אני לא מאמין שהיא בחרה בו על פני, חושב וולדמורט בכעס בעודו צועד לעבר ביתה החמים של לילי אוונס.
הוא שולח סילון ירוק לעבר שער הבית, ממוטט אותו לגמרי. הוא צועד מבעד להריסות ורואה את ג'יימס פוטר רץ לעברו, מנסה להגן על משפחתו הקטנה. הוא מחייך באכזריות ומניף את שרביטו בזעם.
"אבדה קדברה!" הוא צועק וצוחק כשהכישוף ההורג פגע בג'יימס ווגרם לגופתו לצנוח על הקרקע חסר רוח חיים.
הוא פוסע מעל גופתו הקרה ונכנס לבית החמים שכבר לא הכיל את אהבת בעליו.
וולדמורט עולה למעלה, בצעדים נחושים למדי,
ורואה את אהובתו חובקת את תינוקה ומגנה עליו מפניו.
"לילי, עזבי את הילד ובואי איתי!" קורא וולדמורט, מעט ייאוש נמהל בקולו.
"לעולם לא!" עונה לילי בהחלטיות, והוא מעוות את פניו בכעס.
"טום," אומרת לילי ברוך. "אל תהיה כזה."
"אני כזה מאז שהתחתנת איתו," אומר וולדמורט בקור. הבעת פניה של לילי הופכת עצובה.
"אני לא מצטערת, טום, אני אוהבת את ג'יימס," היא אומרה בכנות עצובה. וולדמורט חושף שיניים באכזריות.
"אז חבל מאוד שהוא מת," אומר בחיוך מסופק, שמח לחשוב על הרצח שביצע.
עיניה של לילי נפערות והיא צונחת על הרצפה, ידיה עוד חובקות את בנה הפעוט, שפורץ בבכי תמרורים.
"אף אחד לא מתעסק עם לורד וולדמורט," אומר וולדמורט בקור. הוא מכוון את השרביט להארי.
"לא, בבקשה, טום, לא את הארי!" קוראת לילי.
"תסתמי, אישה טיפשה! אני לא רוצה להרוג אותך!"
"לא, בבקשה, לא את הארי! קח אותי! בבקשה!"
"או שאני אקח את שניכם."
סילון ירוק.
לורד וולדמורט נעלם.
צרחה מזעזעת מטלטלת את הבית.
יללות של חתול, שרץ אל הארי ומשתחל אל חיקו.
שאריות של עצב באוויר, והתינוק הקטן לא יכול שלא להבחין בהן.
בכי.
"אמא!"
פחד.
"אבא! אמא! דוד סי-אוס!"
דמעות.
חשש.
לב פועם במהירות.
צעדים.
"אוי, הארי," לוחש קול עבה.
רובאוס האגריד.
הארי מורם באוויר ומעורסל בידיים של האיש הענק.
"דמבלדור ידע מה לעשות," מחליט האגריד.
הם עולים על האופנוע.
הם נוסעים לבית של הדרסלים, ומינרווה מקגונגל ואלבוס דמבלדור מחכים להם שם בדאגה.
האגריד מפקיד את התינוק ירוק העיניים בידיו של הזקן, שמחבק אותו.
האגריד נושק למצחו של התינוק.
דמבלדור מניח את התינוק במפתן הדלת ומניח פתק בתוך השמיכות החמימות שעוטפות את הילד.
דמבלדור מחייך. "נתראה עוד עשר שנים, הארי."
הארי לא מחייך.
הוא עדיין בוכה.
כי משפחת פוטר מתה היום.
|