הסכרים נפרצים

"אז גברת אזולאי, אני מאוד מופתע לאור.." 
"תחסוך את זה ממני. לעבוד בבריטניה במצב הנוכחי? ובכן, המצב בישראל נשמך כבר עשורים. כבר התרגלתי." 
הזקן נשם עמוקות לפני שהמשיך ושאל: 
"אז למה הוראה?" 
"ובכן," ענתה כחולת העין, "מקצוע ההוראה לא זר לי. בנעוריי הדרכתי בני נוער אחרים בהגשת עזרה ראשונה - ברמת הכשרה בסיסית כמובן - ועם התקדמותי המקצועית במערכת הבריאות המוגלגית לימדתי קורסים והכשרות מתקדמות יותר." 
"אבל מעולם לא לימדת חומר שאינו קשור לריפוי." 
"אכן, אבל עם הזמן הבנתי שעד כמה שאני אוהבת את מקצוע הרפואה, אני צריכה לעזוב את המקצוע על מנת לשמור על שפיות. אין מקצועות יותר שוחקים ממקצועות הבריאות, במיוחד במערכת המוגלגית." 
"אז את עושה הסבה מקצועית. למה הוגוורטס?" 
"הייתי רוצה לבלות לפחות חלק מהקריירה בלימוד במערכת אחרת ממערכת החינוך הישראלית. הסתכלות על מקצוע -כל מקצוע - מנקודות מבט אחרות תמיד מספקת תובנות ומסקנות להמשך הדרך." 
"מעניין..." מלמל הזקן. 
"אז גברת אזולאי,הרשי לי לשאול שאלה חטטנית מעט." 
כחולת העין כמעט וגלגלה את עינייה. 
"כמה צפוי." 
"לא, איני נשואה, ואפילו אם הייתי - לא הייתי מתכננת להביא ילדים." 
דמבלדור צחק מעט. 
"עושה רושם שאת רגילה לשאלות האלו." 
"כל רווקה בת 38 הייתה מתרגלת לשאלות החטטניות האלו." 
"ובכן," אמר הזקן, "הרזורמה שלך מרשים. חוץ מעבודתך בעולם המוגלגיבתור.. איך אומרים את זה... פא-ריי-מי-דיק-" 
"פאראמדיקית" 
" - ניסיונך - המועט אמנם - בהוראה... את גם שירתת בצבא הישראלי ביחידה קרבית המיועדת לקוסמים - מרשים, בהחלט מרשים... היכרות קודמת עם הוגוורטס בתור תלמידה בחילופי סטודנטים..." 
דקה עברה. ואז עוד שלושים שניות. כולן דמומות. 
"ובכן,התקבלת. משרת לימודי התגוננות מפני כוחות האופל בקושי מאויישת בחלק מהשנים, אבל אנחנו ברי מזל השנה." 
כלפי חוץ, פניה נשארו קפואים, רובוטיים, ובעוד היא מלמלה כמה מילות נימוסין, בליבה היו רק ארבע מילים: 
"זה היה קל מדיי."

		הפרק הבא