היא הייתה נערה יפת תואר ובעלת אופי מלכותי, אך תמיד נשארה לבד.
היא הייתה נבונה, בעלת חוש הומור ומוכשרת, אך בכל זאת אף אחד לא רצה לשהות בחברתה.
שמה היה ברברה, ברברה הוקינס, אותה אחת שלא הייתה הפסקה שלא נשארה בודדה.
ביום הראשון שלאחר חופשת חג המולד, היא חזרה לבית הספר, ובליבה חששות רבים אך גם תקוות חדשות.
כשהניחה את תיקה על גב הכיסא והתיישבה, ניגשה אליה נערה אחרת, שלא הכירה.
הנערה אמרה שקוראים לה יסמין, ושהיא תשמח להכיר את ברברה. ברברה הסכימה ומאז הן נהיו חברות.
עבר יום, שבוע, חודש, והן היו ונשארו צמד בלתי נפרד, הידועות ביותר בשכבה כולה.
חלפה לה שנה שלמה, ושתיהן כבר היו בוגרות יותר, יפות יותר ונבונות יותר, אך גם היצר הרע החל להשתלט.
ברברה התיישבה בשולחן הקדמי, במקומה הקבוע שליד יסמין, אך למרבה הפתעתה היא לא ישבה שם.
ברברה סרקה בעיניה את הכיתה והבחינה ביסמין, חברתה, יושבת ליד נער אחד, מצביעה עליה וצוחקת.
היא נגשה אל השולחן שלהם. "חברות באות והולכות, אך אהבה תמיד נשארת". זה היה המשפט שיצא מפיה של חברתה, לשעבר מסתבר. החברה שאותה ברברה שנאה מאז אותו היום. החברה שהצילה אותה, אך גם הרסה אותה.
ברברה חזרה למקומה והחלה לבכות. לפתע ניגש אליה נער, שלא הכירה.
הוא אמר שקוראים לו שון, ושהוא ישמח להכיר את ברברה. ברברה הסכימה ומאז הם נהיו חברים. חברים-חברים.
בהתחלה הנקמה הניעה אותה, אך לא אחרי הרבה זמן היא נהפכה לאהבה.
עבר יום, שבוע, חודש, שנה, וברברה ושון עדיין היו חברים. חלפו שנים רבות, אך האהבה לא איכזבה אותם לעולם.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
ניסיתי סגנון חדש, לא יודעת איך זה יצא...
ת"בים?

ממש יפה ליה
סיפור מרגש ונכון