אליסה קמה, אור השמש הציף את עיניה, הרעש מהרחוב העיר אותה, מסתבר שהיום יש איזשהו חג, היא לא זכרה איזה. היא הסתכלה אל שעון הכיס שלה, האחד שהיא לקחה ממלכת האלפים תמורת 10 מטבעות זהב, השעון הראה לה שהשעה אחת בצהריים. היא מלמלה בעייפות וקמה מהמיטה, נזכרת במסכה שלה שמונחת על השולחן, היא מצאה אותה לפני עשרה ימים, ולמרות שהן קשורות. היא לא הצליחה להסתכל עליה.
היא התקדמה לעבר הסלון, עייפה, הכינה לעצמה כוס משקה פרחים מסוים, והלכה לסלון. בסלון היא ראתה למרבה הפתעתה, את חברתה, ההפוכה ממנה, ג'אין, עם ג'אין היה אדם מוזר, נראה בשנות העשרים לחיו, היא ראתה את אימה יושבת עם ג'אין ועם האדם המוזר, אליסה המבולבלת התיישבה על הספה, והסתכלה על האיש המשונה, לאיש המשונה היה עור ירקרק, לא בדיוק ירוק, סוג של ערבוב של ירוק וצבע עור. לאדם הזה- לפתע היא הבינה שהוא לא בדיוק אדם, ליצור הזה- היה מעיל עור שמתאים לציידים או לסיירים, עליו הייתה קשת, ובגדיו נראו קרועים.
"אז.. מי זה?" אליסה שאלה באי נוחות, אמה הסתובבה לעברה.
"ג'אין הביאה אותו, היא אמרה שהוא צריך עזרה" האמא ענתה לאליסה, מודאגת. ג'אין הייתה אפילו מודאגת יותר מאמה של אליסה, כאילו היא מכירה את היצור הזה כבר הרבה זמן. אותו יצורה התחיל לדבר, קולו היה נמוך ומרוכז. "א..אני" הוא השתעל "אני הגעתי מהדרום. מעיר האלפים. אני אלף, והעיר שלכן בסכנה."
"סלח לי.. אבל לאלפים לא אמור ליהיות צבע עור רגיל? למה אתה ירוק?" אליסה שאלה, באי נימוס שנבע מההפתעה שלה.
האלף חייך "אני חצי אלף, אני לא אלף מלא, אני גובלין גם." הוא השתעל שוב "ההורים שלי היו גובלין ואלפית."
אליסה הנהנה, כיביכול בהבנה, בזמן שהיא עצמה לא הבינה כלום, בהתחלה היא קמה, זה היה בוקר רגיל. עד שג'אין והאלף המוזר שלה הגיעו, מה קורה כא-
הדלת נפתחה בחבטה. מה שקטע את חוט המחשבה שלה, מאחורי הדלת היו חמישה אנשים. לכל אחד היה חפץ שונה.
"תביאו לנו את גורוגונמר ונחוס על חייכם" הם אמרו, ללא רגש בפנים. כאילו הם לא אנושיים. חמשת החפצים שלהם הם נר, סנדל, סוכריה על מקל, פרסה של סוס, וגזר.
האיש ששמו היה גרונגמר קם, "הנה אני. אתם יכולים לאסור אותי"
"לאאא! בשום אופן לא!" ג'אין עמדה בין האנשים וגרונגמר. "אתם לא יכולים לאסור אותו!" אליסה ניסתה לברוח משם, אל הביה שחברתה לא תוכל לחסום אותם לבד. אליסה פחדה מלהשתמש בכוח שלה ואמרה לעצמה שהיא לא תגי למצב שבו זה יקרה. היא בחיים לא תשתמש בכוח הזה. לא יקרה,
אליסה חוסמת אותם גם, וחמשת האנשים חייכו "אז אתם רוצות להילחם? אנחנו חמישה ואתן שתיים, טעות שלי, שלוש.ואנחנו ביתרון אלייכם, כי הוא לא יכול להשתמש בכוח שלו! זה איזור עירוני!"
גרונגמר שלף את הנשק האלפי שלו, סכין, וזרק על האיש עם הגזר. אותו איש הדף את זה, והמלחמה התחילה.
ג'אין נלחמה נגד הסוכריה, שיספה אותו באור. בניגוד לאליסה, היא לא פחדה להשתמש בכוח שלה, הנר נלחם נגד אליסה, הוא תקף אותה עם מתקפות אש ושעווה. ניסה לגעת בה עם הנר, אך בגלל שהיא קטנה היא התחמקה מרוב ההתקפות.
האיש של הגזר, הפרסה, והסנדל נלחמו נגד גרוגונמר, גרונגמר המאומן הצליח לעלף את האחד של הפרסה, בעוד שהאחד של הגזר זורק עליו גזרים מתפוצצים, והאחד של הסנדל ניסה לדרוך עליו. בסופו של דבר ג'אין הצליחה להביס את הסוכריה, בעזרת יתרון של הכוח שלה, וזה שמאחוריו היה חלון.
אליסה הבינה שהדרך היחידה להביס את האנשים הוא להשתמש בכוח. היא ראתה שהגזר גובר על גרונגמר, ושג'אין פצועה. בלית רירה היא שלפה את המסכה והשתמשה בכוח שלה. הפחדה. הגזר, הנר והסנדל. ברחו בצרחות מהמקום, בהתחשב בכך שהיא הראתה להם את הסיוטים הגרועים ביותר שלהם.

האמת הסיפור נורא יפה
את עושה פנטזיה מדהים

טוב זה בהחלט היה מעניין. הצלחת בהחלט ליצור מתח וציפייה סביב הכוח של אליסה, החל מהאזכורים הקטנים בהתחלה ועד הקרב עצמו, כשהכוח תפס חלק גדול יותר בסיפור.
הקטע הזה לא ממש עומד בפני עצמו, אבל זה נאנו אז אני מניח שנראה עוד מזה. רואים שבנית פה עולם של ממש ורק הראית חלק קטן ממנו.
נר, סנדל, סוכריה על מקל, פרסה של סוס, וגזר. הרגת 😂 זה כל כך רנדומלי חחח
ממליץ להבא לתת לבטא לעבור על זה לפני הפרסום, או שתעברי על זה בעצמך. מצאתי כמה שגיאות כתיב פה ושם, קצת בלבול בין פסיקים לנקודות, וגם שילוב של משלב גבוה עם שפה נמוכה באותו משפט (לא שיש בעיה עם שפה גבוהה או משלב נמוך. הבעיה, לדעתי, היא בשילוב שלהם).
סך הכל, קטע מעולה!

"שיט!" גרנגומר אמר לאחר כמה דקות של שתיקה, אחרי הקרב, ג'אין הופתעה מהכוח של חברתה, היא לא ידעה שיש לה כוח בכלל, הן דיברו על זה קצת ואז שתקו. וגרונגמר קטע את השקט "שיט!" הוא אמר שוב "הוא מגיע." גרונגרמר נאנח.
אליסה הסתכלה עליו "מי זה.. הוא?"
"הוא." גרונגמר אמר "אחד מחמשת האנשים המפחידים ביותר." גרונגמר נראה מבועת.
"אווקי." אליסה אמרה "הגיע הזמן שתספר לנו הכל." גרונגמר נאנח, והתחיל לספר. "אני נרדף על ידי השוק האפל" כולם נבהלו, השוק האפל הוא שוק שתכנית לא קיים, שבו סוחרים בדברים הכי לא חוקיים שקיימים. "אז אני התקבלתי לצבא שלהם. והמפקד שלי, אימן אותי ל3 שנים. אותו מפקד נפגש איתי לעיתים קרובות, ואז, כשערקתי-"
"אתה מה??" אליסה נבהלה "ערקת מהשוק האפל??"
"זאת הייתה טעות ועכשיו אני יודע את זה." הוא ענה "בכל מקרה, ערקתי וברחתי, הם כמעט תפסו אותי עד שג'אין מצאה אותי, אני במנוסה כבר חצי שנה, ואני חושב שהוא מגיע, שהמפקד שלי מגיע."
"..מה כל כך מסוכן במפקד שלך?" שאלה ג'אין בתמימות, גרונגומר ענה לה בדאגה, "הוא אחד משני הסגנים של 'המסתורי' והכוח שלו זה ציור. כל דבר שהוא מצייר, נוצר, ובעזרת הכרית שלו, הוא מספק כוח לחפץ שלו. העיפרון, שיש לו כמעט כוח אינסופי. אתם לא רוצים להילחם מולו." גרנגמר אמר, אליסה חייכה, "הוא לא יצליח לנצח אותי, עם הכוח שלי, אני אנצח אותו." אליסה התחילה לאהוב את הכוח הזה. כוח עוצמתי. שאיתו היא תביס את אחד האנשים החזקים. ותצליח להציל את כולם, וימחאו לא כפיים ויתנו לה כבוד,
בום גדול קטע את מחשבתה,
"הם כאן." גרונגמר אמר.

שרשרת פיצוצים הפתיעה את כולם, החבורה והסתכלה מהחלון וראתה את העיר נשרפת.
"זה באמת יותר מידי." אמרה האמא "הגיע הזמן שנעזוב. אני לא אוכל להתמודד אם תפגעי." היא פנתה לאליסה, אליסה רק חייכה. "הכל טוב אמא, אני לא אפגע. עם המסכה אני לא אפגע, אני אפגע בהם."
האמא עדיין נראתה מודאגת. נראה שזה לא שכנע אותה, "תראי, אני מבינה שאת מאמינה בכוח שלך. אבל אנחנו מתעסקים מול אחד האנשים החזקים. זה לא שאני לא מאמינה בך. זה שאני לא רוצה שתפגעי." היא נגעה בכתפה של ביתה בחיבה. אליסה עדיין נראתה זחוחה. "תסמכי עליי. לא יקרה לנו כלום."
את השיחה קטעו צעדים ברחובות, חבורות של חיילים עברו ממש ליד הבית. ובראש החבורה היה מישהו מבוגר שצעק. "תמצאו אותו! אני רוצה ליהיות הראשון שימצא אותו!"
החיילים נכנסו לבית, הצעדים נשמעו בקול הרבה יותר חזק עכשיו. האמא הראתה פתח סודי בקיר לכולם "בואו, הפתח הזה מוביל למרתף. הם לא ימצאו אותנו שם" גרונגמר וג'אין נכנסו, האמא חיכתה לאליסה, "את מגיעה, מתוקה?"
"לא. אני אשאר ואלחם בהם. את תראי שאני אצליח."
"מתוקה.. זה לא הזמן.." הצעדים נשמעו קרובים יותר ויותר
"תלכי אמא, אני אדאג לזה."
בלית ברירה, האמא ירדה, החיילים נכנסו לחדר, ראו את אליסה. "ילדה! ראית במקרה אותו?" הם מוציאים כרזת מבוקש, מהתקופה שגרנגמר עבד בשוק. "אולי. אולי ראיתי אותו ואולי לא." אליסה חייכה,
"הפחדה!" היא צעקה. המסכה "תקפה" והם נמלטו מבוהלים. אליסה חייכה, ואז הרגישה שיד נוגעת לה בכתף.

המרתף:
שלושת האנשים הגיעו למרתף.
"מה עושים עכשיו?" ג'אין שאלה "ומה קורה עם אליסה?"
"אני ברצינות לא יודעת." האמא ענתה "זה כאילו שהיא אדם שונה לגמרי. "הכוחות יכולים להשפיע ככה.." מלמל גרונגמר
"סליחה?" האמא שאלה, לא מאוד הבינה מה הוא אמר. "הכוחות יכולים להשפיע על האישיות. אתה יכול ליהיות אדם רגוע מאוד, למצוא חפץ של כוח אש, ואוטומטית להפוך ליותר כועס. החפץ משפיע על הרגשות. למדתי את זה בשוק."
ג'אין חזרה על עצמה. "אבל מה עושים עכשיו?"
"יש לי חבר שם, אני אוכל לארגן מטוס שנוכל לגנוב כדי לברוח" הוא הוציא את מכשיר הקשר שלו.

בבית:

"אההה" אליסה צעקה והסתובבה, מוכנה לתקוף. והיא ראתה מאחוריה ילד, בגילאי השמונה בערך, מרחף על כרית, ובידו יש עיפרון
"שלום" הילד אמר "יש לך בית נחמד פה. כאן אתם מחביאים אותו?"
"אתה.. אתה.." היא מלמלה, לא חשבה שזה יהיה ילד "אתה הוא?"
"תלוי למי את מתכוונת, כנראה שכן. בכל מקרה. מה אכפת לך למסור לי אותו? הוא פושע."
"גם אתה."
"טוב, עליי את לא מגנה." הילד ענה, אליסה תקפה, השקיעה את כל כוחה במתקפה. אך זה נראה כאילו לא קרה לו כלום.

במרתף:
לאחר שיחה במכשיר הקשר שלו, חבר שלו אמר שיהיה מטוס ללא הרבה תחמושת וחיילים בצד הדרומי של העיר. וכל השלושה התארגנו לשם.
"מה עם אליסה?" ג'אין שאלה. "היא תבוא איתנו?"
"אני אשאר כאן" אמרה האמא "אוודא שהיא מגיעה."
גרונגרמר וג'אין הנהנו והתחילו לצאת מהמרתף בעוד שאמא התקדמה לעבר הבית.

בבית:
"מה?" אמר אליסה בפחד מוחלט "זה היה אמור לעבוד.. זה צריך לעבוד... איך זה לא עבד?"
הילד חייך, "יש לך כוח מסקרן. מעולם לא ראיתי אותו קודם, וכל זאת, אני לא מפחד מכלום, לכן הוא לא עובד עליי. ועכשיו את באה איתי, אני מניח לגרנוגמר אכפת ממך."
"לא! אמא שלי תהרוג אותי!"
האמא נכנסה לחדר, רואה את הילד מסתובב סביב ביתה
"לא!!!" היא רצתה לעברה הילד. והקרב מתחיל.

בנתיים, ג'אין וגרנגמר הגיעו למטוס והצליחו לנטרל את השומרים.

חזרה לבית:
הילד תקף את האמא, האמא נלחמה מולו גם, והקרב המשיך. לאליסה לא היה ממש מה לעשות חוץ מלצפות מהצד. "אליסה!! אני אעקב אותו!! תברחי!"
אליסה הקשיבה לאימה, מבוהלת. לפתע היא ראתה מסוק מהחלון, ושם היו גרונגמר וג'אין, היא קפצה למסוק, בזמן שהילד תקע באימה סכין. בלב.




טוב אמ, לא היה לא זמן לבטא סליחה על זה, והכרית לא היה מהרלקיוון זה היה מסנדבוי, חשבתי על זה לפני שראיתי את שבעת החטאים.
אז כן.
ותודה על התגובותת
אז קריאה נעימה.

"לאאאאאאא" אליסה צעקה, בעודה עפה משם "לאאאאא!! אמאא!! לאא!" אליסה התחילה לבכות.
"לא!" גרונגמר אמר לאליסה "זה לא הזמן. אולי אמא שלך הצליחה לעכב אותו, אבל הוא רודף אחריינו!" ובאמת, כמו שהוא אמר, הילד היה מאחורייהם, בשלב הזה הם כבר יצאו מהעיר, אבל הילד עף על הכרית מאחורייהם, כמעט מדביק אותם.אליסה המשיכה לבכות, הראש שלה לא היה צלול. כל מה שהיא ידעה היה שהיא הרגה את אמא שלה. הגאווה שלה הרגה את אמא שלה. הכוח שלה לא מספיק חזק, הכוח שלה לא חזק בכלל. היא זרקה את המסכה לקיר של המסוק והמשיכה לבכות, ניסתה להתעלם מהכוח ששלה עכשיו.
"אליסה, צריכים אותך. הוא אחרינו, אנחנו צריכים שתעזרי לנו." ג'אין אמרה לה, בשל הזה הם עברו את היער. הם הגיעו בדרכם למדבר הגדול. המדבר שבגודל חצי משטח בני האנוש. מדבר בגודל של אימפריה. "תעזרי לנו!"
אליסה שמעה את הקול, ואיבדה את עשתונותיה. "די כבר! תפסיקו!! נמאס לי! הכוח שלי חרא, הכוח שלך קלישאתי. ואתה סתם יצור מוזר! אנחנו חבורה של דפוקים שמנסים להילחם במשהו הרבה יותר גדול מאיתנו!! תפסיקו. פשוט סתמו.
היה שקט מוחלט לכמה דקות, גרונגמר וג'אין מנסים לעכל את מה שהיא אמרה כרגע. "אליסה.." ג'אין ניסתה לנחם אותה. אך הושתקה מיידית על ידי אליסה
"מה את רוצה? את זאת שהכניסה אותנו לזה!" ראו אותה עולה בסוג של עשן שחור, עשן של פחד "את הזאת שגרמה לאימה שלי למות!" השקט חזר, וג'אין התמלאה כעס
"אני??" היא שאלה "אני?? את המטומטמת שניסתה לשמור על הבית!" אור התחיל להקיף אותה, הכעס הפך אותה למוארת "את זאת שעשתה את זה!"
כוח האור וכוח הפחד התנגשו. גרנגומר ניסה לדבר. אך פיצוץ עצום קרה. ההתנגשות של שני הכעסים. המסוק התפוצץ, ממש מעל המדבר. ההילה השחורה הצליחה להגן על אליסה, וההילה הצהובה הגנה על ג'אין, גרונגמר נחת על האדמה עם החול, בכך שהוא שלט בחול. כל החלקים של המסוק נפל אלייהם, ובקושי גרנגמר הצליח ליצור סביבם גולם חול, שחסם את החתיכות,
הילד ראה את זה מרחוק, ואמר לעצמו שאו שהם ימותו במדבר, או שהם מתו כבר. והלך משם.

הבנות קמו, ראו את החתיכות מרוסקות סביבם, וגרנגמר היה מעולף.
"מה.. עשינו?" אליסה שאלה. לראשונה מרגישה משוחררת מהמוות של אימה. אחרי שהיא הוציאה הכל, זה כאילו היא מרגישה שלמה יותר.
ג'אין גם התעוררה. ראתה את כל הנזק סביבה "אני לא יודעת.. רגע, מה קרה לגרגנמר??" ג'אין התקרבה לגנוגומר, ראתה אותו שוכב על ההחול. היא התקדמה לעברו. והניחה את ידה על ראשו, היא העבירה זרמי אור קטנים לעיניים שלו, והוא קם בהפתעה
"אההה!" גרונגמר נשמע "וואו. לרגע חשבתי שאני עומד למות. זה הרגיש כל כך אמיתי"
השלושה הסתכלו את האופק האינסופי של המדבר. בלי היכולת לחזור אחורה. הם התקדמו לעבר המדבר.

----
אווקי. זה היה פרק קצר יחסית
הפרק הבא יהיה הרבה יותר ארוך, הרבה יותר. תבים?

אני אולי אערוך את את התגובה אחר כך בשביל לסמן דברים מסוימים בפרקים, אבל בינתיים אני פשוט אגיב בכלליות על שלושת הפרקים.
אני מסכים מאוד עם מאיר שאת צריכה בטא - ראיתי מלא שגיאות כתיב והקלדה ואני מאמין שיותר מ50% מהדברים הפחות טובים בסיפור הם שגיאות ההקלדה, הכתיב והפיסוק, אז אם תתקני אותן הסיפור יהיה הרבה יותר טוב.
עכשיו לעלילה: הרגשתי שהיא מתקדמת קצת מהר מידי. הייתי שמח לעוד הסבר על העולם הזה, איך קוראים לו, מה הקשר בין אליסה לג'אין... כי קשה לי יותר להבין את הסיפור בלי ההסברים האלה.
אני אמשיך לעקוב :)

לאחר ימים עם מעט מאוד אוכל, שלושת הגיבורים שלנו ראו כרכרה, בראשה במקום סוסים, היה פניקס. הגיבורים התקרבו לכרכרה
אליסה העייפה נגשה לכרכרה, סימנה לה לעצור, ג'אין מתנשפת אחריה, איש פתח את חלון הכרכרה, הם ראו שמדובר באיש נחש. האיש נחש רכן לעברם ואמר בלכשוש מבחיל. "מה.. סס אתם רוצות.." על החזה של האיש נחש גרנגמר ראה את הסמל, הסמל של השוק האפל.
"תתרחקו ממנו!" גרגמר נבהל, הנחש חייך. "או.. סס.. למה .. מה עשיתי..?" הנחש יצא מהכרכרה, והחבורה הלכה קצת אחורה מהדלת. נבהלים.
הלבוש של הנחש היה מלכותי. היו לו בגדים סגולים, וחגורת סכינים לא קטנה, על צד אחד של החולצה היה את הסמל השחור של השוק, בצד השני, היה את המספר 15 תפור בצורה מושלמת על החולצה שלו. בחגורת הסכינים הם ראו כל מיני סוגי סכינים, לפי סדר הרמות (סכין רעל-1, סכין דם-2, סכין ברק-3, סכין הפיכה-4, והסכין האחרונה, שהיו לו 7 כאלה. סכין ההחלפה.), הייתה לו גלימה ארוכה. ברגע שגרנגמר ראה את המספר 15 על החולצה שלו, הוא החיוור, לפחות עד כמה שהוא יכל.
"אתה.. אתה.." גרנגמר אמר, רועד מפחד, הבנות הסתכלו עליו, הם אף פעם לא ראו אותו ככה. "אנחנו חייבים ללכת" הוא לחש לבנות, הנחש עצר אותם
"הולכים.. כל כך מהר... ססס?" הוא המשיך לחייך. שולף את הסכין שלו. "אז.. ס.. אני רוצה לבדוק אותה אני חוססב" הנחש התקרב.
אליסה, במחשבה מהירה. הניחה את המסכה על הנחש. הנחש נפל על הרצפה תוך שניות. רועד.
"ואת אמרת שאת לא חזקה.." ג'אין חייכה, אליסה רטנה "אוי סתמי", גרונגמר באותו זמן בדק את הגופה של הנחש, לקח לו את חגורת הסכינים כמובן.
גרנגומר הוריד את הראש של הנחש עם סכין הדם בשניה. הרגיש את חצי מהכוח של הש מחלחל לתוכו "עדיף לא לקחת סיכונים." בשניה שהוא הרג את הנחש, ציפור האש נעלמה, נשארה רק ציפור קטנה רגילה שהצליחה לברוח מהאזיקים.
"אז.." אליסה היססה "מי הוא היה?"
"חלק מעשרים החיילים הכי טובים של השוק האפל. קוראים שלהם העשרים. הוא היה במקום החמש עשרה, האחד שמקום הראשון הוא חזק מאוד, הכי חזק. יש אומרים שחזק כמו הילד." אליסה החווירה. "חזק.. כמו הילד.. כאילו כמו הילד שהרג את אמא שלי בבקושי מצמוץ?"
"כן. הוא."
"שיט." אליסה הביטה על רגלייה, "טוב." היא אומרת בחיוך מזויף "לפחות יש לנו כרכרה עכשיו."
שלושתם הסתכלו על הכרכרה, בסוף נכנסו אליה. בכרכרה היה קר ונעים, אפילו הכסאות היו מרופדים.
"אוקי. לאן עכשיו?" אליסה שאלה, בזמן שג'אין מצאה מפה "אממ.. רוצים לבחור?"

במפה היו 5 מקומות עיקריים, בלי קשר אלייהם היו כמה כפרים, יש את העיר הגדולה, יש את המכרות, הפירמידה הגדולה, הביצות הקפואות, והנפחייה. השלושה הסתכלו עליה, היא נראתה מאוד עתיקה, כאילו היא בת יותר ממאה שנה. ביחד הם החליטו על אחד הכפרים, עדיף להם לאגור מזון וידע לפני שהם יכנסו לאחד המקומות הכנראה מסוכנים האלה.
לאחר היום הם הצליחו לכלוא חיה גדולה ולגרום לה לסחוב את הכרכרה, במהלך השבוע הבא הם דיברו, אכלו, שבעו, נחו בעיקר, עד שהם הגיעו לאותו כפר
שלושתם נכנסו לכפר, התושבים הפנו לעברם מבטים מוזרים, וחלקם אפילו ליחששו
"אולי באמת עדיף כיסוי" אליסה לחשה לאחרים, לאחר כמה דקות הם יצאו מלובשים ממש כמו התושבים, ואף אחד לא שם לב אלייהם,
הם הגיעו לשוק לאחר כמה ניווטים, השוק היה קטן ובלי הרבה חניות, הם קנו מעט אוכל, ועם הכסף שנשאר מהכרכרה הם קנו חרב אש לכל אחד. והתקדמו לעבר היציאה, לפני שהם יצאו הם ראו מספר יצורים מוזרים, הם שמעו אלייהם, קוראים להם "המעוותים", הם היו שלושה, אותם שלושת מעוותים עצרו אותם בכניסה, מחזיקים מכשירים מוזרים בידים
"מי אתם. או יותר נכון, מה אתם?" הם התקדמו לעבר החבורה, אליסה היססה, ותקפה עם מתקפת הסיוט שלה.
שלושתם גיכחו. "חפצים לא עובדים עלינו" הם תפסו את אליסה בגרון. "עכשיו תעני. איך בני אדם פה?"


----
אוקיי

נתנאל, זה מתקדם בדיוק במהירות שאני רוצה כי יש המון עלילה, ואין לי ממש זמן להעביר על זה בטא, ואמ
תודה