שכחתי להגיד בקטע של אתמול אבל אני בחודש הזה עומד לכתוב קטע ביום כל פעם על דמות אחרת וזה אמור להיות כזה תרגיל להכרת הדמות 3:
אני ממש אוהב את הקטע של היום היה ככ כיף לכתוב אותו ><
אה כן ובגלל שאני יודע שיש אנשים שלא אוהבים אני אזהיר שיש משפט אחד קטן מסכן עם אמצעי מניעה.
תהנו!!!

---

כשאמילי התעוררה בבוקר, היא הייתה מאושרת.
כמובן, היה קשה שלא, עם השמחה המדבקת של שרלוט, שדילגה בכל הבית בזמן שאירגנה את כל הציוד שלה בתיק הוורוד החדש שלה ופטפטה במהירות ובלי הפסקה על כל מה שהיא תעשה ביום הראשון שלה בכיתה א. אפילו אליו לא היה יכול שלא לחייך בזמן שהוא שתה את הקפה שלו.
ואז הגיע הזמן לצאת לדרך, ושרלוט פשוט התפוצצה מהתרגשות. היא בקושי הצליחה לשבת בנסיעה הקצרה אל בית הספר, ונאביה הייתה צריכה להחזיק אותה במקומה בכוח לפני שתקפוץ חזק כל כך עד שתעוף דרך הגג.
אמילי החנתה את המכונית בחניה, נישקה את שרלוט ואת נאביה על הראש, וצפתה בחיוך בשתי הבנות שלה כשהן הלכו אל השער. בית הספר עדיין היה ריק בעיקר - שרלוט התעקשה שהיא רוצה להגיע חצי שעה לפני הצלצול, בשביל שהיא תוכל להספיק להכיר את כל המורים והילדים החדשים ולהגיד שלום לכל החלונות.
אמילי צפתה בהן עד שהן נעלמו אל תוך המבנה. ואז היא נכנסה חזרה אל המכונית, אבל עדיין לא התניעה את המנוע. במקום זה היא חיכתה שם. אולי שרלוט תגלה שהיא שכחה משהו מרוב התלהבות ותבוא חזרה לקחת אותו, או אולי נאביה תיזכר שהיא שכחה להגיד לה להתראות לפני שעזבה.
אמילי נשארה בחניה עד שהיא שמעה את הצלצול, ורק אז, בחיוך קצת פחות גדול, היא התניעה את המנוע וחזרה הביתה.
כשהיא פתחה את דלת הבית, החיוך חזר במהירות לפניה. עכשיו, כששתי הבנות לומדות, בפעם הראשונה מזה כמעט עשור לאמילי סוף סוף היה זמן לבד, בלי לדאוג לילדות קטנות שעלולות לפוצץ את המטבח - ובמקרה של שרלוט זה היה מילולי.
סוף סוף היה לה יום לעצמה.
היא התיישבה בספה הנוחה באנחת הקלה והדליקה את הטלוויזיה. היא התחילה לזפזפ בין הערוצים - בהתחלה תוכניות ריאליטי, אבל לא היה נראה שהיה משהו מעניין בשעה הזאת בבוקר. אחר כך היא עברה לחפש טלנובלות, אבל כל מה ששידרו עכשיו היה משעמם כל כך שהיא כמעט נרדמה. היא שקלה אפילו לבדוק מה קורה בחדשות, אבל החליטה בסוף שלא. חדשות תמיד גרמו לה לפריחה.
בסוף, אחרי שעה של חיפוש שווא בטלוויזיה, אמילי כיבתה את המכשיר בחיוך קצת פחות גדול וקמה מהספה. אבל זה היה בסדר - למה שישדרו דברים טובים בטלוויזיה בשעות שבהן כולם נמצאים בעבודה? היא לא הייתה צריכה לצפות למשהו טוב. אולי האשמים האמיתיים בסיפור היו הסטנדרטים הגבוהים מדי של אמילי לבידור איכותי, אבל כמובן שהסטנדרטים הגבוהים היו הכרחיים - רק אישה שלא תכבד את עצמה תצפה בטלנובלה גרועה באמצע השבוע כשהיא לבד בבית.
אמילי נעצרה לרגע וחשבה מה עוד היא יכולה לעשות בשביל להעביר את הזמן, לפני שהיא החליטה שהיא יכולה להפתיע את הבנות ולסדר את הבית לפני שהן יחזרו מבית הספר. כמובן, ניקיון הייתה עבודה של עניים, אבל אליו תמיד השקיע כל כך בשביל להביא כסף הביתה, אמילי גם הייתה צריכה לתרום את חלקה בבית הזה.
לקחה לה כמעט חצי שעה למצוא את המטאטא, ולקח לה אפילו פחות זמן לנקות ולסדר את הבית. כמובן, היא הייתה צריכה לצפות לכך, הרי המנקה הייתה פה רק אתמול, אבל היא עדיין התאכזבה כשהיא גילתה שאפילו החדר של שרלוט לא הספיק להתבלגן.
אחרי כמה נסיונות פתטיים לטאטא אבק שלא היה קיים, אמילי החזירה את המטאטא למקום בחיוך קצת פחות גדול. כמובן, לנקות לא הייתה מטלה מהנה בכל מקרה, אז זה לא שהיא פספסה יותר מדי. רק החיפוש אחר המטאטא ייאש אותה מספיק, אם הבית היה באמת מבולגן היא בטח הייתה מעדיפה כבר למות וזהו.
אמילי הסתכלה על השעון בטלפון שלה, והתעודדה ישר. זאת כבר כמעט הייתה שעת ארוחת הבוקר של שרלוט. היא תוכל להעביר קצת זמן כשהיא תכין לה את החביתה. חביתה בצורת לב, כמו ששרלוט אוהבת, ולפזר עליה קצת נצנצים אכילים, בשביל ששרלוט לא תנסה לאכול את זה עם נצנצים אמיתיים. שוב.
רק כשהיא הניחה את המחבת על הכיריים אמילי נזכרה ששרלוט בכלל לא בבית. היא החזירה את המחבת למגירה בחיוך קצת פחות גדול, ופנתה במקום זה להכין לעצמה תה. כן, תה תמיד היה רעיון טוב. חוץ מזה, כל רכילות טובה תמיד הגיעה עם קצת תה.
היא התיישבה עם הכוס שלה ליד שולחן האוכל והדליקה את הטלפון שלה. בית שקט, עם תה וקצת רשתות חברתיות, מי היה רוצה יותר מזה בחיים?
היא גללה בפייסבוק. מסך הבית שלה היה מלא בעיקר בעדכונים מהאחיות שלה - תמונות מהיום הראשון של הילדים בבית ספר. החופשה המשפחתית של אנה לאיטליה לכבוד יום ההולדת של הבת הגדולה. הו, ואפילו תמונה של התינוק החדש של גרייס, שנולד רק לפני כמה שבועות!
אמילי כיבתה את המסך בחיוך שדעך והניחה את הטלפון בצד. הלב שלה פעם בכאב עם כל סיפור חדש שקראה, תמונה חדשה שראתה. היא רצתה להיות זאת שעמדה שם בתמונה במקום גרייס, מחזיקה בידיה תינוק שרק עכשיו נולד ועל פניה מתנוססים כל האהבה והאושר שחשה כלפיו. היא גם רצתה לחגוג חמישה ימי הולדת בשנה, אפילו אם הם לא יטוסו לחופשה בארץ אחרת כמו אנה. היא לא רצתה שזאת תהיה הפעם האחרונה שבה היא תחווה את היום הראשון בכיתה א.
היא רצתה עוד.
כמובן, היא כנראה רק חושבת שהיא רוצה עוד ילדים רק בגלל שהיא מפחדת מכך שנאביה ושרלוט יתבגרו וישאירו אותה מאחור. אבל זה משהו שכל אמא צריכה להתמודד איתו, ואמילי הייתה האמא הכי חזקה בעולם. היא תוכל להתמודד עם זה, אפילו שזה היה קצת כואב.
או לפחות היא ניסתה לשכנע את עצמה שזאת הסיבה. היא כבר לא הייתה בטוחה. הדבר היחיד שהיא הייתה יכולה להיות בטוחה בו זה הפיתוי הכואב להפסיק לקחת גלולות בלי לספר לאף אחד, או לחורר את הקונדום כשאליו לא שם לב. בגלל שאולי ככה יהיה יותר סיכוי שיקרה לה נס נוסף, בדיוק כמו של כל האחיות שלה.
אבל היא לא עשתה את זה. היא אף פעם לא עשתה את זה. זה לא היה הוגן בפני אליו, זה לא היה הוגן בפני הבנות, וזה לא היה הוגן כלפיה. המחשבות האפלות האלו היו צריכות להישאר עמוק בתוך הראש שלה. היא לא יכלה להפוך את הבעיות שלה לבעיה של אף אחד אחר.
היא הרימה את מבטה מכוס התה החצי גמור, והביטה החוצה מהחלון. שלט מוכר הביט בה חזרה. היא הכירה את השלט הזה טוב כמעט כמו את כף ידה. היא הייתה שם כשנטשה עיצבה את השלט הזה לכבוד פתיחת הקונדיטוריה של לוקה, לפני כל כך הרבה זמן. והיא ראתה אותו בכל יום כשנאביה ושרלוט התחננו ללכת לשם בשביל לשחק עם הילדים של נטשה ולוקה.
הקונדיטוריה של לוקה. כן, אולי זה מה שהיא הייתה צריכה. הרי אי אפשר להנות מכוס של תה בלי פיסת עוגה בצד.
אמילי אפילו לא סיימה את התה שלה כשהיא קמה מהכיסא בחיוך קצת יותר גדול, ויצאה החוצה מהבית.

אני חייב לומר שהקטע הזה היה הרבה יותר עצוב ממה שחשבתי שהוא יהיה. הייתי מוכן להיות עצוב בקטע של אליו. בקטע דל גרמינג, בקטע של צ'יורי אפילו, אבל הקטע של אמילי אף פעם לא באמת היה מחשבה. היא תמיד כ"כ שמחה ורכלנית ואימהית וחצופה ולא דמיינתי אפילו שהדברים האלה עוברים לה בראש ומפריעים לה לחייך כמו שהיא תמיד מחייכת :<
למה זה תמיד בני זוג של הפסיכולוגית שדפוקים בראש. היא לא עוזרת להם בכלום?

אמג זה היא כל כך חמודה זה ככך חמוד
בוא נסכים שביום לפני זה היא חפפה לה במיוחד עם שמפו נצנצים של נסיכות כדי להיות אקסטרה מנצנצת היום!

הצילו כן זה חשוב.

להגיד שלום לכל החלונות!!!
אויש היא כ"כ חברותית וחמודה ואנרגטית שזה נתן לי אנרגיה על הבוקר לקרוא את זה. לא שאי פעם רמות האנרגיה שלי עומדות לתאום לשלה. זה כבר יהיה יותר מדי.

"בחיוך קצת פחות גדול" אוי אמילי :<
העובדה שזה הקטע של אמילי וזו הפעם הראשונה שבאמת התייחסתי אליה בת"ב? רק עכשיו קלטתי. אופסי אמילי סליחה אני אוהב אותך מאוד זו לא אשמתי שהבת שלך חמודה.

זה לא בדיוק מה שהיא עשתה...?
מעניין.

חשבתי שהיא אמורה להיות מרוצה שהיא לא צריכה לנקות :<
למה היא לא מרוצה :<

"שוב" הלפ אני מקווה שהיא בסדר.
אמילי כ"כ רגילה ששרלוט בבית שהיא אפילו לא זוכרת שהיא בבית ספר :<
היא גם הולכת להכין את החביתה והכל :<
הכאיב לי עמוק בלב
הו עכשיו שמתי לב שבהתחלה התייחסת לחביתה בלשון נקבה ואז עברת ל "זה"? ואם עשית את זה בכוונה בשביל לגוון זה בסדר אבל אחרת זה קצת מציק ><

חיוך שדעך :<
אוף.

כן היא האמא הכי חזקה בעולם!!! עובדה שהיא גידלה את שרלוט. שרלוט היא פצצת אנרגיה שלא אוכלת שום דבר שלא ורוד או מנצנץ או קסום באופן כלשהו. אם הייתי צריך אפילו רק להיות באותו חדר איתה זה היה יותר מדי עבורי :'>
אמילי גיבורת העל

קודם כל הפסקה הזו הייתה ככ קשה לקריאה (לא מילולית מין הסתם, התיאורים היו נהדרים ואהבתי את הזרימה) כי הצילו למה זה עובר לה בראש. אני לא רוצה שזה יעבור לה בראש.
ושניתתת אני כ"כ שמח שה impulsive thoughts שלה נשארו מחשבות ולא התפתחו למעשים, כי זה יכל להיות רע ממש ממש מהר וממש ממש בקלות ;-;
בנוסף תדמיין שתי שרלוט באותו בית. שתי שרלוט באותו עולם. אתה חושב שהעולם יוכל להתמודד עם זה? הוא לא. הוא יהרס. קאבום. ביי ביי עולם. וזה למה זו מחשבה רעה אמילי!!! וגם אה בעיקר כי להפר את האוטונומיה של אליו זה מאוד רע. לא לעשות את זה!

וואה זה בדיוק איך שאליו חושב. אני מבין למה הם התחתנו פתאום.
זה ככ מטומטם לחשוב ככההההה לספר לאנשים על הבעיות שלכם לא מקשה עליהם ורק עוזר לכם. ליטרלי יש להם חברה פסיכולוגית היא לא אומרת להם כלום?
אמילי מטומטמת.
אליו גם מטומטם.
ונטשה אני מאוכזב ממנה מאוד.

זה ככ חמודדד אני אוהב אותן

קאלוס יעלב.
זה מעליב את התה שלו.

בחיוך קצת יותר גדול!!!
אמילי ><

אז לסיכום, הקטע הזה כתוב נהדר ומציג ממש טוב את אמילי כדמות+ חידש לי המוןןןןן דברים עליה ועל הקונפליקטים שהיא מתמודדת איתם. ואהבתי את המוטיב החוזר עם חיוכים! זה חשוב ><
אני אוהב איך שהיא התפתחה כאן ומקווה (יודע) ששאר הדמויות שלנו יעברו את הנקודה הזו גם בסוף החודש 3":