נאנו מתחיל ואנחנו מנצחים השנה שמעתם אותי!!!!
אוקיי הנה אליו אנחנו אוהבים את אליו אליו נהדר ויפה ומקסים ומושלם
אה אולי מושלם זאת לא מילה טובה בעצם.
יצא די קצר אבל לא נורא. תודה לקיילב על קריאת הבטא ><
תהנו!!!

---

״הו, אולי אני אבוא אליכם בסוף השבוע לארוחת ערב?״
״אני אבדוק עם אמילי.״
״אוח, הילדה הזאת. אני לא חושבת שהיא מחבבת אותי. אבל אני מניחה שזה היה יכול להיות גרוע יותר - לפחות יש לה כסף.״
״אמא, אני צריך לנתק.״
״אה, ברור. מה אני מחזיקה אותך פה? בטח יש לך הרבה עבודה!״
״ביי.״
אליו מיהר לנתק את השיחה לפני שאימו תספיק להגיב. הוא הניח את הטלפון על השידה שליד המיטה וכיסה את פניו בידיו. מסיבה כלשהי, הוא לא הצליח להפסיק לרעוד. הוא לא הצליח לנשום.
הוא נשאר בתנוחה הזאת במשך כמה דקות עד שהצליח להכניס מספיק אוויר לריאותיו. לפחות הוא היה לבד בבית, הוא חשב לעצמו בזמן שהוריד את הידיים מהפנים. לפחות לא היה שם אף אחד לראות אותו מתפרק.
אליו הניד בראשו בפראות. לא, לא, מה זאת הגישה הזאת?! הוא בכלל לא היה אמור להתפרק מההתחלה. מה אם אמילי הייתה חוזרת הביתה ורואה אותו ככה? היא לא הייתה רוצה לראות אותו יותר לעולם! ומה יקרה אם הבנות שלו יראו אותו ככה ויבינו שאבא שלהן לא מושלם כמו שהוא אמור להיות? שהכל זה רק העמדת פנים, בגלל שהאליו האמיתי היה כישלון פתטי.
הן לא היו סומכות עליו יותר בחיים.
הוא נשם עמוק, עד שהמחשבות שלו האטו שוב. הוא נשם עמוק, עד שהלב שלו הפסיק לדפוק בפראות. הוא נשם עמוק, עד שהוא הצליח לקבור את הפחד והתסכול שבתוכו עמוק - עמוק כל כך שאף אחד לא יצטרך לראות.
הרי הוא היה אליו, הבעל התומך, האבא האוהב, האיש המושלם.
האיש המושלם, שלא היה אמור לקבל התקף חרדה בכל פעם שדיבר עם אמא שלו. ולמרות זאת, בכל פעם שהוא שמע את הקול שלה הוא לא היה יכול שלא לקפוא. בכל פעם שהיא דיברה איתו, הוא ידע שהוא צריך לנסות חזק יותר. להתנהג טוב יותר. להיות הבן המושלם שלה שהוא תמיד היה, בשביל שהיא לא תתאכזב.
לא הגיע לה שהוא יאכזב אותה. לא אחרי כל מה שהיא הקריבה בשבילו. זה נכון שלפעמים היא לחצה יותר מדי, ולפעמים ציפתה ליותר מדי, אבל אליו ידע שהיא עושה את הכל רק כי היא אוהבת אותו. היא ידעה מה טוב בשבילו. היא לא רצתה שהוא יצטרך להמשיך לחיות בבית הקטן ההוא, עם הבגדים המחוררים שאפילו לא היה להם חוט בשביל לתפור, או הצורך להחליט בין מים לחשמל בכל חודש.
והוא הצליח. אמא שלו באמת גידלה ילד מצליח. הייתה לו עבודה טובה ומשכורת טובה עוד יותר, שהוא הצליח להשיג רק בזכות ההדרכה שלה. הייתה לו אישה נהדרת ממשפחה טובה, וכמובן שתי הבנות המקסימות שלהם.
הרבה אנשים היו רוצים להחליף חיים עם אליו, את זה הוא ידע. הוא היה מצליח, הוא היה מאושר, הוא ניצח את מירוץ החיים.
אז למה הוא לא הרגיש כאילו הוא הצליח? למה הוא הרגיש אומלל כל כך? למה הוא הרגיש כאילו הוא הפסיד?
אליו הושיט את ידו במהירות לקחת את הטלפון. הוא הדליק אותו, וכמה שניות לאחר מכן מילא את אוזניו קול מרגיע. הוא אפילו לא ידע איזה ספר הוא הפעיל, אבל זה לא היה משנה. הוא רק היה צריך הסחת דעת. הוא היה צריך להפסיק לחשוב. לאסוף חזרה את החתיכות. לחזור להיות האיש המושלם שהוא תמיד היה, ותמיד יהיה.
ועד שהוא שמע את דלת הכניסה נפתחת, ואת הקולות של אמילי והבנות ממלאים את הבית, הוא כבר חזר להיות עצמו. לא האדם השבור שניסה להשתלט עליו כל הזמן, להרוס לו את החיים, לגרום לכולם להתרחק ממנו.
הוא היה עכשיו רק אליו המושלם, כי זה האדם היחיד שהוא יכל לאפשר לעצמו להיות.

זו לא תהיה הגזמה לומר שהקטע הזה הזכיר לי מה הן הסיבות שאני אוהב את אליו בגללן חוץ מהפנים היפות שלו. הוא מדהים. הוא (לא) מושלם. הוא אליו! והוא צריך ללמוד שאנשים יאהבו אותו דווקא בגלל שהוא אליו ומתנהג כמו עצמו ולא כמו כל תסביך ה"איש המושלם" הזה שיש לו.

אמילי המלכה.

העובדה שהסיבה הראשונה שהיא חושבת שהוא ירצה לסיים את השיחה היא עבודה ולא, כאילו, חיים, או צורך לאכול, או משהו שקשור למשפחה שלו באמת מראה את המנטליות שלה. "בטח יש לך הרבה עבודה" - את יודעת שהוא צריך גם לאכול ולבלות עם אשתו מפעם לפעם, נכון?

עם כל האהבה בעולם, הוא צריך ללכת לפסיכולוג.

זה מטומטם. עורכי דין לא אמורים להיות חכמים? הן אפילו יסמכו עליו יותר אחרי שהוא הראה להן את החלקים הפגיעים שלו ולא ניסה להיות, איידונואו, גברי ומאצ'ו ו"אני לא אמור להרגיש רגשות" כל הזמן.
וזה יכול להוביל לרגע ממש חמוד עם אמילי!!!

בדיוק. תרים לעצמך!

זה לא שהוא *ביקש* ממנה שתעשה אותו ותקריב את כל זה בשבילו. הוא היה ליטרלי תינוק ואם היא לא יכלה לטפל בו ולטפל בעצמה בו זמנית היא הייתה צריכה למסור אותו לבית אומנה ולתת לאנשים אחרים לטפל בו כי זה לא פאקינג תירוץ.
אני תוהה אם זה משהו שאליו חשב עליו לבד או אם היא גרמה לו לחשוב ככה בעצמה וזרקה את המשפט הזה (הקרבתי כל כך הרבה בשבילך!) במהלך כל מיני שיחות כאילו זה איזה סוג של קלף מיקוח. כי אם היא כן, היא כלבה. אפילו יותר ממה שחשבתי קודם.

????
הוא השיג את כל זה בעצמו ובגלל עצמו והמחויבות שלו ולא בגלל איזה משהו שאמא שלו עשתה בשבילו כי אפילו לגדל אותו טוב היא לא עשתה. איכס. הוא צריך לחשוב יותר טוב על עצמו.
זה גם גרם לי לחשוב על תסמונת המתחזה. האמת שזה כן נשמע כמו דפוס החשיבה שלו וזה די עצוב כי הוא ככ חכם וככ מסור לעבודה שלו (לא משנה אם גידלו אותו כדי להיות ככה) ופשוט אוף :<

הכי מקסימות!

זה ככ חמוד שהדרך הראשונה שלו להתאושש אחרי החוויה הקשה הזו היא ספרי אודיו D: גם נראה שיש לו הרבה תרגול במה לעשות בהתחשב בזה שהוא מייד פתח את הטלפון והפעיל את הספר. הוא עושה את זה אחרי כל שיחת טלפון איתה?
הוא צריך להתחיל לדבר עם אנשים במקום
למה עוד יש לו אישה הרי.

אליו :<
ההפרדה שהוא עושה בין עצמו האמיתי לבין המסיכה שהוא מציג לכולם מאוד מעניינת. זה נשמע כאילו אפילו הוא עצמו לא רוצה לקבל שהוא לא האדם שהוא גורם לכולם לחשוב שהוא, וזה גורם לי להיות עצוב שהוא פשוט מדחיק את כלללל עצמו וכל מי שהוא ועשה את זה בצורה כ"כ יסודית שהוא אפילו לא מכיר את עצמו או מזהה את עצמו יותר כשהמסיכה שלו מתנפצת.
והעובדה שזה מה שהוא חושב על עצמו :<
איפ.

זה היה קטע נהדר. גרם לי לחשוב הרבה ><
אני אוהב את איך שאתה כותב אותו ואת המאבקים שלו, במיוחד כשיש את הדיסוננס הברור הזה בין איך שהוא חושב שאנשים מתייחסים אליו (וחושבים עליו) לבין איך שהם באמת מתייחסים אליו, ונראה שהוא היחיד שלא שם לב לזה? הוא באמת מאוד שקוע בעצמו. זה מרשים כשהוא לא יודע מי זה "עצמו" בכלל.
לסיכום, אין דבר טוב יותר מגבר שיש לו מערכת יחסים מסובכת עם אמא שלו. במיוחד כשקוראים לו אליו. והוא צריך ללכת לפסיכולוג, כאילו, אתמול. בשנה שעברה.
זה היה פתיח נהדר לנאנו
תמשיך ככה!!!