ישבתי מול האגם הקפוא
שרביטי מונח לידי, שבור לחתיכות כמו ליבי...
החליפה השחורה והמטונפת שלי עדיין עליי
ואני מסתכל לעבר האגם הקפוא
שנה ראשונה:
ליל כל הקדושים:
הפרופסור קווירל נכנס לאולם בריצה הטורבן שלו עקום ועל פניו מבט של אימה.
כולם הביטו עליו כשהוא רץ לעבר הפרופסור דמבלדור, נשען על השולחן ואמר בקושי "טרול.. במרתף..." הוא התעלף והתרסק על הרצפה
מהומה גדולה התפרצה. "מדריכים! הובילו את התלמידים בחזרה למעונות שלהם" דמבלדור צעק משתיק את המהומה
כל קבוצות הבתים התאספ והלכו לכיוון המעונות
התלחששויות נשמעו ברחבי המדרגות "הטרול בשירותי הבנות" אחד הנערים מרייבנקלו לחש באוזני
"איפה הארי רון והרמיוני?" הילד החיוור מגריפינדור לחש למדריך הגינגי
"אני מקווה שהטרול הזה יתפוס את הבוצדמית הזאת" לחשתי באוזן של גויל
שנה שנייה:
הכתובת על הקיר:
"החתולה שלי! החתולה שלי! מה קרה לגברת נוריס?" שמעתי בשקט את קולו של השרת שאת שמו אני לא זוכר
חייכתי למראה המזועזע על פניהם של פוטר וחבריו
כשהשרת מטיח בהם עלבונות ואיומים
"אתם הבאים בתור... בוצדמים" לחשתי לכיוון הילדה בעלת השיער הנפוח
הרמיוני
שנה שלישית:
"אני ממש שונא אותה" אמרתי לגויל כשגוף זעיר נתקע בי
"תזהרי!" צעקתי כשהנערה נתקעה בי והפילה את כל ספריה על רגלי
היא הרימה את ספריה " אוי סליחה אני כזאת מגושמת לפעמים" היא חייכה והפילה את ספר השיקויים על רגלי
"טיפשה!" אמרתי מתכופף ומרים את הספר
"להתראות דראקו" היא צחקקה כשחטפה את הספר מידי ורצה לכיוון חדר השיקויים
דראקו? מי היא שתפנה אליי בשם הפרטי שלי!
שנה רביעית:
אחרי מותו של סדריק כולם היו שבורים
אני לא אשקר, זה לא הזיז לי בכלל
סוף שנת הלימודים הגיע והתכוונתי לקחת ספר מהספרייה לשיעור הבא
ספרייה מטונפת
עמדתי מול מדף ספרי הלימוד של השנה הרביעית
הבטתי בספרים למצוא את החדש ביותר
שמעתי יבבה קטנה
הוצאתי ספר קטן רק כדי לבדוק מי שם
שוב היא? שוב אותה הבוצדמית העלובה הזאת?
היא... היא יפה
היא נהיית יפה משנה לשנה...
לא דראקו! תרחיק את זה מראשך!
אני רק אבדוק לשלומה! כן כן זה לא מחשיד
התקדמתי לשולחן עליו היא ישבה
וישבתי שולחן אחד מלפניה
היא משכה באפה וסגרה את הספר אותו קראה
"בוקר טוב" אמרתי
לא מחשיד בכלל דראקו! טיפש!
"בוצדמית" המשכתי
טוב אני מצטער על זה אבל הייתי חייב
"דראקו בבקשה עזוב אותי.. לא היום" היא משכה באפה שוב והתרוממה מהכיסא
"את בכית?" שאלתי
טוב טיפש אתה ראית אותה בוכה!
"לא" היא אמרה והסתובבה
"חכי רגע, שבי" מלמלתי
טיפש תפסיק!
היא התיישבה
"אם זה בשביל להטיח בי עלבונות אני לא בעניין" היא גמגמה
"את בסדר?" שאלתי
"כן" היא ענתה מסתכלת לצד שמאל
שקרנית
"את בסדר?" שאלתי שוב
"אתה תשאל את אותה השאלה עשרות פעמים? אני בסדר!" היא קמה רוגזת ורצה מהספריה
"כל הכבוד דראקו!" לחשתי לעצמי
עד סיום שנה לא דברנו
שנה חמישית:
הפרופסור אמברידג הגיעה לבית ספרנו
סוף סוף יהיה פה סדר
היא גם שונאת את פוטר הזה
הצטרפתי לשורותיה
כאילו נו... המדווחים
התיישבתי מול הרמיוני כשישבה וקראה בספרייה
"כן מאלפוי? באת להציק?" היא שאלה
מאלפוי? אאוץ
"איזה ספר את קוראת?" שאלתי
"ספר" היא ענתה בזלזול מוחלט
"על פטרונוס? מעניין" חייכתי אליה חיוך קטן
"דראקו למה אתה נחמד?" היא שאלה מבולבלת
אוקיי דראקו שוב! התקדמות!
הוצאתי קלף נייר ועט נוצה
כתבתי במהירות
'נוכל להיפגש היום בשירותי הבנות? בשעה 01:00'
קמתי והנחתי את הקלף על הספר שלה
השעה כבר 23:56
אני מתחרפן פה!
היא תבוא?
היא לא?
היא חושבת שזאת מתיחה?
בבקשה שהיא תבוא!
השעה הייתה 01:06
היא לא תבוא
היא לא
היא כנראה חושבת שזאת מתיחה
היא לא תבוא
"דראקו?" שמעתי קול נשי ועדין
היא באה!
היא הייתה לבושה בכותונת ורודה
"למה אמרת לי לבוא?" היא שאלה מכניסה פיהוק קטן במשפט
"אני מצטער" פלטתי
"הייתי רע אלייך כל השנים.. בלי סיבה בכלל, טוב את חסרת הורים קוסמים וחברה שלפוטר והגינגי הזה.. אבל זה לא נותן לי את הסיבה להתייחס אלייך ככה"
"דראקו אנ-" קטעתי אותה
"את יפה" מהממת!
"ודי חכמה" הכי חכמה שראיתי!
"את נחמדה" בחורה בעלת לב זהב!
"ואני טיפה מחבב אותך" אני אוהב אותך!
היא חייכה חיוך קטן והתיישבה לידי
"אתה נחמד בסופו של דבר הא?" היא צחקה מניחה את ראשה על כתפי
"את באמת יפה" לחשתי
צעדים של נעלי עקב נשמעו מחוץ לשירותים הנטושים
"שיט" לחשתי
אמברידג עושה סיור לילה לבדוק שאין תלמידים מחוץ למיטות
"תכנסי לשם!"לחשתילהרמיוני שרצה לתאים
"דראקו מאלפוי? מה אתה עושה מחוץ למיטה בשעה הזאת?" הגברת הנמוכה והורודה שאלה
"אני בדקתי שפוטר והחבורה שלו לא מסתובבים פרופסור, הרי שעות הלילה הן הכי מסוכנות" אמרתי נחוש
"יוזמה חכמה" היא חייכה
"אם תמצא תלמידים ספר לי" היא אמרה וסגרה את הדלת
רצתי לתא שבו הרמיוני ישבה על האסלה וחייכה אליי
"הצלת אותי"
"אני תמיד אנסה להציל אותך" חייכתי ועזרתי לה לקום
היא גורמת לי לשמוח
לעזאל! היא ככ טובה!
עמדנו בתא הקטן
שנינו מצטופפים
עיניה הסתכל ישירות לשלי
שפיה נצנצו מהשפתון השקוף שהיה עליהם
אחזתי בעדינות בלחי שלה וקירבתי אותה אל שפתיי
שפתינו התחברו לאט
טעם של דובדבן
מפתיע
שנה שישית:
הצטרפתי לאוכלי המוות
לא עניתי להרמיוני למכתבים בחופש
אני בן זוג ככ גרוע!
"למה לא ענת לי!" היא הטיחה מכה לכתפי
"אני מצטער אבא שלי לקח לי את הינשוף לא יכולתי לשלוח לך שום דבר" לחשתי
היא תסלח זה ברור
"טוב, אני אלך לקרון שלי דראקו, נסיעה טובה" היא חייכה ורצה בחיוך רחב לכיוון חבריה
"נסיעה נעימה"
"למה דיברת עם גריינגר?" פנסי שאלה
"למה בדיוק זה עיניינך?" עקצתי
אני מוכשר
"טוב תירגע"
אני יודע שאני צעיר
אבל אני מתכנן לעשות משהו
בקשר של שנינו
אני אוהב אותה
יותר משאפשר לדמיין
שנה שביעית:
סיום הקרב על הוגוורטס:
תכננתי להציע לה השנה
אבל כל הקרב הזה!
לא רציתי לעשות את זה
הלכתי עם המשפחה במקום איתה
היא נפגעה ממני
והיא הייתה איתי בחדר הנחיצות
כשהוא עלה באש
יצאתי משם
ולא ראיתי אותה מאז
היא מתה
ישבתי מול האגם הקפוא
שרביטי מונח לידי, שבור לחתיכות כמו ליבי...
החליפה השחורה והמטונפת שלי עדיין עליי
ואני מסתכל לעבר האגם הקפוא
יד קטנה נגעה בכתפי
"היי"
|