כשכתבתי את זה, זה היה הדבר הכי נוראי בעולם.
כשקראתי את זה שוב, הבנתי שזה לא כזה גרוע. אבל הסוף עדיין נוראי.
חוץ מזה לא היה לי קורא בטא הפעם אופסי :0
בכל מקרה יאי זמן לסכם את השבוע של קאלוס חמוד שלנו!!!
כדאי לקרוא את הקטעים הקודמים :0
תהנו!!!

---

עברו שנתיים וחצי מאז שקאלוס הגיע לארמון, וליני סוף סוף החליט לעשות מסיבה.
והחלק הכי גרוע: זאת הייתה מסיבה לכבוד יום ההולדת החמישה עשר של קאלוס.
כמובן, המחווה הייתה נחמדה, אבל זה גם אמר שקאלוס לא היה יכול להתחמק ולהתחבא בארמון ביחד עם פרמינט.
ליני הזמין הרבה אנשים. יותר מדי, אפילו. למרות שעכשיו כשקאלוס חשב על זה, הוא בטח לא הזמין אף אחד בצורה אישית. הרי האל לא הכיר אף אדם חוץ ממנו, מה שאומר שכל מי שהסתובב עכשיו בחדר הכס היו אנשים זרים.
בנוסף, הוא הכין עשרות עוגות מכל הסוגים - ליני ממש נכנס לקטע של אפייה אחרי שקאלוס הגיע - וקאלוס לא היה בטוח אם הוא היה מודע לעובדה שאוכל יכול להתקלקל. וכמובן, קאלוס עומד להיות זה שיצטרך לסיים את כל העוגות בסוף.
והחלק הכי גרוע: ליני נתן לו חליפה בשביל שילבש במקום הז׳קט והמכנסיים הנוחים שלינט תפרה לו, בזמן שליני עצמו אפילו לא טרח ללבוש חולצה או להוריד את הפפיון המגוחך שתמיד היה קשור על צווארו (לקאלוס לא היה לב לספר לו שזה גורם לו להראות כמו חתלתול מחמד יותר מאשר אל מאיים).
בהחלט, המסיבה הזאת הייתה סיוט. אבל קאלוס עדיין שמח על המחווה. חוץ מזה, היה נראה שליני נהנה.
קאלוס עמד בפינה של החדר, ממש ליד הדלתות שהובילו פנימה אל הארמון, וניסה להיטמא בקהל. זה לא עבד. אנשים כל הזמן פנו אליו בשביל לברך אותו או לשאול שאלות, וקאלוס ניסה להנהן בנימוס לכל אחד ואחת מהם. הראש שלו כבר התחיל לפעום בכאב כשדמות מוכרת נעמדה לצידו.
״רוצה להיכנס פנימה?״
זאת הייתה לינט. כמו ליני, גם היא לא החליפה מהבגדים שהיא לבשה לרוב, אבל לפחות הבגדים שלה לא היו מגוחכים לחלוטין - שמלה שחורה וקצרה, מגפיים גבוהים וסיכות בצורת חתול שקישטו את שיערה הארוך.
היא באמת הייתה יפה.
קאלוס היסס לרגע לפני שענה. זאת הייתה לינט, אחרי הכל. ליני לא יכעס עליו אם הוא יעזוב איתה, נכון? למרות שזה כנראה יהיה מתכון לעוד ויכוח אין סופי בין התאומים.
אבל הוא גם ממש רצה לברוח מכל האנשים האלו כבר, אפילו אם רק לזמן קצר.
קאלוס הנהן בהסכמה, ולינט הובילה אותו פנימה דרך הדלת ואל המטבח. קאלוס תהה למה היה להם מטבח בכלל. היה לו קשה להאמין שהם היו צריכים להכין אוכל לפני שהוא הגיע.
״פרמינט אמר לי שאתה אוהב תה,״ ציינה לינט, ואפילו לא חיכתה לתשובה לפני שהתחילה להרתיח מים על האש.
״את יודעת להכין תה?״ שאל קאלוס. הוא לא בדיוק סמך על אף אחד מהאלים שיכין בשבילו את התה, אבל הוא החליט לא לעצור בעדה.
״התאמנתי על זה קצת.״ היא ענתה, מה שגרם לתחושה חמימה בחזה של קאלוס. זה אומר שהיא חשבה עליו, שהיא ציפתה להכין לו את התה הזה.
קאלוס חיכה בסבלנות עד שהתה היה מוכן ולינט מילאה ספל בשבילו. הוא היה נראה בסדר ממבט ראשון - הצבע לא היה מוזר, לפחות, וזה אומר הרבה יחסית לדברים שליני היה מכין. קאלוס הכין את עצמו לגרוע מכל לפני שהוא הרים את הספל ושתה את השלוק הראשון.
״נו?״ לינט הסתכלה עליו בציפייה. ״איך זה?״
היא נראתה מלאת תקווה. היא נראתה חמודה ככה, חשב לעצמו קאלוס.
״זה די מגעיל.״ הוא הודה והניח את הספל חזרה על השולחן.
״באמת?״ לינט נראתה מאוכזבת. ״סליחה.״
קאלוס הנהן והרים את הספל בשביל לקחת עוד שלוק, אבל לינט חטפה לו את התה מהיד. ״ליני צדק.״ היא אמרה. ״אתה באמת אסון.״
״רוצה שאני אכין לך תה?״ הציע קאלוס.
לינט חשבה על ההצעה לרגע. ״בסדר.״ היא הסכימה לבסוף.
קאלוס היה מודע עד כאב לעיניים של לינט שעקבו אחריו בשעה שקם להכין לשניהם ספל תה. הוא ידע שהיא לא עומדת לשפוט אותו. זה לא היה כמוהה. אבל מסיבה מוזרה כלשהי, המחשבה על כך שהיא צופה בו ככה הביכה אותו. לעזאזל, מה הבעיה שלו פתאום?
הוא חזר לשולחן והניח מול לינט את ספל התה שלה. הוא התיישב בעצמו וצפה בה בזמן שהיא בחנה בקפידה את המשקה שמולה. קאלוס רכן קדימה בציפייה כשהיא הרימה את הספל, רחרחה במהירות את התה ואז שתתה כמעט את כל המשקה הרותח בלגימה אחת.
אלים היו דבר מוזר בהחלט.
אוזני החתול הלבנות של לינט הזדקפו בהפתעה. היא הניחה את הספל הכמעט ריק על השולחן והחזירה מבט לקאלוס. ״תה זה מדהים.״
״באמת?״ הוא לא באמת ציפה שהיא תאהב את זה. הוא למד שלאלים יש חוש טעם משונה אחרי שהוא תפס את ליני שותה כבר כמה וכמה סוגים שונים של רעלים כאילו היה מדובר בכוס של יין משובח. למרות שאולי זה היה רק ליני שהיה מוזר.
לינט הנהנה במהירות. ״תלמד אותי להכין אחר כך?״
היא נראתה נלהבת. לא רק נלהבת, גם… מתרשמת. קאלוס הרגיש איך הפנים שלו מתחילות להאדים. ״בטח.״
לינט הסתכלה עליו בדאגה. ״אתה חולה? אולי שמתי משהו לא טוב בתה? אתה נהיה אדום.״
מדהים איך אפילו אחרי שנתיים וחצי בחברת ילד אנושי, שלושת האלים האלו עדיין היו חסרי אונים בכל מה שקשור לבני אדם.
״אני בסדר.״ הוא ענה במהירות. ״כדאי שנחזור לפני שליני ישים לב שנעלמנו.״
לינט הנהנה. ״כן. אם הוא יגלה, הוא בטח יאשים אותי שגנבתי אותך מהמסיבה או איזה משהו שטותי כזה.״
קאלוס החליט שלא לציין שגם היא הרבה פעמים צעקה על ליני בגלל סיבות שטותיות.
השניים הלכו חזרה אל חדר הכס. לינט נעצרה מול הדלת הדלתות, אבל במקום לפתוח אותן היא פנתה להביט בקאלוס.
״יום הולדת שמח, קאלוס.״ היא אמרה. ״ותודה על התה.״