אחר האורחה הדשנה ישבנו על כוס בירה וטבק לונגנבוטי טוב ישבנו סיבב שולחן ערוך בצורה הזו פיפין הטוק יושב בראש השולחן בבית של מרי המפואר ישב לידו בצד ימין ליד פיפין בצד שמאל יושב לגולס לידו אלרון מולו ליד מרי ואני לידו ולידי ישב הסגן של אלרון בשם דון בן פארמיר דברנו קצת על החמישים שנה שעברו ואז פיפי הרים את ידו להשקיט את כולם ודיבר :"אלרון בן אלאדר אלסר כתב לי כך שהיה לו מידע לגבי כך שלגולס העלף וגימלי הגמדאי רע העלף מגעים לכאן והוא רוצה שתלווה אותם ותעזור לו ולהם למגר את חסידי סאהרון ..."הוא הפסיק לרגע כי הלדת ניפתחה בסערה והוביט הופיע מכופף יד על חזהו ומתנשם והשניה על הדלת סובבתי את ראשי צעקתי מיד :"סם סמויז ג'מגי ראש העיר הלא כן?"

ישבתי בשקט, מנסה להבין מה יהיה תפקידי במיגור חסידי סאוהרן כשסם נכנס בסערה, היה נראה שהוא בא בריצה, הוא התנשף בכבדות. האספה השתתקה, כולם חיכו למוצא פיו של סם, פיפין שבר את הדממה: "כבוד ראש העיר, בוא ותצטרף אלינו"

סם התיישב במיצוות הנגיד במקום הפנוי והוסיף:" סליחה אדון הנגיד על האיחור" הטוק התחיל לדבר:"דון בן פרמור יהיה המפקד של משמר הגבול של הפל עד מיגור חסידי סאהרון ולאחר מיגורו הם יעזבו את שטח הפלך . גמלי ולגולס אלסר כבר ידע על בואכם אתם צריכים להתלוות אל אלרון לאלסר." הטוק עצר לרגע והסתכל על המפואר שדיבר :" סליחה על הצעקות אלרון אתה יודע להט הקרב ולהט החוק" הנגיד המשיך:" אלרון כתוב במסמך" עצר ועיין לרגע :"שיש לך מידע לגבי אורקים?"

"אכן כן, אדוני", אמר אלרון, "רדפנו אחריהם כמה ימים, הם התחילו לשרוף כפרים במערב רואהן ולאחר כמה ימים הם התקדמו לכיוון הפלך, לא ידוע לנו אם הם ממורדור או ממשרתי סרואמן" אבל קיבלנו מידע אמין, מהסיירים שלנו, על הברברים- האנשים השחורים, ככל הנראה הם מצטרפים לאורקים במסעות ההרס שלהם

הנגיד חשב על הדברים ואז סם נתזעזע כולו:"מה? הייתכן שהיו כן אורקים? לא אפשר חשבתי שאיך שאדוני פרודו בדרוגו"חזהו עלה בגאון :"השלך את הטבעת האורקים מתו לא ראיתי אחד מאם מאז חמישים שנה" :"כן" ענה הנגיד בעצב :"ומה עם האנשים השחורים מעבר ליער של חברנו האנט זקנעץ לא רחוק מאחד המקומות החביבים על גימלי נקרת הלם" "כן" הודתי בחיוך וחיכנו למוצא פיו של אלרון

"אכן, זאת מכה קשה, לא חשבנו שזה אפשרי, אבל מה נוכל לעשות אם לא לנסות לעצור את התפשטותם בארצות התיכוניות? ואם לגולס וגימלי מצטרפים לאלרון אל העיר הלבנה," כאן הוא עצר והביט בי ובגימלי, "אולי הם יוכלו לעזור לנו"
היו כמה שניות של תדהמה ואז...

"מה ?"התרעמת "למה עד העיר הלבנה צריך לצאת לרדוף אותם עכשיו מה נעשה שם לא הגיוני בעליל!" והכיסא עליו ישבתי הועף אחורנית כאשר נעמדתי תוך כדי דיבור

הזדקפתי באחת, "למה שנלך עד לגונדור? אנחנו הולכים לצוד אורקים" צדתי את מבטו של גימלי בעיני, "שנלך גימלי?"

הרהרתי לרגע ושאלתי "את מי נמצא בגונדור?" "לדעתי" אמר הטוק לפי המכתב תמצאו שם את אלסר המלך ואת גאנדלף" לאחר הרהור של רגע הוא הסיף :" אשלח בני שלי פרמיר בן ה'טוק' ואת פלדין בן אדון בלקלנד שניהם לוחמים טובים בצבא של מאה ההוביטים בעיר של הוביטים יש עשרים הוביטים לוחמים עשרה במדים שבוע אחד ושבוע אחר העשרה השניים בשעת מעשה כמו אתמול הם נלחמו כולם פה אם כך אתם חבורה של חמישה היוצאים לדרך וגם יוצא כך שכל הוביט שהיה בחובורת הטבעת ונשאר בפלך שלח בן לחבורה אני את בני הבחור ומריאדוק המפואר שלח את בנו וסם סמויז ג'מג'י ראש העיר שלח את חתנו פרמיר בן ה'טוק'" הנגיד סיים את דבריו ואני הרמתי את קרדומי לאות הסכם וכך עשה אלרון וגם פרמיר בן ה'טוק' ופלדין בן אדון בלקלנד

הנהנתי בראשי לאישור, האספה נמשכה ללא בעיות. כשנגמרה האסיפה קראתי לגימלי הצידה, "אתה בטוח שזה רעיון טוב לצאת עם כולם? כי במרדף ארוך אחרי אורקים הםעלולים להאט אותנו"

"לא יודע אם הוא יהיה ארוך כל מה שבוטח אם גאנדלף יהיה שם אז אני מצטרף" השבתי

הנהנתי בראשי לאישור, "אתה צודק, נשאל את גאנדלף"

לגולס ישב כבר על הסוס ומחזיק את המושכות וקורא "יצאנו לדרך" ומשך אותי לעלות לסוס בזמן שאלרון כבר היה רכוב על סוסו ופלדין ופרמיר כבר על על סוסיהם עליהם התאמנו לרכוב

הדהירה הייתה מהירה, אך לא מספיק מהירה בשבילי, רצתי לדהור כמה שיותר מהר, אך ידעתי שאסור לי, אסור לי ללכת לרדוף אחרי האורקים לבדי.
אחרי זמן רב ומרחק רב של דרך שעברנו, פרומיר החל לקרב את סוסו אלי ואל גימלי, פתח את פיו לשאול את גימלי שאלה, אך זה האחרון בעט בצלעות הסוס והדהיר אותו במהירות קדימה.

יצאנו את בלקלנד ואת הפלך ואפילו חצינו את ברי עצרנו למנוחת לילה קצרה בצד הדרך המזרחית הגדולה לכיוון ריבנדיל שם ננוח לאיזה יומיים כפי מה שהורה אלרון בתחילת הרכיבה המעצבנת "או ארו הבורא הגדול" חשבתי הלאוי שכבר תמציא דרך מהירה שלא נצטרך יותר לנסע על סוסים" התפללתי במחשבה כל הדרך