שוב פעם אין בטא!!! אני צריך לכתוב מוקדם יותר בשביל שאפסיק כבר לפספס את נעמה באמת.
שרלוט מקסימה אני מאוד אוהב אותה :0
אני לא מאמין עכשיו בדקתי והקטע הוא פריקינג 998 מילים מ ה. חוץ מזה וואו אני ציפיתי שככל שאני אתקדם בנאנו ככה אני אכתוב פחות לא יותר.
אממ איו לי הרבה מה להגיד.
תהנו!!!

---

נשמעה דפיקה בדלת, אבל הפעם שרלוט לא הלכה לפתוח. היא ידעה כבר מי עומד בצד השני.
המכתב מהארמון הגיע אליהם אתמול בערב. האל ליני למד את הלקח שלו מהפעם הקודמת שהוא בא לבקר, והכריז במכתב שהוא יגיע למחרת כדי לפגוש את נאביה. אבל למזלה הרע של אחותה, אבא שלהן קרא את המכתב ראשון, ולנאביה הייתה שיחה ארוכה מאוד עם ההורים שלהן על אל החיים.
נאביה הייתה במצב רוח רע מאז, ובכנות, שרלוט יכלה להבין אותה. היה קשה לרצות את אמא ואבא. בטח היה מבאס לדעת שהם נותנים לה תשומת לב רק בגלל הבחור שמחזר אחריה. למרות שזה באמת היה מאורע יוצא דופן, שרלוט הייתה חייבת להודות בינה לבין עצמה. היא ניסתה לחקור על כך מאז הביקור האחרון של האל, ולא היה נראה שהיה שום תיעוד היסטורי שהאל ליני - או כל אל אחר, לצורך העניין - אי פעם הביע עניין בבת אדם. וכמובן, נאביה הייתה בחירה מצויינת בתור אהבה ראשונה. היא הייתה יפה, חכמה, מצחיקה, ואף פעם לא פחדה להגיד את מה שהיא חושבת. החזה של שרלוט התמלא בגאווה רק מהידיעה על כך שהיא זכתה להיות אחותה.
היא לא הייתה בטוחה אם נאביה יכלה להגיד את אותו הדבר עליה.
ואם כבר מדברים על נאביה, שרלוט יכלה לשמוע אותה עכשיו בדרכה אל הדלת. האחות הצעירה למדה את הלקח שלה מהפעם הקודמת והחליטה לא לארוב שוב במסדרון, אבל כמובן שהיא לא יכלה לוותר על סיפור עסיסי. במקום זה היא ישבה בסלון, איפה שהיא יכלה לשמוע בבירור את צעדיה הכועסים של נאביה ואת הדלת שנפתחה בחריקה זועמת.
שרלוט התחילה לרחם על האל ליני שהיה צריך לפגוש את אחותה כשהיא ככה.
״נאביה!״ נשמע קולו העליז של האל. ״קיבלת את המכתב שלי?״
הוא היה נשמע כל כך מאושר לראות אותה, לא היה שום ספק שהוא באמת היה מאוהב בה עד מעל הראש. זאת, כמובן, אם יוצאים מנקודת הנחה שאלים מתאהבים כמו בני אדם. אולי הם מרגישים ומראים אהבה בדרכים שונות. זה היה יכול להיות נושא מחקר מעניין, החליטה שרלוט, אבל אולי היה עדיף שהיא תבין קודם איך בני אדם הרגישו אהבה רומנטית.
״כן,״ נשמעה התשובה של נאביה. שרלוט לא הצליחה להחליט אם היא נשמעת יותר עצבנית או יותר עייפה. ״אבל אני לא חושבת-״
״רגע,״ האל ליני קטע אותה במהירות. ״תראי מה הכנתי לך.״
הוא היה נשמע כל כך מרוצה מעצמו, ששרלוט הצטערה שהיא לא נמצאת בטווח ראייה. במקום זה היא ניסתה לדמיין את המתנה שהכין. אולי הוא הכין לה תכשיט בעבודת יד? או שאולי הוא כתב לה שיר אהבה? או אולי הוא ניסה לצייר דיוקן של נאביה? אבל כל המתנות האלו היו רגילות מדי, החליטה שרלוט. בתור אל, הוא לא היה אמור להיות מסוגל לדברים מדהימים יותר? למרות שהמתנה הראשונה שהוא נתן לנאביה באמת הייתה זר קוצני של ורדים…
״שוקולד,״ ציינה נאביה בהפתעה. אז זאת באמת הייתה מתנה פשוטה אחרי הכל. ״אני מצטערת, אבל אני לא אוכלת מוצרי חלב.״
״באמת?״ נשמעה תשובתו המאוכזבת של האל ליני. ״את גרועה יותר מקאלוס.״
שרלוט הזדקפה במקומה למשמע החדשות. אלים יכלו לאכול?! ואל הכאוס היה צמחוני?! למרות שהיא באמת תפסה אותו פעם אחת בחנות תה…
״זאת אמורה להיות מחמאה?״ שאלה נאביה בעוקצנות, אך כנראה שהיא התחרטה על כך מייד כי היא מיהרה להמשיך לדבר לפני שהאל יוכל לענות. ״תקשיב, אני חושבת שלא הייתי ברורה מספיק בפעם הקודמת, אז אני פשוט אגיד את זה ישירות. אני לא רוצה שתחזור לכאן יותר.״
כן, נאביה באמת לא פחדה להגיד את מה שהיא חושבת. שרלוט הייתה בטוחה שאם היא הייתה זאת שעומדת שם במקומה, לא היה לה את האומץ לגרש מהבית שלה את אל החיים, לא חשוב כמה לא מרוצה היא הייתה מנוכחותו.
״אבל את אמרת שאני יכול לבוא אם אני אודיע לפני.״ הוא היה נשמע כמו ילד קטן ופגוע. שרלוט באמת הרגישה רע עליו.
״אני לא התכוונתי לזה ברצינות. אני-״ נאביה נאנחה. ״תראה, אני אקח את השוקולדים, אבל בבקשה אל תבוא לכאן יותר.״
לא נשמעה תשובה מצידו של האל ליני. הדבר הבאה ששרלוט שמעה הייתה את נאביה סוגרת את הדלת וצועדת לכיוונה של שרלוט. כשהיא הופיעה בסלון היא כבר לא נראתה כועסת כמו קודם. היא נראתה… עצובה.
נאביה הושיטה לאחותה הקטנה את הקופסה של השוקולדים. ״מה אמרתי לך על לצוטט לשיחות שלי?״
״נו באמת, את יודעת שאני לא יכולה לוותר על סיפור טוב.״ שרלוט לקחה את הקופסה והציצה בפנים. השוקולדים לא היו בצורת לב כמו שהיא דמיינה. למעשה, לא הייתה להם צורה בכלל. כל אחד מהם היה גוש לא אחיד וחסר צורה, ושרלוט תהתה אם האל באמת הכין אותם בעבודת יד.
נאביה התיישבה לצד שרלוט ברטינה. ״אוף.״
״מה קרה?״ שאלה האחות הקטנה. ״זה בגלל ליני? אל תדאגי, הבהרת את עצמך נהדר. הוא לא יציק לך יותר.״
״אני יודעת, אבל…״ נאביה נאנחה. ״אני לא יודעת. אני מרגישה רע. היית צריכה לראות את המבט שלו כשאמרתי לו ללכת.״
שרלוט הושיטה יד וליטפה את השיער הבלונדיני של אחותה בניחום. כמובן, הסיבה העיקרית שהיא עשתה את זה הייתה בגלל שהשיער של נאביה היה נעים בטירוף, אבל כנראה שנאביה הבינה את המטרה האמיתית כי היא דחפה את היד של שרלוט הצידה. ״אל תדאגי,״ האחות הצעירה ניסתה לעודד אותה במקום, ״את תשכחי ממנו מהר מספיק.״
לא היה נראה שזה מעודד את נאביה. ״אני באמת לא חשבתי שהוא רציני לגבי זה.״ היא אמרה במקום לענות לשרלוט. ״חשבתי שזה היה רק משחק בשבילו, אבל אני חושבת שבאמת שברתי לו את הלב.״
״נאביה שלנו. רק בת שמונה עשרה וכבר שוברת לבבות.״
נאביה צחקה ודחפה את אחותה הצידה. ״סתמי.״
שרלוט גיחכה לרגע לפני שהרצינה. ״את נשמעת מתחרטת.״ היא ציינה. ״אל תגידי לי שאת מתחילה להתעניין בו גם.״
״זה לא משנה בכל מקרה,״ החליטה נאביה. ״זה בדיוק מה שאמא ואבא רוצים שיקרה. אין סיכוי.״
״נו באמת, זה לא קשור לאמא ואבא. אם את רוצה לעשות משהו פשוט תעשי אותו. אלו החיים שלך.״
שרלוט התכוונה לעזור, אבל נראה שהיא אמרה משהו לא נכון, כי נאביה הזעיפה את מבטה לפני שקמה ועזבה את החדר מבלי להגיד עוד מילה. שרלוט נאנחה. היא באמת לא הייתה מסוגלת להבין את אחותה.
היא נשענה לאחור על הספה ובחנה פעם נוספת את קופסת השוקולדים לפני שבחרה אחד באקראי והחליטה לנסות לטעום. היא התחרטה על כך כמעט מיד.
יותר. מדי. קקאו.