הקטע הזה גרוע. לא באמת אכפת לי. זה אמור להיות קטע פאנסרביס לעצמי שכתבתי לכבוד היומולדת שלי ושל קאלוס. למעשה אני אפילו לא רוצה על זה ת"בים, אבל אם אתם רוצים בכל זאת להעיר על משהו אתם מוזמנים כי, טוב, זה לא באמת פייר להגיד לכם לא לעשות את זה כשאני זה שפרסם את זה בפומבי.
בכל מקרה כן זה קטע מוזר. ואני גם עייף מכדי לערוך אז אני מפרסם כאן טיוטה ראשונה שאני כנראה לא אגע בה יותר לעולם.
תהנו!!!

---

עברו שש שנים מאז המסיבה הקודמת, וליני סוף סוף החליט לארח עוד אחת. ופעם נוספת, זאת הייתה מסיבת יום ההולדת העשרים ואחת של קאלוס.
הוא העריך את העובדה שהאלים עקבו אחרי הגיל שלו. הוא כבר מזמן הפסיק.
המסיבה שוב פעם התקיימה בחדר הכס, אבל הפעם, לפחות, ליני לא הזמין אנשים זרים למסיבה. למעשה, הוא הזמין רק את נאביה ושרלוט. הוא גם לא הגזים יותר מדי עם העוגות, והכין רק עוגה טבעונית אחת.
והפעם גם קאלוס נהנה מהמסיבה.
הוא עמד לצד פרמינט שבחן את הכיבוד שליני הכין בקפידה, למרות שהיה ברור שהוא לא עומד לאכול שום דבר בסוף, בדיוק כמו תמיד. גם שרלוט הייתה שם, וניסתה למשוך את תשומת הלב של פרמינט בעזרת שיחות על הכל ועל כלום. שרלוט דיברה הרבה. קאלוס עדיין זכר את הפעם הראשונה שפגש אותה - פגישה מקרית בחנות תה לפני כל כך הרבה שנים. היא עדיין נשארה עקשנית כמו אז.
מה שהיה דבר רע, כי היא הייתה נחושה לגנוב את פרמינט מקאלוס. קאלוס לא היה יכול שלא להרגיש קנאה בכל פעם שראה אותם מדברים לבד.
קאלוס הפנה את מבטו על המרכז של החדר, שם ליני ונאביה רקדו וצחקו. כשקאלוס הסתכל עליהם, תחושה לא נוחה התחילה להתגנב בחזהו. זה איך שזוגות מאוהבים אמורים להתנהג? קאלוס לא היה יכול אפילו לדמיין את עצמו רוקד ככה עם לינט. האם זה אומר שהוא לא באמת אהב אותה? חוץ מזה, נאביה תמיד ישבה לצידו של ליני, לא חשוב מה היה האירוע. האם העובדה שקאלוס העדיף לשבת ליד פרמינט הפכה אותו לחבר גרוע?
הוא רטן ושפשף את מצחו. כל הרעיון של זוגיות עשה לו כאב ראש. הוא שאל את עצמו אם זה היה רעיון טוב בכלל להתחיל לצאת עם לינט. הוא לא רצה שהקשר בניהם ישתנה. הוא אהב אותו בדיוק כמו קודם - עם השיחות על תה, ומסעות הצייד שתמיד בסוף הפכו לטיול סתמי ביער, או אפילו סתם לשבת לידה ולא לעשות כלום. אבל האם זה באמת הייתה התנהגות של זוג מאוהב?
אולי הוא פשוט חשב על זה יותר מדי. אם הייתה בעיה, לינט הייתה אומרת לו, נכון?
״קאלוס?״
קאלוס קפץ למשמע הקול של לינט. היא החזיקה בידיה שני ספלים מלאים בתה, והסתכלה עליו בסקרנות. ״על מה אתה חושב?״ היא שאלה.
״אה, כלום.״ הוא גמגם בתשובה. ״סתם, הסתכלתי על ליני ונאביה.״ הוא ידע שאלים לא יכולים לקרוא מחשבות, אבל בכל זאת הייתה לו הרגשה שלינט יודעת בדיוק על מה הוא חשב עכשיו.
לינט פנתה להביט בשניים שעדיין הסתחררו על רצפת השיש, מועדים וצוחקים כמו שיכורים, ועיקמה את אפה. ״מגעילים, אתה לא חושב?״ היא שאלה, והושיטה ספל תה אחד לקאלוס.
קאלוס לקח את התה מבלי לענות. הוא לא חשב שהם היו מגעילים. למעשה, הוא חשב שהם נראו די חמודים ככה. אבל ההערה של לינט כן הרגיעה אותו. אולי הוא לא היה כזה חבר נורא אחרי הכל.
״מה דעתך?״ שאלה לינט.
קאלוס מצמץ בהפתעה. ״דעתי על מה?״
״על התה.״ היא ענתה בגיחוך. ״אתה מעופף היום.״
״זה טעים,״ ענה קאלוס קאלוס במהירות, לפני שהוסיף בחיוך נבוך, ״סליחה, אני חושב על דברים.״
״שמתי לב.״ לינט שתקה לרגע. ״אתה לא צריך לדאוג היום. זה יום ההולדת שלך, אתה צריך להנות מזה.״
כמובן שהיא אומרת את זה, אבל האם יום הולדת באמת היה משהו ששווה לחגוג? קאלוס אף פעם לא חגג ימי הולדת לפני שהגיע לארמון. למעשה, כל הרעיון תמיד היה נשמע לו מוזר. למה לחגוג את העובדה שאתה שנה אחת קרוב יותר למוות? כמובן, הוא לא שיתף את ליני במחשבות שלו, ונתן לו לארגן חגיגות יום הולדת לכבודו. היה נראה שהוא נהנה מזה. חוץ מזה, קאלוס לא חשב שהאלים הבינו בכלל את המוות, או שזה עניין אותם בכלל. כמובן, לינט היא האלה של המוות, אבל אף אחד מהשלושה מעולם לא נקשר לאף יצור חי לפני קאלוס. האם הם באמת יכלו להתמודד עם זה כשהוא ימות בסוף?
״אתה נראה ממש מוטרד,״ ציינה לינט. ״הם מפריעים לך? שאגיד להם להפסיק?״
״מה?״ לקח לקאלוס רגע להבין שהיא מדברת על ליני ונאביה. ״לא, לא, זה לא בגללם. אני פשוט…״ הוא היסס לרגע. ״איך יודעים כשמאוהבים?״
לינט הסתכלה עליו בהפתעה, ואז רטנה. ״אז זה כן בגללם.״ היא מלמלה בשקט, ואז נאנחה. ״להגיד את האמת, אני לא יודעת. זאת כנראה שאלה שעדיף שתשאל את ליני. אבל לדעתי זה לא באמת משנה. אם אתה מרגיש משהו כלפי מישהו ומחליט לקרוא לזה אהבה רומנטית, אז זאת אהבה רומנטית.״
קאלוס לא תכנן להגיד את זה בקול, אבל זה היה בין הדברים היותר מטומטמים שקאלוס שמע. אבל לינט תמיד הייתה חסרת הגיון. במקום זה הוא אמר, ״אני לא רוצה שהקשר שלנו ישתנה עכשיו.״
לינט נחרה בבוז. ״ושנהפוך להיות כמו שני המשעממים האלו? ברור שלא.״
קאלוס גיחך ושתה מהתה שלו. הוא שמח שגם לינט הסכימה איתו. אולי באמת לא הייתה רק תשובה אחת באהבה.
״תגידי,״ הוא אמר לבסוף, ״מתי יום ההולדת שלך?״
״אה, אני מפחדת שאם אנסה להסביר לך על זה המוח שלך עוד עלול להתפוצץ.״
זה סקרן את קאלוס. יכול להיות שלא הייתה לה יום הולדת? ״אז מתי היית רוצה לחגוג את היום הולדת שלך?״
לינט אפילו לא חשבה על זה לפני שהיא ענתה.
״עם ליני.״

•••

בסוף הם החליטו להכריז על סיום המסיבה לאחר ששרלוט נרדמה על המעיל הפרוותי על פרמינט (גנבת).
״זאת הייתה מסיבה נהדרת,״ סיכמה נאביה אחרי שהם החזירו הכל למקום. היא פנתה אל ליני. ״ומה אתה מתכנן למסיבה שלי מחר?״
ליני כמעט הפיל את הכוס שהחזיק. ״אוי, לעזאזל.״