באטמן וספיידרמן

ויתור זכויות לחברות DC ומארוול.

ברוס ויין התהלך באחוזתו. בעבר, הוא היה הסמל היחיד בארצות הברית- אבל בזמן האחרון, צץ "גיבור על" נוסף שכולם העריצו. ממה ששמע, האיש הזה קרא לעצמו "ספיידרמן"- איש העכביש, ואף אחד לא ידע את שמו האמיתי. אותו ספיידרמן הציל חצי מהעיר ניו יורק בשבוע שעבר, וזה הפנה את מבטם של תושבי ארצות הברית מבאטמן לספיידרמן.

ברוס כמובן לא אהב את הרעיון שיהיה עוד סמל מלבדו. "אלפרד!" הוא קרא. אלפרד, משרתו, עלה במהרה במדרגות האחוזה והגיע אליו. "כן אדוני?"

"שמעת על הבחור הזה, ספיידרמן? תגיד לי, מה אתה חושב עליו?"

"אני חושב, אדוני, שזה מישהו ששמע עליך ורצה גם הוא להיות גיבור כמוך."

"ובכל זאת, הוא רב עוצמה, אלפרד. הוא הציל חצי מהעיר ניו יורק מאיזו מוטציה שנוצרה באדם שהפך את עצמו ליצור דמוי לטאה, אם הבנתי נכון."

"אלו יכולות להיות באותה מידה גם סתם שמועות, אדוני. הסיכוי שאדם הפך את עצמו ליצור מרושע דמוי לטאה הוא זניח."

"ובכל זאת, הראיות נראות אמינות."

"אולי."

השתררה דממה. לבסוף אמר ברוס, "אלפרד, אני רוצה לנסוע לניו יורק סיטי ולמצוא את הספיידרמן הזה, ואני רוצה לעשות את זה בלילה כבאטמן."

"כרצונך," אמר אלפרד, "אכין לך את החליפה."

"תודה אלפרד."

ברוס צעד בחזרה לחדרו. בבית גדול כל כך, הוא היה צריך ללכת הרבה כדי להגיע לשם, והמחשבות על ספיידרמן הטרידו אותו בדרכו. מי הוא אותו ספיידרמן? מי מביניהם יותר חזק? האם הוא אדם טוב?

כשהגיע לחדרו, החליפה כבר הייתה מונחת על מיטתו. אלפרד היה זריז. בעוד כמה שעות הוא עומד לצאת לפגוש את ספיידרמן, ולראות האם הוא באמת גיבור כמו שכתוב בעיתונים. הוא חיכה בציפייה.