אז הנה אני.
נופל אל עבר הריק.
הכול שחור.
וכי למה שלא יהיה? הרי הוא בולע כל דבר ולא נותן לו להתקיים. רק המוות - וידוע שצבע המוות הוא שחור - מתחבר איתו.
אבל רגע. כדי שתבינו איך זה קרה, אנחנו צריכים לחזור כמה דקות אחורה, לזמן שבו עוד הייתי בחללית הגדולה. כי אני ניסיתי דבר אחד - אבל דבר שני קרה.

"היי," אמרתי בשיעמום. נכנסתי לחדר הבקרה, שם עמד ג'ורג'. משום מה הוא לא ענה לי. "היי?" ניסיתי שוב, אבל הוא עדיין לא ענה לי. עמדתי שם מבולבל למשך כמה שניות, עד שהחלטתי לגשת אליו. תפסתי בכתפו וסובבתי אותו.
"אתה בסדר?" שאלתי. עיניו הירוקות הביטו בי, חלולות וריקות.
ואז הוא תפס בי וזרק אותי מהחללית.
אבל רגע. כדי להבין איך הגעתי לכאן, אנחנו צריכים לחזור מעט אחורה. כי אני ציפיתי למשהו מסוים - אבל אז הופתעתי.

החללית התחילה להמריא. לפי החישובים של ג'רארד, הAI ששלט בחלקים מסוימים בכלי המתכת, היינו אמורים להגיע לירח תוך חמש דקות. כן, הטכנולוגיה הייתה כזאת מתקדמת.
לפני העלייה הצוות הלביש עלינו חליפת כבידה. היא תפקדה כמו חליפת אסטרונאוט רגילה, אבל הוסיפה גם את אלמנט המשיכה - אם ניפול בחלל, לא נצוף, אלא נמשך למטה. החליפה הייתה חיונית למשימה; לחקור את עומק החלל. מכיוון שבחלל אין למטה ולמעלה ואין כוח משיכה, נגלה ככה סוף סוף אם לחלל יש היגיון - ואם כן, נחקור גם אותו.
כשסיימתי להתלבש נכנסתי לחללית ופניתי לשירותים. כשסיימתי, ניסיתי לרוקן את האסלה, אבל משהו השתבש והמכונה לא עבדה. אז הייתי חייב לקחת שקית ולרוקן את האסלה עם היד.
לפני שנמשיך בסיפור, אתם צריכים לדעת איך הגעתי לרגע הזה. כי אני רציתי חללית נקייה, אבל האסלה תכננה פעולת נגד.

"תודה, תודה!" אמרתי במיקרופון וחייכתי באושר. לידי עמד ג'ורג', שנופף וחייך גם הוא. סזה הרגע נבחרנו שנינו לצוות החלל הראשון בהיסטוריה שיעסוק בכוח המשיכה!
לאט לאט הקהל נרגע, ואנחנו הבנו שזה תורנו לנאום. אני פתחתי את הכרטיסיות שלי ואת פי, אך רגע לפני שפציתי אותו ג'ורג' התחיל לדבר.
אבל אתם בטח תוהים איך הגענו לכאן. תראו, אני רציתי לקחת נאום מיויו משחקים, אבל ג'ורג'... הוא רצה נאום מהלב.

שיחקתי מיינקראפט.
"היי קאל," אמר ג'ורג' תוך כדי לעיסות מסטיק רועשות. "רוצה לטוס לחלל?"
"יאללה אחי," אמרתי. יצאתי מהמשחק והסתובבתי אליו. "על מה חשבת?"
"בוא ניצור חבילה שגורמת לך ליפול - אהה, נותנת לך כוח משיכה גם בחלל." הוא היה שקוע בטלפון שלו.
"מדהים," אמרתי. פתחתי שוב את המיינקראפט.