אני לא מאמינה שהגעתי לרגע הזה, אבל הגיע הזמן.

המון דברים שקרו לי בזמן האחרון גרמו לי להבין שההישארות בפורטל לא עוזרת לי בכלל, להיפך, אני נתקעת בעבר. המסגרת הזאת, על כל יתרונותיה, כבר יותר לוקחת ממני מאשר נותנת לי.
התחושה הזאת כבר הייתה כשפרשתי מהתפקיד של הניהול. חשבתי שאולי ככה אני אראה את האתר הזה באור אחר, כשאני אהיה משתמשת רגילה, שאני יותר איהנה וארגיש יותר חופשייה עם עצמי כאן.
טעות. להפך, אני מרגישה שאני הולכת ומתרחקת מהאתר הזה ככל שאני יותר מתבגרת, מהקהילה. ברור שיש כמה אנשים ספציפיים שנכנכסו לי עמוק ללב ולנשמה ושכבר לא יצאו משם - אבל השאר... אני פשוט מרגישה שהם דוחקים אותי לאחור (לא באשמתם, כמובן).
לכל דבר טוב יש סוף. גם לפורטל, לפחות בשבילי. כמו שידעתי מתי לפרוש מההנהלה כשהבנתי שזה כבר לא טוב בשבילי - ככה אני גם יודעת מתי לפרוש מהאתר הזה. הגיע הזמן. אני רוצה לסיים את התקופה המדהימה הזאת בטעם טוב, בטעם של עוד.
אבל לפני שאני אלך לי מכאן, אני רוצה שתדעו למה נכנסתי לכאן מלכתחילה:

הגעתי לאתר הזה עם היכרות לא מאוד מוצלחת. היה לי כאן משתמש ב2008, עוד משתמש ב2009 והחוויות שנגרמו לי משני המשתמשים האלה לא היו מאוד טובות (לא אפרט).
בגיל ארבע עשרה החלטתי לחזור לכאן, אחרי שנה קשה מאוד שהייתה לי - בעיקר בגלל דיכאון. הגעתי לכאן בעיצומו של טיפול פסיכולוגי עמוק, בתקופה שהרבה חברים לא היו לי, הביטחון העצמי שלי היה איפשהו באזור המגמה של כדור הארץ, השמנתי המון, בקושי תיקשרתי והנחמות היחידות שהיו לי היה לקרוא, לכתוב, לישון, לאכול (בעיקר אכילה רגשית) ולשמוע מוסיקה.
נרשמתי עם משתמש חדש - שלישי ואחרון - לפורטל באמצע הלילה בחופש הגדול. עליתי לכיתה ט' ולא כל כך ידעתי מה קורה עם החיים שלי - בדיוק עזבתי מסגרת אחרי עשר שנים, מסגרת שהשתלטה על שבעים אחוז מהחיים שלי, והייתי תלויה באוויר.
שוטטתי. נזכרתי. קצת בכיתי. כיביתי את המחשב בשש בבוקר, בכלל לא מודעת למהלך שעשיתי, אולי בין החכמים שעשיתי כל חיי.
מצאתי את עצמי גולשת כאן עשרים וארבע שעות ביממה. התחלתי בקטן. לא הכרתי הרבה אנשים, רק אחד או שניים. לא כל כך ידעתי איפה למקם את עצמי. הרגשתי אבודה קצת, אבל אהבתי. אהבתי את הוויב, את האנרגיות, את הדיונים, את האנשים. הרגשתי זה המקום בשבילי.
מפה לשם התפרסמה מודעה שחסר אחראי עדכונים וידיעות. משם הכל היסטוריה. אילו רק ידעתי. אילו רק ידעתי כמה אני אשתנה, כמה אני אגדל, כמה אני אלמד על עצמי.

עוד משהו קטן שאני רוצה לומר:
האתר הזה הוא נס. כל כך הרבה שנים הוא עובד על אותו הפורמט, פחות או יותר, והוא עדיין פעיל כל כך.
הבקשה שלי, הבקשה היחידה שלי, אל תפסיקו. אל תפסיקו להגיב. אל תפסיקו לחשוב על דיונים מעניינים. אל תפסיקו לסקר, לעצב, לכתוב. תעלו רעיונות חדשים להנהלה. תיתנו ביקורת. תמצו את המקסימום שאתם יכולים מהאתר הזה. הפורטל זה אחד הדברים המדהימים שהנוער הישראלי יצר (לצערי, לא כולם מכירים אותו) ואנחנו חייבים שהוא ישאר. אני רוצה עוד ארבע שנים, כשאני אהיה בת עשרים, פתאום להתחבר לכאן ולראות שהכל עוד חי ופועם.
אין לכם מושג כמה זה מחמם את הלב. סיקור אחד שלכם, או פעילות אחת שלכם, והמשתמש החדש, הצעיר, מתלהב וחושב לעצמו, בא לי גם לעשות ככה. מי יודע, אולי הוא ינהל את האתר. אולי הוא יקדם אותו.
אל תסתכלו על זה כ"סך הכל אתר של הארי פוטר". הוא מזמן כבר לא. הארי פוטר זה מה שמאחד את כולנו ופותח אותנו לאנשים חדשים, אבל מכאן אנחנו מתקדמים לדברים אחרים, מתפתחים ומשתנים.
תפעלו ותשנו. תחשבו על כמה שהפורטל נתן לכם... תיתנו לו בחזרה. הוא מבוגר כבר, מסכן. צריך עזרה.

אז לפני שאני סוגרת את החלון הזה לתקופה בלתי מוגבלת (אני עדיין לא רוצה להגיד לנצח), אני רוצה להודות לכמה אנשים מאוד מיוחדים ששינו לי את החיים (שימו לב - גודל ההקדשה לא אומר כלום על גודל האהבה):

קודם כל, לירין, הבעלים של האתר המופלא הזה. 99.9% שלא תראה את זה, אבל בכל מקרה, אם יום אחד יצא לך להסתכל - תודה על שנתת לי הזדמנות יקרה מפז להביע את עצמי ואת הכשרונות שלי שלא ידעתי שקיימים בי בכלל. גרמת לי להבין שאני שווה, שאפשר לסמוך עליי, שאני יודעת מה אני עושה.
האמנת בי לתקופה ארוכה ולמרות שהיו לנו מכשולים בדרך, זאת הייתה אחת התקופות המאתגרות, המעניינות והיפות בחיי. תודה.

לטוני, שכבר כתבתי עלייך כל כך הרבה ברכות ומילים טובות. כמה אהבה והערכה יש לי אלייך. כמה מיוחדת ומעניינת את, וכמה שינית לי את החיים, אין לך מושג. אני מודה כל יום על הרגע שהתחלנו להתכתב. את מהאנשים האלה שלא שוכחים אף פעם, גם אם רוצים.
לעוד שנים ארוכות של לונג-דיסטנס-חברות שבתקווה תהפוך לשורט-דיסטנס-חברות. תודה.

לכריס, על דיונים ארוכים ושיחות נפש אינסופיות. כמה שאני אוהבת אותך! אתה אחד האנשים החזקים שפגשתי, אם לא הכי. אני מעריצה אותך, על מי שאתה ומה שאתה, ואני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם, כי רע כבר היה לך מספיק. הגעגועים אלייך הם אינסופיים ואני מתה לראות את הפרצוף היפה שלך כבר. תודה.

לרוני, החבר הראשון שלי בפורטל. תודה שהסברת לי, אז, לפני יותר משנתיים, מה ראשי התיבות של נו"ד, אחרת הייתי מתגלגלת להיות מנהלת האתר וכבר ממש מתפדחת לשאול ואיזה מביך המנהלת של האתר לא יודעת מה זה נו"ד.
אתה בנאדם מיוחד ומוכשר כל כך, אני מרגישה ברת מזל שאני מכירה אותך. אתה מהמם ואתה יודע את זה! תודה.

למור, היחיד שהרגשתי נוח ב100% להעביר לו את התפקיד שלי. מלך עולם! אני מתה עלייך. בהתחלה כל כך פחדתי ממך ואז כשנפגשנו במפגש בלבץ פעם ראשונה הייתי בהיי - אתה מקסים כל כך.
אתה סופרמן, עם כוחות על אנושיים. כשעוד עבדנו יחד בצוות, הייתי בשוק איך אתה מצליח לתמרן בין כל הדברים. תותח על חלל.
תודה על זה שאתה מבצע את התפקיד במאה אחוז אהבה ורצון ודבקות במטרה, בשמי ובשם כולנו. אל תתפדח בחיים לשלוח לי הודעה אם אתה צריך עזרה, אני אהרוג אותך. תודה.

לנועה, האחות הקטנה והמדהימה והלא-ביולוגית שלי. על כימיה מטורפת ואנרגיות טובות. את מזכירה לי אותי בכל כך הרבה דברים... את מיוחדת, מוזרה בקטע כל כך טוב. את יפה, חיצונית וגם פנימית, עם לב זהב ואישיות נטולת אגו. את כל כך מיוחדת! כבר כתבתי את זה.
תמשיכי להיות את, את מדהימה. תודה.

ללינדה, קודם כל, סליחה. סליחה שפגעתי בך. סליחה שהייתי חרא חברה. סליחה שלא עניתי לך ולא התעניינתי. לקחתי אותך כמובן מאליו ואני מתחרטת על זה כל יום. אני שמחה שחזרנו להיות בקשר ולדבר קצת יותר. זה ייקח זמן, אבל אני מאמינה שהקשר שלנו יחזור להיות כמו שהוא היה, אפילו יותר טוב.
את אחת מהחברות הראשונות שלי כאן, ואני אוהבת אותך, לא משנה מה. תודה.

לנסי, קטנה ממני בשנתיים וחצי אבל אני בכל זאת לומדת ממך כל כך הרבה, כל הזמן. בהתחלה עצבנת אותי מאוד - מודה - אבל באחת השיחות שלנו גיליתי בנאדם רגיש, פתוח ומרתק. אם יש מהלך שאני גאה בו במהלך תקופת הניהול שלי כאן זה שהצעתי להעלות אותך לתפקיד אחראית עדכונים - תפקיד שעזבת רק לאחרונה. היית מדהימה בתפקיד אבל את גם מדהימה בלעדיו.
תעשי לי טובה - תישארי כמו שאת. חסרים אנשים כמוך בעולם, שיגידו את האמת בפרצוף. את יחידה במינה. תודה.

לתם, אהוב.ת ליבי. קודם כל, אני רוצה להתנצל - על זה שלקח לי זמן להתרגל לפנות אלייך בשני המינים, ותקופה ארוכה, אחרי שביקשת במפורש, קראתי לך בלשון נקבה. זה עדיין מפריע לי ואני רוצה להתנצל אם זה אי פעם הפריע לך ולא אמרת לי.
הצטרפנו בערך באותו זמן להנהלה, את קצת לפני, ומיד הרגשתי שהתחברנו. למרות שלקח קצת זמן עד שבאמת התחלנו לדבר ולהכיר, תמיד נראית לי מקסים.ה, ועם הזמן הבנתי עד כמה.
תמשיך.י להיות וותיקת ההנהלה הכי מהמם.ת שיש, ותעדכני אותי מדי פעם! תודה.

לאור, על... הכל, בעצם. על מי שאת ומה שאת. כל כך מיוחדת, כל כך מהממת, מישהי שאני יודעת שתמיד תהיה שם בשבילי. לא משנה מה יקרה, אני תמיד אהיה שם בשבילך, בטוב וברע.
אני אוהבת אותך כל כך. מאושרת שהכרתי אותך. תודה.

לליפז, לתהילה, לגרייס, לצ'ארלי, לאייל, לשוי, לסאם, לסוניה, לשלו, לנועה, לירדן, למיכל, לירדנ, לסטנלי, למיקה, לרוני, לפלין, לאורייה, למקס, להילה, לשיר, ליאסמין, לגיא, ללילי, לאלידע, למאיה, למיה, לנבו,
לכל מי ששכחתי בתום לב,
לכל מי שרבתי איתו, לכל מי שהשלמתי איתו,
לכל מי שאי פעם נתתי לו באן או אזהרה במסגרת התפקיד,
לכל מי שעשיתי איתו טעות טכנית או אנושית במסגרת התפקיד,
לכל מי שגרם לי לצחוק, לכל מי שגרם לי לבכות,
לכל מי שיש לי איתו מלא בדיחות פרטיות,
לכל מי שאי פעם היה חניך שליב חניך-חונך,
לכל מי שאי פעם השתתף בפעילות או דיון שפתחתי,
לכל הנובים, לכל האנטי נובים,
למשתמשים החדשים יותר ולמשתמשים החדשים פחות,
למסדר מרלין האהובים עליי,
לחברים הכי טובים שלי,
למשפחה השנייה שלי,
שאני יודעת שתמיד תהיה כאן בשבילי,

תודה.

1.10.2016 - 27.6.2014