טוב, למרות שכבר חפרנו אחת לשנייה בעומס של שנים רבות בכמה ימים, יש הרבה דברים שאנחנו עוד לא יודעות זו על זו, אז הנה הטופס:

וואו!! איזה ארוך!!!
~~~~~~~~~~~○~~~~~~~~~~~~
שם: נגה
גיל: 11
מראה: שיער חום שוקולד בקבוקים, אוהבת לאסוף אותו בקוקיות. עיניים גם חומות שוקולד, גדולות וחמות. לובשת חולצת צווארון שאני מאד אוהבת, וחצאית ארוכה ג'ינס. נועלת נעלי ספורט לבנות מבריקות במידה ענקית, וגבוהה נורא! נקודת חן על יד שמאל (חשוב!).
אופי: צעקנית, מרדנית, פטפטנית, קרת רוח, האמת שאני לא הכי חכמה, אבל יודעת המון דברים. חשוב מאד שאני טובה ב: פסיכולגיה (אני רוצה להיות פסכולוגית שאהיה גדולה) פילוסופיה (שסיפרתי על המחשבות הפילוסופיות שלי אמרו לי שעל דברים כאלה חשב אלברט אינשטיין שהיא בגיל 12!) משחק (אבל ממש טובה! לקחתי קורסים כמעט בכל דבר) רכיבה על סוסים, קריאה, חפרנות, ילדים קטנים, אכילה, כתיבה (כבר הוצאתי ספר לאור!!!) הנאה, אופטמיות, בקיצור המון דברים!!!!
צבע מברשת שיניים: למה זה קיים לעזאזל? התשובה היא ירוק.
פרי אהוב: נקטרינה.
מאכל אהוב: סלט!! אוכלת לפחות 1 ביום.
קינוח אהוב: גלידה כמובן.
סופר/ת אהובה: כריס קלופר, ריק רירדן, ג'יי קיי רולינג, זוהר אביב, ועוד המון שאין לי כוח לכתוב!!
מוזקאי/להקה אהובה: חנן בן ארי, ועידן רייכל.
צבע אהוב: כסף
כלי נגינה: גיטרה
ארץ אהובה: ישראל!
מסעדה אהובה: לא יודעת את שמה.
תחנת רכבת אהובה: what?!
צבע לק אהוב: תכלת (למרות שבדרך כלל אני לא שמה)
סרט אהוב: באנגלית, לא יודעת איך לכתוב.
סדרה אהובה: .... אין.
קומה אהובה במיטת קומותיים: אני לא בטוחה, אבל אני ישנה למעלה. (הקרקפת שלי כואבת!!!)
ספורט אהוב: כדורעף
טעם ארטיק אהוב: אם זה קרח אז דובדבן, ואם חלב אז שוקולד.
מיטה זוגית/מיטת יחיד: מיטת קומותיים.
חיה אהובה: חתול! חתול! חתול! חתול! מיאו!! 🐱
משחק קופסא אהוב: ... בכללי משחקי אסטרטגיה, נראה לי הרמז חשוד.
צבע מספרים אהוב: what?! למה לעזאזל... התשובה היא... כחול! וטורקיז!
כלי רכב אהוב: נראה לי מטוס...
צבע מכונית: למה צריך לדעת?
צבע שהייתי רוצה לצבוע בו את השיער: שטני נוטה לזהוב.
פחדים: המון!!!!! חושך, בדידות (סניף, סניף, דמעה💦), ואני מעדיפה לא לכתוב מעבר לזה, קצת מרגישה אי נחת.
מוזרויות: אתם לא רוצים שאני אתחיל...
דברים נוספים כי בטח שחכתי מלא: לא!! אם אני אעשה עוד אני לעולם לא אגמור!!

שם: אם קיי
גיל: 13 עוד שמונה ימים (נכון לתאריך בו נשלחה ההודעה)
מראה: מטר חמישים וחמש, עור חיוור, שיער חום מתולתל קצוץ, עיניים ירוקות עם מעגל צהוב ומגניב, אף זוועתי לצערי שנראה כאילו הוא נשבר, הולכת עם שארוולים, כובעים משונים, מידי פעם איפור צבעוני כגון שפתון ירוק או שחור...
אופי: רועשת, מאוזנת, מתרחקת מצרות, דיי פחדנית אבל אוהבת סרטי אימה, פטפטנית, צינית, אחראית...
צבע מברשת שיניים: וורוד (כמה מפתיע...), גם כן שחקנית מלידה, אוהבת ממש משחקי תפקידים (לארפים ומבוכים ודרקונים)
פרי אהוב: פטל נראה לי...
מאכל אהוב: אסיאתי+טופי אבל בנפרד
קינוח אהוב: גלידה\וופל בלגי
סופר\ת אהוב\ה: אגתה כריסטי
מוזיקאי\להקה אהוב\ה: אלביס פרסלי
צבע אהוב: וורוד נצנצים!
כלי נגינה אם יש: חליל צד, תופים
ארץ אהובה: אנגלייה
מסעדה אהובה: לא זוכרת את השם, אבל עקרונית אוכל אסיאתי
תחנת רכבת אהובה: פרים רוז (לונדון)
צבע לק אהוב (רק אם את אוהבת): וורוד נצנצים!
סרט אהוב: סרטי מונטי פייטון וסרטי מארוול
סדרה אהובה: דברים מוזרים, חברים, צער גידול בנות...
קומה אהובה במיטת קומותיים: למעלה
ספורט אהוב: לישון? סתםםם, בייסבול, ריצה
טעם ארטיק אהוב: קרח לימון, רגיל פיסטוק
מיטה זוגית\מיטת יחיד: מיטה זוגית קומותיים
חייה אהובה: חתול
משחק קופסא אהוב: coup
צבע מספריים אהוב: כחול צהוב
כלי רכב אהוב: רכבת וורודה!
צבע מכונית: וורוד!
צבע שהייתי רוצה לצבוע בו את השיער: וורוד, וכל הראש!
פחדים: עכבישים, הים בלילה, לאבד מישהו שקרוב אלי
מוזרויות: יש לי אוסף מטורף של בובות קטנות שנקראות סוניאנג'ל, שהן בעיקרון בבות קטנות ללא בגדים עם ראש תינוק תפוח, ראש ברווז...(קצת מטריד..)
דברים נוספים כי בטח שחכתי מלא:

"תני לי להבין," אמרתי וקולי עולה לפחות בטונה עם קול מילה עד שהגיע לצרחה. "אני הלכתי לכאן מתוך שינה ואת לא ניסית לעצור אותי?!!! תגידי מה הבעיה שלך?! אנחנו תקועות במבוך, בלי פנס, הכול חשוך, ואת אומרת לי שזה בגלל שהלכתי משינה?! למה לא הערת אותי?!" התעצבנתי. "פ-" עצרתי את עצמי, ממתי אני מקללת? אני לא יכולה כרגע להיכנס לשוונג, כי שאני נכנסת אני לא יוצאת. אני יכולה להתעצבן כל כך עד שאני אנקר לך את העיניים, ולא הצטער על זה.זאת אומרת, לא אצטער על זה באותו הרגע, כמה שניות אחרי זה אני אצטער, והתעצבן כל כל עד שאכנס שוב פעם לשוונג ואנקר לי את העיניים! בררר!
נשמתי נשימות עמוקות. "יש לך פנס?"

גיחכתי...."לא ממש, אבל אני בטוחה שנוכל ללכוד כמה גחליליות.." אמרתי בעליזות והתחלתי לקפץ אנה ואנה, תופסת גחליליות בלתי נראות בידיי...

נאנחתי אנחה עמוקה.
"זה מה שחשבתי, מזל שיש עלי תמיד את תיק החירום ללילה." אמרתי והוצאתי ממנו את מקל הבמבוק. המקל הציף אותי בגל של נוסטלגיה.
כשהייתי קטנה והגעתי לבית ספר בפעם הראשונה, אף אחד לא רצה להיות חבר שלי, או לשחק איתי. מה שהייתי עושה בהפסקה היה מעורר רחמים, הייתי מסתובבת בעיניים עצמות ובזרועות מונפות לכל עבר ומדמיינת שאני לא שם. אני בממלכה קסומה, אני פיה, אני גוברת על, רק לא מי שאני באמת. שגדלתי המיומניות החברתיות שתמיד ידעתי שיש בי לא התפתחו. כנראה בגלל שבכלל לא הייתי עם החברה. כמוצא אחרון ברחתי לספרים, חברים דלעולם לא יאכזבו. בכיתה ד', משהו בי נשבר. התחלתי להידחף לכל דבר, להיות עקצנית וצעקנית, זאת הייתה הדרך היחידה שלי להשתלב בחברה, וכך הפכתי לילדה המעצבנת שאני. אבל עדיין אני חשה דחף עז לשחק במשחקי דמיון, אני נוהגת להסתובב בבית ולהשתמש במקל במשחק. זה יכול להיות מטה קסמים, חרב או כידון קטלניים, או סתם מקל באומנות לחימה יפנית.
בכל מקרה, מיששתי ומיששתי עד שמצאתי קופסת גפרורים בתיק.
הושטתי לאם קיי גפרור.
"תמצאי איפה לשפשף אותו, זה גפרור ארוך, הוא יחזיק מעמד כחצי דקה. אני פוחדת להשתמש בקופסה כדי לא להצית אותנו."

הנהנתי ושפשפתי אותו בשרוך השארוול שלי. בסופו של דבר הוא נדלק...

באותו הזמן חיטטתי בתיק והוצאתי גליל נייר טואלט, וגומיות.
לקחתי הרבה נייר טואלט ועטפתי את הפתח העליון. לקחתי כמה ענפי במקבוק שנפלו מהמקל מלמטה, ותקעתי אותם למעלה. וכדי לייצב הכול, הוספתי גומיות שהידקו את הכול.
קראתי אליה: "תכבי את זה!" ובזמן שהיא נשפה על נעליה העולות באש, הצתתי את הלפיד המאולתר.
היינו המבוך עשוי חול, עם תיקרת חול.
"בואי נתחיל ללכת, לפני שהלפיד יכבה." אמרתי והצבעתי על המסדרון האפלולי.

הנהנתי והתחלנו ללכת..
הדענו להתפצלות. האפשרויות היו ימינה, שמאלה, קדימה או למעלה...
"אמממ" פתחתי. "למה נראה לך שמוביל הפתח בתקרה?" שאלתי ונשענת יעל אחד הקירות.
באותו הרגע נפלה עלי עננת חול...

"אם קיי!" קראתי ומיהרתי בעיקבותיה.
נעצרתי שניה לפני שהגעתי למקום בו היא עמדה. פתח בקיר הוביל לנפילה ארוכה מאד.
"היי!" קראתי לתוך האפלה כדי לבדוק את ההד.
"היי!"
"היי!"
"היי!" הידהדו קולות מכל עבר.
הרמתי אבן יחסית גדולה, וזרקתי אותה.
חיכיתי כ-3 דקות. לא שמעתי אותה נופלת.
"אני באה אם קיי! אם את שומעת אותי!" צעקתי בקול מפוחד.
"ג'רונימו!" קפצתי פנימה.

משהו נפל עלי משום מקום. "או, היי נגה.." אמרתי.."אממ, יכול להיות שהתייבשת ואני הוזה, או שבלע אותי אותנו עכשיו משהו בקיר?" שאלתי....

"הנחיתה רכה." אמאתי בפליאה תוך התעלמות משאלתה.
הסתובבתי וגיליתי שאני שקועה עד המותניים בחול.
"חול טובעני! תעזרי לי!"

"אהה.." נלחצתי. "אה כן! ראיתי הנסיכה הקסומה, אנחנו צריכות חזיר בר נראה לי!" זעקתי בייאוש. "רגע, לא, לא, את פשוט צריכה להרגע, ואני אמשוך אותך החוצה בנועם.."

"תמשכי כבר!" צרחתי בהטרף.
____
יש לי רעיון להמשך.

תפסתי בידה ומשכתי...
-------
אחלה...
ובואי נכתוב ממש קצר, אנחנו כבר בפער..