הרמיוני התעוררה לקול תשועות רמות. היא פקחה את עיניה וראתה את פרד,רוכן מעליה ושפתיו משורבבות כאילו זה הרגע נישק אותה. מאחוריו עמדו פרבאטי ולבנדר,סופקות כפיים וצוחקות. הרמיוני מיהרה לקום,מסמיקה עד שורשי שיערה. היא לקחה את דבריה וברחה מהחדר,משאירה את פרד,פרבאטי ולבנדר בהלם. זה היה יום שישי גשום,סוף אוקטובר מוקדם בבוקר. הרמיוני לא ידעה מה פרד עשה בחדרה ועוד מדוע נישק אותה. היא רצה בין המדשאות,השמש החלה עולה וצבעה כל מה שניקר בדרכה בזהב. אני אחליף בגדים אחר-כך,היא חשבה לעצמה,כל מה שחשוב עכשיו זה להיות הכי רחוקה משם.
____________________________________________________________________________
"מה לעזאזל היא חושבת שהיא עושה?!" כעס פרד,צועד הלוך ושוב בחדרו. "אולי היא חשבה בטעות שנישקת אותה?" שאל לי גורדן. "אין סיכוי,מה פתאום שאעשה דבר כזה סתם?איכס.." נגעל פרד. "אז למה היא ברחה משם,נסערת?" ניסה ג'ורג' לעזור,אך ללא הועיל. "בנות..." שיער פרד,נשכב על מיטתו,עוצם את עיניו.
|