת האמין שהאלים התאומים לא עומדים להתווכח שוב במקודם או במאוחר, אבל הוא כן הניח שהיה להם מספיק כבוד עצמי בשביל לא לצעוק אחד על השני מול המבקרים של ליני.
פרמינט כבר ניסה לנחש על איזו שטות הם רבו הפעם - אולי ליני עשה בלאגן בדברים של לינט כשהוא חיפש דרך לשעשע את קאלוס? - אבל כשהוא פתח את הדלת לחדר הכס, המראה שבירך את פניו היה שונה לגמרי מכל מה שהוא ציפה.
הדבר הראשון שהוא ראה היה ליני. הוא עמד לבדו לפני שלושת הכסים הגדולים - כס לכל אחד משלושת האלים - עם זנב החתול השחור שלו מצליף באיטיות מאחוריו.
המראה הזה לבד היה מספיק בשביל להדאיג את פרמינט. ליני אף פעם לא כעס, אבל עכשיו הוא היה נראה זועם.
כשהוא עקב אחרי המבט של ליני אל המתרחש במרכז החדר, הוא היה יכול לראות שהיו לו כעת שני מבקרים - גבר ואישה, ולמרות שבן האדם היחיד שפרמינט פגש אי פעם היה קאלוס, הוא היה יכול להישבע שהם היו מוכרים לו.
ואם כבר מדברים על קאלוס, גם הוא היה שם, ועמד בפנים חיוורות בזמן שלינט החזיקה בו בחוזקה והשטיחה את אוזניה באיום אל עבר זוג המבוגרים.
פרמינט צעד קדימה, מה שגרם ללינט לשים לב שהוא בחדר. היא הסתובבה אליו, כמעט מלאת הקלה, ודחפה את קאלוס לכיוונו. ״פרמינט. תכניס אותו פנימה.״
חלק קטן בתוכו רצה להתלונן על כך שהיא חילקה לו פקודות ככה, אבל הוא החליט לבלוע את הגאווה ולהישאר בשקט. לא היה קשה להבין שהמצב היה רציני.
הוא תפס את ידו של קאלוס - הילד רעד כמו עלה ברוח, אבל נראה שנשימתו התייצבה אחרי שפרמינט תפס בו. הוא נתן לו להוביל אותו פנימה אל הארמון מבלי התנגדות.
פרמינט חיכה שהדלת תיסגר מאחוריהם לפני שהוא החליק לישיבה ליד הקיר, בזמן שהוא מחבק את קאלוס בחוזקה. הנשימות שלו היו יציבות עכשיו, והצבע חזר לפניו, אבל הנער עדיין לא הפסיק לרעוד, מה שהלחיץ את פרמינט אפילו יותר. הוא מעולם לא היה צריך להתמודד עם אנשים לחוצים - ההילה המרגיעה שלו תמיד עבדה על ליני ולינט. גם על קאלוס היא עבדה בעבר, אך נראה שהיא הפסיקה לעבוד עכשיו.
כמובן שהצעקות שנשמעו מחדר הכס, בנוסף לתחושה המציקה שהלכה וגברה בראשו של פרמינט, לא עזרו לו לחשוב. חלק בתוכו רצה להשאיר שם את קאלוס לבד וללכת לגרום לסדר בחדר הכס, אבל הייתה לו הרגשה שזה לא עומד לעבוד. ליני ולינט אולי יקשיבו לו, כן, אבל זוג המבקרים לא היה צריך להקשיב בקולו בכלל.
חוץ מזה, הוא לא היה יכול להשאיר את קאלוס במצב הזה.
״זה בסדר. ליני ולינט מטפלים בזה.״ הוא ניסה ללחוש מילים מרגיעות בזמן שסרק את גופו של קאלוס בחיפוש אחר פגיעות. הוא היה נראה בסדר, חוץ מהסימן האדום שנצרב סביב פרק ידו הימנית. כנראה מישהו תפס אותו בחוזקה - לינט? או אחד המבקרים?
והמבקרים האלו - ליני סיפר לפרמינט את כל מה שקרה בפגישתו הראשונה עם קאלוס. מה שהוא ראה בזכרונות שלו, מה שקאלוס אמר. פרמינט ניחש שאותו זוג מבקרים שהתווכחו כעת עם ליני ולינט היו ההורים של קאלוס. עכשיו כשהוא חשב על זה, כנראה משם הם נראו לו כל כך מוכרים - באמת היו בהם מאפיינים של קאלוס, מהעיניים הכחולות עד לשיער הפרוע.
הוא לא היה בטוח שזה באמת הם, אבל החליט שלא לשאול. הוא לא רצה להכניס את קאלוס ליותר מצוקה.
אז במקום זאת, הוא החליט לנסות להתרכז בוויכוח שבחדר הכס - משימה שהייתה קשה במיוחד עם התחושה הבלתי נסבלת שהלכה וגברה. היה נראה שהזוג רצה לקחת את קאלוס חזרה. כנראה שהם היו מאוד נחושים לעשות את זה, אם לא הייתה להם בעיה לעמוד מול האלים התאומים של החיים והמוות ולהגיד להם שהם טועים.
אבל באותה מידה, אולי זה היה נורמלי בשביל בני אדם. פרמינט לא באמת הבין ברגשות של יצורים חיים, אחרי הכל.
הוא הידק את החיבוק בקאלוס, שעדיין רעד.
״אני אתן לכם עוד הזדמנות אחת לצאת מפה עכשיו,״ הוא שמע את ליני אומר. ״אתם לא מוזמנים לכאן יותר.״
״אנחנו נצא מכאן, אבל ניקח איתנו את קאלוס,״ נשמע קולה של האישה. ״הוא הבן שלנו, אנחנו יודעים מה הכי טוב בשבילו.״
״הו, באמת?״ שאלה לינט בקול קפוא כל כך שזה גרם אפילו לפרמינט להצטמרר. גם קאלוס קפא בידיו למשמע הטון בקולה ועצר את נשימתו. ״לי זה נראה כאילו הוא לא הבן של אף אחד.״
פרמינט, שהספיק להבין מה קורה, בקושי הספיק לכסות את האוזניים של קאלוס לפני שהצליל של עצמות נשברות הדהד בחלל… ואז שקט.
הראש של פרמינט היה צלול שוב ללא התחושה הזרה שהרגיש מקודם, אבל מחשבותיו דהרו. הצליל עדיין הדהד בראשו. לא יכול להיות שזה היה חזק כל כך. הוא דמיין את זה. לינט לא באמת עשתה את זה. היא לא-
הוא נשם נשימה נרעדת לפני שהשפיל את מבטו אל הילד שבידיו. הוא לא היה מסוגל לראות את הפנים שלו - קאלוס הסתיר אותן בתוך המעיל של פרמינט - אבל יכל להרגיש את הנשימה שלו, שהייתה יציבה. הוא גם הפסיק לרעוד.
הוא לא ידע כמה זמן עבר לפני שקאלוס נרדם ככה בזרועותיו.

•••

ליני ולינט נראו מותשים כשהם נכנסו לבסוף דרך הדלת שהובילה פנימה מחדר הכס. לא היה נראה שהם שמו לב שפרמינט וקאלוס הישן עוד נמצאים שם, עד שהראשון כחכח בגרונו.
״פרמינט.״ לינט נראתה מבוהלת מאט, כאילו לא ציפתה לראות אותו שם. ״חשבתי שלקחת את קאלוס לחדר.״
פרמינט החליט להתעלם ממה שאמרה. ״לא היית צריכה לעשות את זה.״
הוא לא חיכה לתשובה לפני שהוא נעמד עם קאלוס בידיו והלך אל חדרו.

קאלוסס ומוותתת ואנגסטטט והארט/קומורטטט
הדברים האהובים עליי!!! יש קצת סימפינג בהמשך התגובה שלא יכולתי לגנוז בעריכה. מתנצל.
וזה אובייס אבל זה קטע מהמם אני אוהב הכל!! סגנון הכתיבה שלך איז דה בסט.

גורם לי לחשוב כמה פעמים הוא נפל עד שהמעיל התרגל אליו :0 ליני צחקק בצד ולינט בטוח אמרה לו לקצר את המעיל אבל פרמינט היה כזה: לא ):<
מעניין אם בגלל זה הוא מדדה
כדי לא ליפול

מישהו צריך להשיג לבחור המסכן אספירין

קאלוס הוא תרופה!

אני מאוד אוהב את המקום הפלאפי שהראש שלו הלך אליו ישירות

הדימוי הנפשי הזה הוא פשוט *chef's kiss*
זה גם מאוד לוהט אני לא יודע למה

כמו שצריך הם באו כדי לחטוף ממנו חזרה את הילד שהוא חטף

מעניין אם עד קאלוס הוא היה בטוח שכולם בלונדיניים? לא נראה לי שהוא אי פעם חשב על קיום צבע שיער אחר בעבר.

מעניין מאוד למה ):>

הדימוי הזה מושלם *chef's kisses*
וגם סוג של לוהט ngl.

למה את כל כך נואשת להיפטר ממנו :<

חייב לומר שאם הייתי נותן ככה פקודות לאחותי הקטנה היא הייתה מרביצה לי

פרמינט מיטת הסמים!
לא אבל זה ככ חמוד כי הוא גם לחלוטין ירגע ככה גם אם לפרמינט לא הייתה הילה >< העובדה שבחיות קאלוס מוחץ אותו כמו סקוושי כדי להירדם בכל לילה מעידה שאני לא טועה

השורה הזו מכאיבה :< קאלוס תמיד מתנגד ועכשיו פגישה עם ההורים שלו הפחיתה אותו לקליפה הזו. "נתן", "בלי התנגדות", זה ההפך מכל מה שנורמלי-קאלוס הוא. עצוב.

פרמינט מגונן :>

המשפט הזה נותן צד אחר למחשבות שלו לגבי ההילה שלו ממה שראינו בקטע אתמול!! פרמינט יצא קצת אינסיקיור לגבי זה כי בגלל ההילה הוא לא יודע אם באמת נהנים מחברתו או פשוט מסוממים, אבל עכשיו מתברר שהוא בכל זאת מסתמך על ההילה כל כך בחיים שלו שהוא לא באמת יודע איך לתפקד בלעדיה בסיטואציות שבהן היא עוזרת לו. מוסיף קצת עומק לכל העניין

אספירין כוס מים וחדר חשוך ושקט עבורו בבקשה :<
האמת זה נשמע כמו מתכון להתמוטטות, אני שמח שהוא נשאר יחסית רגוע. מעניין אם זה היה מכוון מצידו בשביל קאלוס? מרגיש לי שקאלוס יהיה הרבה יותר נסער אם גם פרמינט יתנהג נסער, ושגם פרמינט יודע את זה. אם כי במצב הזה, שוב, אני בספק שהוא יכול לחשוב כל כך עמוק על איך הוא אמור להתנהג.

כןן אני אוהב שהוא חושב על קאלוס!!!

אם הקול של פרמינט מהמשחק ילחש לי "זה בסדר" צר לי להודיע שאני לא אהיה יותר אני אעלה באש ואהפוך לאוויר אני חלש מדי. אני חושב שכולנו צריכים להיות יותר משמחים שקאלוס סטרייט.
סימפינג בצד, זה ככ חמוד מצד פרמינט!! זו בהחלט נשמעת נימה קצת מביכה וכאילו הוא לא הכי יודע מה לומר (כן כי כאילו הוא בחיים לא היה במצב הזה לפני כן) אבל הוא עושה כמיטב יכולתו!!! והוא גם מחפש פציעות ומחבק אותו תוך כדי והבין שזה לא הזמן לשאול אותו על ההורים. איזה דובון אכפת לי.

מעניין אם זה באמת מה שבעיקר גרם לקאלוס להיכנס למצב שהוא נמצא בו? זה נשמע כמו טריגר מצוין לפלאשבקים והיסטריה. כלומר, זה גם יהיה הגיוני רק מלראות ולשמוע את ההורים, אבל לראות ולהרגיש את הסימן מרגיש לי כמו מה שבאמת דחף אותו :0

"מצוקה" זו כזו מילה שפרמינט יגיד

אז משם הזאב קיבל את זה

עם הסוג הספציפי של בני האדם שהוא נחשף אליו, באמת שזו יכולה גם להיות האמת בשבילו

סקווש סקווש

mother knows best vibes

אני אוהב שהיא יכולה להיות ככ מאיימת בסיטואציה אחת ןהדבר הכי חמוד בסיטואציה אחרת.

השורה!!! הכי!!! טובה!!! אי!!! פעם!!!
כל הקטע חיכיתי לזה. יצירת מופת של מילים.

קלאנק קלאנק!!!

האמת לא חשבתי שאלים נושמים :0 בעיקר לא פרמינט שהכי פחות חשוף להשפעות אנושיות

הם חמודים אבל זה גם עשה לי רצון להתייפח.

אני לא אעבור על כל החלק האחרון עכשיו, כי אם כן אז זה יהיה כולו שאעתיק לכאן והתגובה שלי לזה לא שווה כזה אורך נוסף של ציטוטים, אז רק אגיד את זה כאן: זה מושלם.
אני אוהב את התיאורים של ליני ולינט מותשים - אני תוהה למה, כי הם לא התווכחו אחד עם השני ואני בספק שהם ניקו את הרצפה ידנית. אני גם בספק שהרצח הזיז להם משהו נפשית. אז הם דיברו? בלי לריב? בפעם הראשונה מזה נצח? :0 תיידע אותי מה היה לך בראש
אני אוהב את התגובה של פרמינט - הוא ככ אמיתי לגבי זה. אגב, הייתי צריך לומר את זה קודם אבל שכחתי; הקטע שבו הוא מכסה את האוזניים של קאלוס? הכי חמוד בעולם.
וזהוו היה כיף!!! אגב התחלתי לעשות דירוג של הקטעים בעיני אז תזכיר לי לשלוח לך בסוף הנאנו
אתה מדהים תמשיך לכתוב 3>