אני חייב להגיד שהקטע של היום יצא קצת רע. לפחות לדעתי. סליחה אני מותש נפשית אני הולך לישון עכשיו.
שרלוט שרלוט חמודה אני אוהב את שרלוט. אתם יודעים שהיום קיבלתי את שרלוט במשחק? אני שמח. היא חמודה. יש לה פרצוף תמידי של 3:<
כדאי לקרוא את שאר הקטעים של השבוע לפני זה :0
תהנו!!!

---

שרלוט בכלל לא אהבה תה, ובכל זאת כאן היא הייתה - מול חנות התה, מתכננת לקנות תה.
לעזאל עם אמא שלה ונאביה שהיו עצלניות מדי לקנות תה לעצמן.
שרלוט רטנה לעצמה בשקט לפני שהיא פתחה את הדלת…
ואז קפאה במקומה.
היא זיהתה את הבחור שעמד ושילם בקופה - או ניסה לשלם, בכל אופן - למרות שמעולם לא פגשה אותו לפני.
עברו כבר שנתיים מאז שהשמועות על האל החדש התחילו. אל הכאוס, המקביל של אל האיזון, שלבש את הצורה של ילד שתמיד עמד על המשמר בחדר הכס של האל ליני ותקף אנשים שחרגו אפילו קצת מכללי הנימוס המקובלים (שרלוט אפילו שמעה בעבר שהוא רצח מישהו ותלה את הגופה בכניסה לארמון, אבל היא לא הייתה בטוחה אם היה מדובר באמת או בשמועה).
כמובן, מי שעמד מולה עכשיו לא היה נראה כמו ילד (אלים יכולים להתבגר בכלל? האם הם נולדו מבוגרים? שרלוט הצטמררה רק מהמחשבה הזאת. אם הייתה להם אמא, היא הייתה מרחמת עליה) אבל לא הייתה טעות בבגדי האלים שלבש או באוזני הזאב שהציצו משיערו.
אבל למה שאל הכאוס יבלה את זמנו בחנות תה?
שרלוט צפתה כשקאלוס ויתר לבסוף על הניסיון לשלם על התה ופנה אל הדלת. עיניו נפגשו בשלה, והוא התקדם לכיוונה עד שהוא נעצר כשני צעדים ממנה, והסתכל עליה בריכוז.
אוי אלים, הוא הסתכל עליה. זה אומר שהיא עניינה אותו? האם זה דבר טוב, כשאל מתעניין בך? או שמה זה דבר רע, כי עשית משהו מספיק רע בשביל שהם יתייחסו אלייך. אוי לא, היא לא הייתה טהורה יותר? או שאולי היא הייתה סופר דופר טהורה, וזאת הסיבה שהיא תפסה את עיניו של האל? אבל היה מדובר באל הכאוס, אין סיכוי שהוא רצה ממנה משהו טוב, נכון?
שרלוט הרגישה שהיא מתחילה להזיע מהלחץ, אז היא ניסתה להתמקד בדמות שלפניה בניסיון להרגע. זאת הייתה טעות, כי ברגע שהיא התמקדה מספיק היא הבינה שבכלל לא היו לו אוזני זאב - למרות שהיא באמת תהתה כמה זמן לוקח לו לעצב את השיער ככה. רגע, אבל אם האוזניים היו מזוייפות, האם הוא היה באמת אל? בפסלים של ליני ולינט היו מאפיינים של חיות - למרות שעכשיו כשהיא חשבה על כך, פרמינט היה נראה אנושי לגמרי, אז כנראה זה היה גם המקרה עם קאלוס. אבל אם זה נכון, למה הוא השקיע כל כך בליצור אוזני זאב מזוייפות?
המחשבות שלה נקטעו כשקאלוס הושיט אליה יד (הוא עומד להרוג אותה? להעניק לה פרס כלשהו? לא הגיע לה שום פרס. אבל באותה מידה, לא הייתה לו סיבה להרוג אותה.) ודחף אותה הצידה.
שרלוט מצמצה בבלבול כשהוא עקף אותה ויצא בלי להגיד מילה מהדלת שהייתה מאחוריה רק לפני כמה שניות.
אוי אלים, היא חסמה את הדלת לאל! (האם זה היה בכלל הגיוני להתפלל לאלים אחרי שהיא העליבה אל? ואם כן, לאיזה מהאלים היא הייתה צריכה להתפלל?) היא לא האמינה שהיא זכתה לפגוש אל, הזדמנות שלא הרבה אנשים קיבלו, והדבר היחיד שהיא עשתה היה לחסום לו את הדרך ולהזיע כאילו היא טבלה עכשיו בלבה.
אבל רגע אחד, זה היה נכון! לא הרבה אנשים זכו בהזדמנות לפגוש אל פנים אל פנים, והיא לא עמדה לבזבז אותה.
היא מיהרה לצאת מהחנות ורצה בשביל להשיג את קאלוס, שנראה עסוק במחשבות. ״שלום!״
היא דאגה לנופף עם החיוך הכי גדול שלה, עד שקאלוס נאלץ לבסוף להסתכל עליה. היא החליטה לא לבזבז עוד זמן נוסף. ״אכפת לך לענות על כמה שאלות?״ היא שאלה.
האל נראה מבולבל (אלים יכולים להיות מבולבלים? שרלוט תמיד יצאה מנקודת הנחה שהם יודעים הכל. למרות שאם הוא באמת יודע הכל, זה אומר שהוא ידע על התמוטטות העצבים שהייתה לה לפני רגע, וזה היה יכול להיות מאוד מביך.) אבל הנהן בהסכמה.
״נהדר! אוקיי, שאלה ראשונה: אתה וכל שאר האלים גרים ביחד בארמון, נכון?״ שרלוט ידעה שהתשובה היא כן, אבל החליטה שיהיה קל יותר להתחיל משאלה פשוטה.
״נכון,״ הסכים קאלוס. הקול שלו בכלל לא התאים לפרצוף, ציינה שרלוט לעצמה. הוא היה נשמע עדין מדי.
״ועם מי היית אומר שאתה מסתדר טוב יותר, עם האל ליני או עם האלה לינט?״ כמובן, בתור אל הכאוס, היא הניחה שהוא לא עומד להסתדר טוב עם האל פרמינט, האל של האיזון.
הפעם קאלוס היסס, לפני שהוא הניד בראשו. ״שניהם.״
הוא לא שיתף פעולה. שרלוט החליטה לשנות טקטיקה. ״מה אתם עושים בזמנכם הפנוי?״ אחרי שהיא שאלה את זה, היא התחילה לתהות אם לאלים בכלל היה זמן פנוי - הם לא אמורים, כאילו, לשלוט בכל העולם? - אבל כנראה שהיה להם, כי קאלוס ענה.
״ציד.״
״ציד?״ חזרה אחריו שרלוט בבלבול.
״ציד,״ הסכים האל. ״פרמינט גם אוהב לקרוא אגדות.״
אוקיי, זה היה… נורמלי לחלוטין. שרלוט ציפתה שהחיים של האלים יהיו יותר מרגשים. אולי כל השאלות האלו היו רעיון נוראי אחד גדול.
״בסדר, שאלה אחרונה.״ היא הכריזה. ״בשביל מה אתה צריך את התה?״
קאלוס נעצר באמצע ההליכה ונעץ בה מבט עקום, ושרלוט תהתה אם היא הגזימה עם השאלה האחרונה. אולי זה היה קשור לטקס מסוכן כלשהו שעומד להביא כאוס על כל הממלכה? זה היה נשמע הגיוני. שרלוט תמיד ידעה שתה הוא המקור לכל הצרות בעולם. היא לא תתפלא אם הוא היה אחד המרכיבים בכישוף אפל.
אבל התשובה שקיבלה מאל הכאוס הייתה נורמלית להפליא.
״אני אוהב תה.״
קאלוס המשיך בדרכו, והפעם שרלוט לא עקבה אחריו. זה היה קצת מאכזב, למען האמת, לגלות שהאלים התנהגו כמו כל בן אדם אחר כשהם לא ניסו להציג עצמם בפומבי. למעשה, קאלוס לא היה נשמע כמו אל בכלל.
שרלוט בלעה את האכזבה והחליטה לחזור הביתה, מבלי לבקר שוב בחנות התה.
אחרי הכל, אם אל הכאוס חושב שזה טעים, כנראה שזה אומר שתה באמת היה המקור לכל הצרות בעולם.