אופס הסוף יצא טיפה צולע.
היי תראו נאביה המלכה הצטרפה לחבורה!!! החבורה שלנו סוף סוף מושלמת D:
תהנו ><

---

פעם נוספת, פרמינט מיהר במורד מדרגות הארמון עם כאב ראש פועם. כמובן, הריבים של ליני ולינט כבר מזמן חזרו להיות דבר שבשגרה, אבל הם אף פעם לא רבו בחדר הכס. פרמינט תהה מה קרה הפעם.
הדבר הראשון שפרמינט עשה כשהוא נכנס לחדר הכס היה לחפש בעיניו את קאלוס, שעמד כעת במקום הקבוע שלו וצפה בליני ולינט שהתווכחו. הוא היה נראה בסדר, הבחין פרמינט בהקלה.
היו שם גם שתי מבקרות. הן נראו כמו אחיות. שתיהן בהו בתאומים במבוכה קלה.
״פרמינט!״ קרא ליני בשמחה כשהוא שם לב שפרמינט נכנס לחדר. ״לינט פשוט צצה משום מקום והתחילה להתערב בעניינים שלי!״
״אני התערבתי בעניינים שלך?״ שאלה לינט בזלזול. ״אתה זה שמתערב בעניינים שלי!״
וכמובן, עכשיו הם התחילו להתווכח מי היה זה שהתערב בעניינים של מי. פרמינט נאנח ושפשף את מצחו בזמן שהלך לעמוד לצד קאלוס. בני אדם גדלים מהר, ציין לעצמו פרמינט בחלחלה. עברו רק חמש שנים מאז שהילד הקטן הזה הגיע לארמון, והוא כבר היה גבוה מפרמינט בראש (עובדה שפרמינט לא אהב במיוחד, כי הוא שוב פעם היה הכי נמוך בארמון). חבל שהעולם לא היה יכול להיות יותר כמו סיפור אגדה, חשב לעצמו פרמינט, שכולם בסוף יחיו באושר ועושר לנצח נצחים. אבל כמובן, בטח לא יעבור הרבה זמן לפני שגם קאלוס ימות, והם שוב פעם ישארו לבד.
נראה שקאלוס שם לב שפרמינט נהיה עצוב, כי הוא טפח לו על הראש. פרמינט ראה שהאחות הצעירה נעצה בהם מבט.
ליני ולינט כנראה שכחו שהוא נמצא שם, כי עברו כבר חמש דקות והם עדיין לא הסבירו לו מה קרה. גם קאלוס לא טרח להסביר את הסיטואציה. הוא היה נראה מהופנט מהוויכוח השטותי, כמו שהוא תמיד היה.
בסוף זאת הייתה אחת המבקרות שדיברה.
״אתם לא מסתדרים טוב במיוחד, נכון?״
ליני ולינט פנו להביט באחות הגדולה. כנראה שהם היו המומים שמישהו בכלל אמר להם משהו כזה, כי השתררה שתיקה לפני ששניהם התפרצו עליה ביחד, ״אנחנו מסתדרים מצויין!״ ואז חזרו להתווכח על שטויות.
פרמינט שמע את קאלוס פולט נחרת צחוק לצידו.
הנערה נרתעה לאחור מהתגובה, אבל לא נראה שהיא ויתרה. במקום זה, עיניה הכחולות ננעצו הפעם בפרמינט, במבט כל כך נוקב שזה גרם לו קצת לפחד. ״אתה לא אמור לשלוט עליהם או משהו?״
פרמינט ניסה לגמגם תשובה. הוא אף פעם לא היה טוב בהתמודדות עם בני אדם.
נראה שקאלוס שם לב למצוקה שלו, כי הוא נעמד מולו בגוננות והסתכל על המבקרת באיום. פרמינט ניחש שהוא היה צריך הרבה שליטה עצמית בשביל לא ללכת ולסטור לה.
״נאביה,״ לחשה האחות הצעירה בלחץ, ״אולי כדאי שתפסיקי לדבר?״
״לא, שרלוט.״ האחות הגדולה - נאביה - השתיקה את אחותה הצעירה. ״אני חשבתי שבאנו הנה לפגוש אלים, אבל במקום זה הגענו אל הופעה של ליצני קרקס.״
אפילו ליני ולינט הפסיקו להתווכח למשמע הנחישות בקולה.
״תסלח לי אם אני טועה, אדוני האל,״ התואר היה תואר של כבוד, אבל מהפה של נאביה הוא היה נשמע יותר כמו קללה, ״אבל בפעם האחרונה שבדקתי אתה היית זה שהציע את עזרתו לכל אזרחי הממלכה. אחותי ואני בסך הכל באנו בשביל לבקש שתעזור להורים שלנו, אבל במקום להתייחס לבקשה שלנו התחלת לריב עם אחותך. באמת ציפיתי שיהיה לשניכם יותר כבוד עצמי מזה.״
״מה אמרת?״ שאלה לינט באזהרה. ליני נראה המום מדי בשביל להגיב.
״אמרתי שלהורים שלנו אין את כל הזמן שבעולם כמוכם, אז יהיה נחמד מצידכם קודם להתייחס לבקשה שלנו לפני שתתחילו לריב. אם אתם לא עומדים לעזור לנו, אנחנו נלך ולא נטריד אתכם יותר.״
ליני ולינט פנו שניהם להביט בפרמינט כדי לבדוק מה התשובה שלו. פרמינט הנהן בחוסר אונים. הם לא באמת ציפו שהוא יסרב לעזור להן כשהן נמצאות באותו החדר, נכון? במיוחד לא אחרי המונולוג הזה.
לינט הזעיפה את פניה במורת רוח, אבל ליני פנה חזרה אל האחיות. ״אנחנו נעזור לכן.״
נאביה הרכינה את ראשה בתודה, ושרלוט מיהרה לעקוב אחריה. לא היה נראה שהאחות הצעירה עיכלה בכלל את מה שקרה עכשיו. ״תודה לך, אדוני האל,״ אמנם התואר לא היה נשמע מזלזל כמו קודם, אבל פרמינט עדיין הצליח לשמוע את העקיצה הנחבאת. ״הגיע הזמן שנלך, שרלוט. אני חושבת שהפרענו להם יותר מדי.״
בלי לחכות לתשובה היא פנתה אל הדלת. שרלוט חייכה אל האלים בהתנצלות לפני שמיהרה לעקוב אחרי אחותה.
לינט חיכתה עד שהדלת תסגר מאחוריהן לפני שסוף סוף דיברה. ״איזו חצופה.״ היא סיננה בכעס. פרמינט היה חייב להסכים. הוא לא ציפה שבני אדם באמת יתנו לעצמם לדבר ככה אל שלושה אלים.
אבל ליני לא ענה. למעשה, לא היה נראה שהוא מקשיב בכלל. הוא עדיין הסתכל על הדלת, כאילו האחיות עדיין היו שם.
פרמינט זיהה את המבט הזה. זה היה אותו מבט שקאלוס היה נועץ בלינט כשהוא חשב שהיא לא שמה לב. פרמינט כמעט קילל בו במקום כשהבין מה זה אומר.
סיפורי אהבה במציאות אף פעם לא היו יפים כמו באגדות.