שלפתי במהירות את הסימיטרים שלי והתחלתי להילחם, "אחד, שתיים... ארבע!" צעקתי לעבר גימלי

"אני כבר הרגתי חמי... לא חושב כבר שישה" השבתי

המשכתי, "שבע, שמונה...." לאט לאט הדלדלו שורות האורקים, נשארו כמה בודדים כשמעתי את רעם הפרסות מתקרב
-----------------
עכשיו הם באים, נכון?

"אני שומע מאחורינו קול פרסות סוסים ומצד שני לפנינו קול שאון מלחמה והמולה" לא שעינו לקול פרסות הסוסים כי הסברה אומרת שהם חיילי ארנור חייליו של אלסר המלך רצנו לעיר ראינו את מארי נלחם לבדו נגד שלושה עורקים חמושים מכף רגל עד ראש לעומתו צבא של הוביטים קטן של עשרה נלחם ב שבעה עשר אורקים אחרים נלחצנו לעזרתם רצתי וקפצתי על איזה סלע גדול ורוצצתי ראש של איזה אורק

מיהרתי לקרב, באיזשהו שלב הופרדתי מגימלי, אני לא דואג לו, יותר לאורקים שיתקלו בו...
נעמדתי על סלע והתחלתי לירות באורקים, זה היה קל... עד שנמאס להם והם התחילו לתקוף אותי בחזרה, שלפתי את הסימיטרים והצטרפתי להמולה

ראיתי את החצים של חברי וחיכתי כי הרגע בעקתי את בטנו של האורק השלש עשרה שלי וצעקתי לחברי "ארבע עשרה כי באותו הרגע כבר קפצתי על הסלה שוב ורוצצתי את ראשו של איזה אורק עובר

"שש עשרה" צעקתי לעבר גימלי, קיוויתי שהואשומע אותי עם כל הרעש והמהומה, תקעתי את הסימיטר שלי בבטנו של האורק הקרוב, הסתובבתי והורדתי את הראש של עוד אורק, שלפתי במהירות חץ ויריתי באורק שהתקרב אל גימלי מאחורה

"תודה" צעקתי תוך כדי צהלות הסוסים והפרשים התקרבנו ביחד עם מארי שפתח את פיו ואמר:" אני מריאדוק 'המפואר' ברנדיבאק ולמייטב הבנתי אין לכם שום רשות להכנס לכן כי מלכם אלסר חתם צו האוסר על בני האדם להיכנס לפלך הזה ושתדעו לכם" הוסיף מרי המפואר " הנגיד פרגרין ה'טוק' טוק צריך להגיע בכל רגע כי קבעתי איתו והוא יתחמם לראותכם אם אין לכם סיבה מוצדקת להיות פה" חתם בכעס אלגנטי

מפקד המשר האדים מכעס "אני אלרון,בנו של אלאדר, בן דודו של פרומיר, מפקד משמר העיר הלבנה! אם לא הייתי מגיע לכאן אתה היית מת עכשיו! עם כל ההוביטים!"
שלפתי את החרב במהירות, "תזהר בדברך מפקד המשמר, אל תשכח שבלי עזרת ההוביטים לא הייתה לך עיר לחיות בה!"

"תזהר אלרון אני הורה לעצור אותך אני אדון בלקלנד כאן העיר שלי ומספיק הצלחתי לאמן את אנשי שילחמו באורקים יכולנו בלעדיכם מלכך אסר עליך להיכנס , יש עליך מסמך רישמי ממלך אלסר?" אמר מרי המפואר

"אני נושא מכתב מהמלך אלאסר, אנחנו רודפים אחרי האורקים המתועבים האלה כבר כמה ימים, אני יוציא עכשיו את הכוח שלי מהעיר שלך" אלרון שלט בעצמו והפסיק לצעוק.

מרי לקח מידי אלרון את ובאותו הרגע היגע פרגרין ה"טוק" הנגיד מרי המפואר אדון בלקלנד שמע את קול צעדת פרסות הסוסן היחד העלה חיוך על פניו המדמות עם צלקת ענקית על פניו הקטנים הוא יתכופף לפני הטוק ברשמיות מצחיקה ומגיש את המסמך שמאפשר להם להכנס לגבולות הפלך שחתום ע"י המלך אלסר הטוק ירד מהסוסון ברשמיות מסורבלת לקח את המסמך וקרא בו לאחר עיון קצר הוא אמר למרי המפואר "לדעתי אפשר לארח אותם באירוח הוביטי שאינו תקיף וגם המלך אלסר כתב הם צריכים לסייר בגבולת הפלך ולשאיר את סגן המפקד לא את המפקד כי הוא צריך להמציא במקום אחר" מרי הורה לאנשיו "הכין אירוח הוביטי יוצא מן הכלל לחבורת הפרשים האלו ואצלי בבית התארחו אלרון וסגנו גימלי בן גלוין ולגולס העלף וכמובן" הועצר לרגע לחבק את הנגיד בחיוך גדול והמשיך "וגם הנגיד של הפלך" סיכם

בסופו של דבר הגענו לפונדק ללא מהומה מיותרת, למרות הכעס של מפקד המשמר על ההדחה שלו ממשמר גבול הפלך, הפונדק היה עליז למדי, לא בכל יום מגיעים כל כך הרבה אורחים לפלך השליו.
ישבתי בשולחן בצד, משהו הציק לי, לא הצלחתי להירגע, גימלי כבר היה חצי שיכור כשהלכנו לישון חצי שעה לפני עלות השמש

בתחילת סעודת הניצחון עוד עשנתי את טבק לונגבוטום הטעים ביותר והנפלא ביותר עם בירה עד שבסוף מרוב הנוזל המשכר הנ"ל לחקו אותי כמה מגיבוריו של מרי לקחו אול למיטה שקיבלתי מאת אדון בלקלנד כאשר אני בקושי ראה משהו והולך לאחר מכן שישבנו בבוקר בסביבות שמונה בבוקר אצל מרי המפואר אדון בלקלנד בביתו לאורחת בוקר דשנה עם אלרון וסגנו ואני ורעי הטוב לגולס ופיפין הנגיד ה'טוק' אז סיפרו לי איך לקחו אותי למיטה חצי שעה לפני בוא השמש

ישבנו בארוחת הבוקר, לא הצלחתי להפסיק לצחוק למראה פרצופו של גימלי כשסיפרו לו איך לקחו אותו למיטה...
לאחר ארוחת הבוקר הלכתי לדבר עם סגן מפקד משמר הגבול, "אני צריך עוד מידע על האורקים" אמרתי לו, "ספר לי כל מה שאתה יודע עליהם"