מיילי קראון

ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג

היי!

אני מיילי - דה! 

לא, לא מיילידה. 

מיילי.

דה! 

את בטח שואלים למה הוספתי דה. 

זה לא שאני מפורסמת או משהו כזה. 

בעצם אני כן מפורסמת. 

אבל רק בהוגוורטס. 

" ' הנה הקראונית שלא מוינה לגריפינדור! ' " 

זה מה שהם אומרים כשאני עוברת במסדרונות. 

טוב אז אסביר קצת יותר. 

אני בת 13, 

ואני עומדת להיות תלמידת שנה רביעית. 

טוב... 

מחר יהיה 1 בספטמבר. 

היום הראשון ללימודים. 

והיום ההולדת שלי. 

יום הולדת 14 שלי. 

טוב אז בואו נחזור אחורה לרגע שבו התמיינתי. 

טוב נחזור אחורה לרכבת האקספרס להוגוורטס, 

לפני שלוש שנים. 

כשהייתי בול בת 11.

"היי קראון!" נשמע קול מאחורי אז. 

"מה?" אני זוכרת ששאלתי. 

"את בטוח תמייני לגריפינדור-

כאילו דה-

קראון!" 

"אממ... ג'ייס..." אמרתי ברכבת האקספרס. 

"תפסיקי לקרוא לי ג'ייס, קראון! אני ג'ייסון!" 

"טוב, אז אתה תקרא לי מיילי ולא קראון." 

ג'ייסון הנהן. 

ואז... סליחה שאין לי כוח לספר הכל.... 

אני מגיעה אל המיון. 

" פאפר , ג'ייסון! " 

" גריפינדור! "

" קראון, מיילי! "

אני זוכרת שצעדתי בגאווה. 

זה הרגע שאראה לכולם איך אני מתמיינת לגריפינדור. 

לפחות ככה חשבתי. 

הוו... קראונית. 

" כן,נו, תמייני אותי לגריפינדור כבר." 

תירגעי... תירגעי

 "נו." אמרתי בחוסר סבלנות.

אני חושבת שאני יודעת לאיזה בית את צריכה להתמיין,

מיילי קראון.

"כולם יודעים את זה, נו גריפינ-"

"סלית'רין! "

אני זוכרת שהייתי המומה. 

התחילו ללחוש. 

עלי. 

לרכל. 

כי כל קראון התמיין לגריפינדור. 

ואני שונה.