היה איש, שלא היה זקן ולא היה צעיר
שלא הייתה לו עבודה, ולא הייתה לו אישה, ובטח לא משפחה
הוא גר על ספסל עץ ישן צבוע בירוק כהה ברחוב שקט
לא צדדי מדי, לא במרכז העיר
הוא אכל מה שהוא הצליח להשיג, ומה שאנשים השאירו על השולחנות בבתי הקפה שסבבו אותו
(אנשים נוטים להשאיר אוכל כאילו הם לא שילמו עליו בכלל, כאילו הם לא יהיו רעבים יותר בחיים, איזה מוזר)
וכשהיה לו קר מדי?
הוא תפס פינה חמה קצת יותר
עברו כמה חודשים והעירייה החליטה לשפץ את הרחוב הצדדי שבו הוא גר (שוב, על ספסל מעץ שצבוע בצבע ירוק כהה, שכבר התקלף קצת)
וצבעה את כל הספסלים ברחוב בצבעים חדשים ומלאי חיים
הוא לא הסכים שיצבעו את שלו
''זה הצבע של הספסל שלי,'' הוא אמר ''אין לי כלום בחיים, רק הספסל הזה והצבע הירוק הכהה שלו נשארו לי''
הם לא התווכחו והשאירו את הספסל הזה ירוק, והאיש נשאר לישון עליו
וכשהיה לו חם מדי?
הוא תפס פינה מוצלת קצת יותר
אבל יום אחד הגיעה מישהי
וישבה על הספסל לידו
היא ישבה ושתקה ולא שאלה למה הספסל הזה בצבע ירוק מתקלף וכל השאר צבעוניים ומלאי חיים
כי היא לא חיפשה צבע או דוגמאות או משהו חדש ומרענן בשכונה
היא חיפשה ספסל
ואחרי כמה דקות של שתיקה
היא התחילה לדבר איתו, בשקט, בסבלנות, עם עיניים מוארות ירוקות, בערך כמו הצבע של הספסל, רק קצת יותר בהירות
ויום אחד
לאיש כבר היה בית ואישה וילדים
הוא לא היה צריך את הספסל
אבל בגשם הראשון בבית החדש שלו הוא יצא החוצה להיזכר
איך זה לגור במקום שבו בקור מחפשים פינה חמה יותר, ובחום פינה מוצלת, ומקום שבו אפשר למצוא מישהי ששותקת ואז אומרת בדיוק את מה שצריך להגיד כדי לגרום למישהו להבין ששווה לנסות קצת אחרת
הוא הלך ברחוב השקט
(לא צדדי מדי, לא במרכז העיר)
וראה את הספסל שלו
טיפות הגשם נחתו עליו בעדינות
והצבע שהיה יבש וחסר חיים ועצוב
נהיה טרי וצבעוני ונראה כמעט חדש-
אבל זה היה אותו הספסל הירוק שלו

דייי את תגרמי לי לבכות בסוף
זה מעולה זה מציג מסר כל-כך טוב ואני באמת ממש אוהב את מה שזה אומר
והסוגריים זה דרך מעולה לדעתי לכתוב דברים אני אוהב כשכותבים ככה
בקיצור זה ממש מקסים אני ממש אוהב את הקטעים שלך 3>

אמאל'ה אני עוד שניה בוכהההה
את כותבת ממש טוב
מרגש
אל תגרמי לי לבכותתת

זה סיפור כל כך יפה והמסר שלו כל כך מדהים. נכנסה לי אקונומיקה לעין בניקיונות! אני לא בוכה!
אוווו