יווו הקטע האחרון של מבוכים ודרקונים ><
האמת יש לי הרגשה רעה שעכשיו אחרי שהם נגמרו כל השאר עומדים להיות כל כך קשים. עדיין אין לי מושג מה אני כותב על כל מסיבת תה בטח ובטח שלא דרמה קווין או חתולים במדים או אלקטרו צ'ארג' אם נעשה את זה (רגע קיילב כותבים על בית בובות גם?)
אני חייב להגיד שזה היה קטע ממש חמוד לכתוב אני אוהב אותו למרות שהוא קצת עצוב ><
בכל מקרה כן תהנו D:

---

היא תמיד ידעה שהיא עומדת להישאר בצד בסופו של דבר.
זה היה היום של מסיבת הסיום בבית הספר. כולם עבדו על ההצגה כל כך קשה, ממש כאילו זה עומד להיות הדבר הכי משמעותי שהם יעשו בחייהם. גם היא עבדה קשה בחזרות - היא שיחקה את התפקיד הראשי, אחרי הכל - אבל היא ידעה כבר הרבה זמן שהיא לא עומדת להופיע.
באותו הבוקר היא הגיעה לבית הספר וחיכתה ליד השער לשני החברים הטובים שלה, לוקה וגאמינג. היא עמדה להפתיע אותם עם הרעיון שלה. היא ידעה כבר עכשיו שהעיניים של לוקה יתחילו לנצוץ מהמחשבה על הרעיון המשוגע, וגאמינג ינסה לשכנע אותם לרדת מזה, אפילו שגם העיניים שלו ינצצו בדיוק באותה הצורה.
לוקה היה זה שהגיע ראשון. היא תפסה אותו ביד ומשכה אותו הצידה, וסיפרה לו את כל מה שתכננה - איך הם יצאו מבית הספר דרך הפרצה בגדר וילכו ביחד אל הפארק. שניהם ידעו כמה גאמינג היה מבואס מההצגה ההולכת וקרבה - ההורים שלו לא הסכימו לו להשתתף בגלל שהיה חולה, אז המורים נתנו לו רק תפקיד סמלי של ניצב.
היא סיימה לספר לו את כל הפרטים, אבל עיניו לא נצצו כמו שציפתה. במקום זה הן התרחבו בהפתעה, כשהוא אמר לה שהוא תכנן לעשות בדיוק את אותו הדבר מאז שהתפקידים של כולם הוכרזו - והוא אפילו דאג להסתיר כמה חטיפים בפארק באותו בוקר לפני שהגיע לבית הספר.
היא ניסתה לחייך בעידוד, אבל בתוך תוכה הייתה מאוכזבת. ברור שלוקה חשב על אותו הדבר, ואפילו דאג ללכת את הצעד האקסטרה. בגלל שלהשקיע את כולו במשימה היה מה שהוא תמיד עשה, במיוחד כשגאמינג היה מעורב.
לא נראה שלוקה שם לב לאכזבה שלה. במקום זה הוא הסתובב אל השער וחיכה לראות את השיער הכהה של גאמינג נכנס פנימה. והוא באמת הגיע ממש לא הרבה אחרי, כי השניים האלו תמיד היו מתוזמנים אחד עם השני בצורה שהיא לא יכלה.
לוקה התחיל להסביר לגאמינג את כל הרעיון. לפחות את התגובה שלו כן היה קל לצפות - בדיוק כמו שדמיינה, העיניים שלו ניצתו באור מסוכן, אבל הוא ניסה לשכנע אותם לרדת מזה - זאת בסך הכל הצגה, הוא ניסה להגיד, זה יגמר מהר והם כולם יוכלו לשכוח מזה. אבל לא לקח הרבה זמן לשכנע אותו. אחרי הכל, גם הוא היה מחולל צרות בדיוק כמו לוקה והיא, אפילו אם הוא ניסה לציית לחוקים.
השלושה חיכו לרגע המתאים לפני שהתגנבו החוצה מהפרצה בגדר - הם היו רק בני שתיים עשרה, והיא הייתה מסוגלת להרגיש את הלב שלה דופק בליבה כאילו הם ביצעו הרגע רצח, ולא רק ברחו מבית הספר. אחרי זה הם עקבו אחרי לוקה, שהכיר את רחובות העיר הכי טוב מבין שלושתם, בזמן שהוא הוביל אותם בקיצורי דרך אל הפארק.
כשהם הגיעו לשם, גאמינג והיא הלכו לשבת על הנדנדות בזמן שלוקה הלך להביא את החטיפים שהחביא - גאמינג בנדנדה הימנית, היא בנדנדה השמאלית. גאמינג היה אדום כולו, חצי מהתרגשות וחצי מלחץ. היא כמעט הייתה יכולה לראות את הלב שלו פועם מבעד לחולצה.
היא פתחה את פיה להגיד לו משהו, אבל בדיוק אז לוקה חזר והתיישב בנדנדה ביניהם. הוא לקח חטיף אחד לעצמו, הושיט חטף אחר לגאמינג, ונתן לה את החטיף האחרון. היא פתחה אותו בהכרת תודה והתחילה לנשנש.
היא התנדנדה קדימה ואחורה על הנדנדה בזמן שהקשיבה לגאמינג ולוקה מדברים. זה היה בעיקר לוקה שדיבר, והדגיש את מילותיו בתנועות ידיים מוקצנות. גאמינג רק ישב והקשיב לסיפורים של לוקה בזמן שאכל מהחטיף שלו ומדי פעם העיר הערות - גאמינג תמיד היה טוב בלהקשיב.
למעשה, היא אפילו לא ידעה על מה הם דיברו. לפעמים זה הרגיש כאילו הייתה לשניהם שפה סודית, והיה מאוד קשה לעקוב אחריה. ולכן היא לא אמרה כלום, ורק המשיכה להתנדנד.
הם נשארו שם כבר הרבה אחרי שכל החטיפים שלוקה הביא נגמרו. הם נשארו שם גם הרבה אחרי שההצגה נגמרה. רק כשהשמיים התחילו להחשיך הגיעו לשם שלושה זוגות מבוגרים מוכרים.
היא לא הייתה בטוחה מי כעס עליהם יותר, ההורים של גאמינג, על כך שנעלמו, או ההורים של לוקה, על כך שהעזו להפסיד ככה את ההצגה ועוד מבלי להודיע על כך לאף אחד. היא הרגישה בתוכה סיפוק מרושע כשגילתה שההיעלמות שלה השאירה את המורים בבעיה רצינית, בגלל ששיחקה את התפקיד הראשי.
בזמן הנזיפות של ההורים שלהם, גאמינג האדים בזעם, אבל גם היה נראה כאילו הוא עומד לבכות עוד שניה. לוקה השפיל את מבטו, וכנראה בפעם הראשונה בחייו לא אמר כלום. היא, לעומת זאת, הרגישה גאווה למרות העיניים המאוכזבות של אמא ואבא שננעצו בה.
הרי גאמינג היה חבר שלה, והיא תכננה לשרוף את כל מי שהעז לפגוע בו, אפילו אם הוא לא עמד להודות לה על כך אחר כך.
ההורים של לוקה היו הראשונים שתפסו לו את הזרוע והקימו אותו מהנדנדה בכוח. השמיים כבר החשיכו, אבל הם כולם עדיין נראו כל כך זועמים… כנראה ששלושתם היו בצרות צרורות.
הפנים של גאמינג עדיין היו אדומות כשהוא קם מהנדנדה שלו, אבל הפעם היה קשה להחליט אם זה מכעס או מבכי. גם היא קמה מהנדנדה והלכה אל ההורים שלה, שעדיין נראו מאוד לא מרוצים אבל בעיקר מאוכזבים.
היא נופפה לחבריה לשלום כשהם שלושתם הלכו כל אחד אחר הוריו הזועמים.
הם לא החזירו לה ניפוף.